אמש (ראשון) התקיים במוזיאון תל אביב לאמנות אירוע השקת הספר "אם אתם קוראים את המילים האלה" - פרויקט ספרותי-דוקומנטרי ראשון מסוגו, האוצר 49 מכתבים אחרונים של נופלי המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר - רובם לא פורסמו מעולם. אל הערב המרגש, אותו הגיש חנוך דאום, הגיעו בין השאר משפחות שכולות וכן שורדת השבי אמילי דמארי, שאף נשאה דברים וקראה לשחרור החטופים.
בפתח דבריה על הבמה ביקשה דמארי להרכין ראש לזכרם של סרן נועם רביד וסמ"ר יהלי שרור, אשר נפלו אתמול בקרבות ברצועת עזה. לאחר מכן, הקריאה את המכתב האחרון שכתב רס"ר (במיל') שלמה אביעד ניימן, שנפל בחודש אוקטובר בקרב בדרום לבנון: "לקחת את החיים באיזי. הכל בקטנה והכל עובר אבל הכל כל כך משמעותי. לשים לב לפרטים הקטנים שרוב האנשים מפספסים. לחבר שמסתכל ומחפש עזרה ולא נעים לו לבקש או לשכן שכותב בווטסאפ הודעה לא ברורה ובעצם הוא צריך עזרה ותמיכה...
"הדברים שכתב אביעד מחברים אותי מאוד לקשר שלי עם גלי וזיו ברמן שעדיין חטופים בעזה", הוסיפה דמארי. "זכיתי להיות שכנה של חברים טובים שלי ובנינו יחד קשר של תמיכה, דאגה ועזרה, כזה שכשלא נעים לבקש מתייצבים. ולצערי, השכנות הזאת הביאה אותנו לגורל משותף כאשר בבוקר השבת השחורה גלי התייצב כשביקשתי. ובכך חטפו את שנינו לעזה ובנוסף גם את זיו ברמן ביחד איתנו.
"בימים שהייתי בשבי, כשהקולות 'תחזירו אותם הביתה' הדהדו בכל פינה, ידעתי שמדינה שלמה לא תפקיר את ילדיה. ידעתי שיש לוחמים ולוחמות שמסכנים את חייהם כדי להחזיר אותנו הביתה. אך רק כשחזרתי, הבנתי את המחיר הנורא ששילמו רבים מדי. היום, כשאני מביטה בעיניכם, אני רואה את הכאב העצום של האובדן. כולנו, אני ובעיקר אתם, שאיבדתם את היקרים לכם מכל, נושאים את המחיר הכבד ביותר של המלחמה הזו. אין מילים שיוכלו לנחם, אך יש מילים שיכולות להנציח.
"הספר הזה הוא יותר מאוסף מכתבים. הוא עדות חיה לאהבה העזה והבלתי מובנת מאליה שלהם למדינה, למשפחה, לחיים עצמם. הוא נותן לנו לשמוע את קולם, להרגיש את חלומותיהם, לגעת בנשמתם עם המידות הגבוהות. כל מכתב שומר על זיכרון שאסור שיישכח. אני כאן בזכותם. בזכות האומץ, ההקרבה, והנחישות. וכשאני ממשיכה בחיי, אני נושאת איתי כל יום את המחויבות לחיות חיים בעלי משמעות, עבורי ועבורם. נזכור אותם לא רק באבל, אלא גם במעשינו, בשמחותינו, בהמשך יצירת החיים. זוהי המורשת האמיתית שלהם - שנמשיך קדימה, נבנה עולם טוב יותר, ונישא את זכרם בגאווה ובאהבה".
דמארי, שבשבוע שעבר השיאה משואה בטקס המסורתי בהר הרצל וגם שם הזכירה את החטופים, סיכמה את דבריה באימרה של הרבי מליובאוויטש: "הוא אמר אמר פעם 'אל תשאירו כיסאות ריקים לאנשים, תמלאו את הכיסאות בעוד אנשים'. זה הניצחון שלנו כאשר מנסים להשמיד אותנו. נמשיך להגדיל את המדינה ולהוסיף עוד נשמות גבוהות כמו אלה שהיו. תודה על הזכות לקרוא את הספר החשוב הזה ותודה על אותם גיבורים וגיבורות שגידלתם. ובתקווה שזיו וגלי ברמן ושאר 57 החטופים ישובו במהרה, החיים לשיקום והמתים לקבורה".
בערב המיוחד לקחו חלק, כאמור, משפחות שכולות שהמילים האחרונות של יקיריהם מופיעות בספר, וגם ח"כ חילי טרופר, איריס חיים, דודו טסה, רוני קובן, הרבנית ימימה מזרחי ועוד. כשדאום חתם את הערב, הוא דמע: "אני רוצה להגיד תודה לגיבורים של הספר הזה שלא זכו לקרוא אותו. אני לא רוצה לבכות", אמר בעודו נאבק בדמעות, "כתבתם את המילים האלה, קיוויתם שלא יקראו אותם, אז תודה רבה לכם. נשתדל להיות ראויים לגבורה שלכם".
