אף אחד לא יכול להציל אתכם מהגורל

להתרסק בגדול

דון ופיט הם הפכים מוחלטים. דון הוא איש של מילים, של יופי, של כריזמה ושל מזל. פיט הוא איש עם חסך מוחלט בכריזמה, אף פעם לא מוצא את המילים הנכונות, תמיד מבצע את הבחירות גרועות ביותר והכי חשוב - פיט סובל מחוסר מזל שכמותו לא ברא השטן.

הבעיה הגדולה היא שהחישובים והמציאות במקרה של פיט אף פעם לא חופפים. יגואר מושכים את התקציב שלהם מהחברה, מה שמבטל את ההנפקה. אביה של טרודי מושך את התקציב הגדול שלו, מה שמסמן כמעט בוודאות את ההתרסקות של החברה. ואם זה לא מספיק, כשהוא מגיע לומר לדון סוף סוף את אשר על ליבו, הוא מחליק על המדרגות בעוד תצוגה מרהיבה של חוסר כריזמה. מה שנהדר בדמות של פיט, שהופך העונה לדמות האהובה עליי, זאת המורכבות בין האכזריות כלפי כל מי שנמצא סביבו, לבין היכולת שלו לראות את הדברים בצורה הכי טהורה ונכונה.

זוכרים את נאום "זהו יום מביש מביש מביש" מהפרק הקודם? אז גם הפעם פיט זוכה להגיד את המילים המדויקות ביותר בפרק. כשהוא מגלה שדון החליט לזרוק את יגואר - בגלל שהכבוד שלו חשוב יותר - פיט קובע שהוא כמו טרזן שקופץ לענף לענף. איזו הגדרה מדויקת. איך זה שפיט הוא המתקדם ביותר מכל הדמויות בסדרה, ולמה הוא בוחר תמיד לעשות כאלה שטויות? מיד אחרי הרגע הזה הוא לא מתאפק מלנקום ולספר לטרודי שאביה נתפס יוצא מחדר עם "זונה שחורה ששוקלת מאה קילו". אי אפשר שלא לנוע בחוסר נוחות בכיסא כשרואים את פיט שובר במו ידיו את הסיכוי האחרון להציל את נישואיו לטרודי. "אבא שלך לא הותיר לי ברירה" הוא אומר לה אחרי הגילוי, "לא פיט, היו לך את כל הברירות", הוא עונה לו.

על העיוורון

אבל העיוורון של דון יכול לשגע את האנשים הקטנים, כדברי ג'ואן, אלו שעומדים בצד ומעודדים אותו. מה ג'ואן המסכנה אמורה לחשוב אחרי שהקריבה את גופה בשביל תקציב שדון השליך בלי למצמץ? מדוע גם הוא לא יכול להקריב קצת בשביל אחרים? דון דווקא חושב שהוא עשה לג'ואן טובה גדולה, הוא פשוט לעולם לא יצליח להבין את העלבון של אחרים. הוא לעולם לא יבין את הרעיון של להיות חסר מזל, קורבן של הנסיבות. דון לא רואה

אבל יש מישהי שמוכנה לחזק את תדמיתו של דון כגיבור של הרגע. אחרי שעונה שלמה נראה היה שהם לא ממש מעניינים זה את זו, מייגן מגלה את הניצוץ במערכת שלהם. "אני אוהבת אותך ככה" היא אומרת לדון. דון מוצא שזה המקום בו אוהב להיות. מייגן אוהבת את דון "חסר פחד" והוא אוהב שאוהבים אותו בצורה חסרת פחד. זוהי הסיבה שהוא מתמסר בחזרה למייגן, למורת רוחה של אימה. ולראייה כבר פרק שני ברציפות שבה דון לא בוגד. מה זה פה, עונה חמש?

שובו של הצל

אבל רגע לפני שמשהו אמיתי יכול לקרות בינה לבין חובב צווארי הגולף, טד מצליח לבגוד בה עם לא פחות מאשר דון. פגי המסכנה חשבה שהצליחה להתחמק, לברוח מהצל הכבד, שתתחיל בחיים חדשים בזכות עצמה. אבל לא, העבר מתעקש לרדוף אחריה. היא חוזרת לעבוד עם מי שהתייחס אליה כמובנת מאליה, ממי שלא ידע להעריך אותה באמת. ואם כל זה לא מספיק מעליב, פגי היא זו שצריכה לשבת באמצע הלילה ולהוציא הודעה מידית לעיתונות על האיחוד בין הפירמות. איזו ברירה כבר יש לה? להילחם בגורל?