בואו בשביל המועדון - תישארו בשביל הכוכבים

כל עונת אוסקרים מביאה אותה, ביחד עם רוחות החורף, סרט כמו מועדון הלקוחות של דאלאס. סרט שנוטה יותר לצד העצמאי, קצת חתרני יותר מהאחרים, אבל עדיין שומר על קו מחשבה הוליוודי למופת. סרט שהוא יותר של שחקנים מאשר של יוצרים. סרט על נושא חשוב שמרמז בקריצה על מוסר השכל חבוי נוסף. "מועדון הלקוחות של דאלאס" הוא הסנסציה התורנית והוא יביא לשני הכוכבים הגדולים שלו אוסקר. רק חבל שאין בו קצת יותר מאשר מה שמצפים לו.

מועדון הלקוחות של דאלאס, שמבוסס על סיפור אמיתי, הוא אמנם סרט איידס, אבל מאוד חשוב לו להתחמק מההגדרה הזאת. הוא תזזיתי לרגעים, מלא בהומור, ובמקום סיפור הישרדות מול הסביבה, משדר תחושה של ניצחון כמעט לכל אורכו. זה ראוי להערכה ומדהים לראות שלקח כל כך הרבה זמן לקבל סרט שלמרות המעטפת החיצונית, לא כולל עיסוק במגפה או בדחייה החברתית, אלא במערכות והאנשים שמנסים לשחק בהם. רון עוסק בלתחמן את המערכת האמריקאית, ובאותו הזמן מגלה את מערכות היחסים של חייו מחדש. השימוש באיידס ככלי להסרת חומות, תרבותיות וחברתיות, עוזר למועדון הלקוחות לתפוס הרבה מאוד רוח למעלה.