נערות שעשועים: הסרט הכי סוטה של השנה

בסרטים כמו "ספרינג ברייקרס", בין בחורות מטורפות וחשופות שד, שצורחות את נשמתן, לבין גברים בתחתונים צמודים מדי, ששופכים בירה כאילו הם מחזיקים את הזין שלהם ביד – יימצא תמיד גיבור עלום שיפלוט משפט כמו: "יש לי הכל, זה בעצם החלום האמריקאי". הרי מישהו צריך להזכיר לנו שבין כל הררי הטמטום שהם הסרט הזה, יש גם מסר. והמסר הזה הוא פשטני ורקוב כמו הסרט עצמו. הרמוני קורין, במאי אינדי, שהיה בעברו צלם ועכשיו הוא סתם מחפש צומי עם דיפלומה, רקח כאן את הפרובוקציה המושלמת. סרט שכולו ניסיון לצוד את תרבות הנעורים האמריקאית, לירות לה בגב, לגרור אותה למוסך ולבהות בחזה שלה.

מי הזמין חזה?

לכל זה מתווספת הנטייה של הבמאי להתלהב מעצמו, בכך שאינו בוחל בשום הזדמנות לבחון את גופן של הנערות שלא לצורך. המצלמה יורדת למבט על החזה שלהן גם כשהן סתם מדברות בבריכה, או מתענגת על הישבן שלהן כשהן מחזיקות רובים גדולים. קורין משלב בסרט שלו אלמנטים פורנוגרפיים אלימים כל כך, עד שכבר לא ברור אם מדובר בביקורת על הטינאייג'רס המודרניים, או בסטייה הפרטית שלו, שמנצלת את כל החוויה כדי להגניב עוד מבט חסר בושה לחזה מזדמן.

שובם של הטלטאביז

הרעיון הפשטני בבסיסו הופך את "ספרינג ברייקרס" לסרט שאמנם יעורר דיון בקרב צופים רבים, אבל זה יהיה הדיון המשעמם והדוחה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. הנשים אצל קורין מקבלות על עצמן את האשמה על ידי אימוץ הפנטיה האלימה של החברה שסביבן: הן מתגרות, חושבות על סקס גם ברגעים לא הגיוניים ומשתמשות באקדח כאילו מדובר במשחק מחשב מדמם במיוחד. לא הבנתם בפעם הראשונה? קורין יחזור על המסר שוב ושוב ושוב, כאילו מדובר בפרק מסויט של הטלטאביז. הנערות, שמבקשות שחופשת האביב שלהם תימשך לנצח, מקבלות את המשאלה שלהן, וכמו באגדות דיסני הכי טובות, לומדות שכדאי להיזהר ממה שמבקשים. כי אז משום מקום יגיעו אנשים עם אקדחים וינסו להרוג אותך.

לכו הביתה, אתם שיכורים