לא רק לדודות: "פילומנה" ימיס גם לבבות ציניים

פילומנה הוא המועמד לאוסקר האחרון שמגיע לבתי הקולנוע בישראל. פעם זה היה מנהג מגונה קבוע של המפיצים, אבל בשנים האחרונות גם הם הבינו שכדאי להם לנצל את הדיבור החזק כדי להמריץ את הקהל להגיע ולצפות. אז מה השתנה במקרה של פילומנה? כנראה העובדה שזה מסוג הסרטים שיכולים לעבוד גם בלי בוסט של אוסקרים מאחוריהם. צפיית חובה בקרב קהל הדודות של "לב" האהוב. באופן מפתיע, הוא יוכל להצליח גם אצל מי שמזלזל בקהל הזה. פילומנה הוא רומן משרתות לאנשים שאוהבים רומני משרתות, אבל גם לכאלה ששונאים. סרט בריטי שיכול לפנות גם למי שלא מגדיר את עצמו כחובב של הממלכה. הוא אפילו מבוסס על סיפור אמיתי, למי שזה עושה לו את זה, וגם למי שלא.

לא ברור מי הביא לפרויקט את מי - קוגן את הבמאי סטיבן פירס, או פירס את קוגן. בכל מקרה, מדובר בהחלטה מבריקה של מי שזה לא יהיה. התסריט מוביל לסרט הטוב ביותר שביים פירס, וזה לא עניין של מה בכך. בשנים האחרונות הוא היה חתום על דברים איומים כמו "המלכה" או "שרי", שעצם המחשבה עליו גורמת למועקה.

אפילו את הספר החביב ״נאמנות גבוהה״ הצליח פירס להרוס, כי הוא פשוט לא מסוג האנשים שמתחברים לנושאים מגניבים. אבל רומן של משרתות? כאן מתגלה במאי יעיל, שיודע מתי להנחית עלינו את המוזיקה המרגשת ומתי להורות לה לצאת ברגע המתאים. לא הכל כאן עובד וכמה החלטות של פירס מרגישות כמו ניסיון קצת שקוף ללחוץ על נקודות רגישות, אבל זה לא מה שיהרוס את כל הטוב שיש בו.