"שודדי התיבה האבודה" בן 44, ועדיין לא קם לו מתחרה על תואר סרט ההרפתקאות הטוב ביותר בכל הזמנים. היחיד שיש לו בכלל מקום לידו על הפודיום הוא "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון", השלישי בסדרת הסרטים שנולדה ב-1981. עכשיו בא התסריטאי ג'יימס ונדרבילט ("זודיאק", "ספיידרמן המופלא", "היום השלישי") ואומר, אם כבר לגנוב מסטיבן ספילברג וג'ורג' לוקאס, למה לא ליהנות משני העולמות: גם סרט שמציג לראשונה הרפתקן קליל הליכות ונטול פחד כמו "שודדי התיבה", וגם עלילה שבה הוא יוצא עם מישהו מהמשפחה הגרעינית שלו לחפש את סוד חיי הנצח כמו - אבל בול כמו - ב"מסע הצלב האחרון".
את ההרפתקן שלנו, ששמו לוק (לא הייתי פוסל מחווה ללוק סקייווקר, ששמו הפרטי נולד מלכתחילה כרפרור ללוקאס), מגלם ג'ון קרסינסקי. אי אפשר היה לא לאהוב אותו ב"המשרד", הוא היה נהדר כבמאי-שחקן ב"מקום שקט", בגיל 45 הוא חווה לידה מחדש כסמל סקס - והוא גם החוליה החזקה של "מעיין הנעורים" (Fountain of Youth), שעלה בסוף השבוע באפל TV פלוס. נונשלנטיות, זה המפתח בדמויות כמו זו שמגלם קרסינסקי - והוא בפירוש שכפל אותו בהצלחה.
בן המשפחה השותף לדרך, תחליף לשון קונרי ב"מסע הצלב", הוא בת: נטלי פורטמן מגלמת את שרלוט, אחותו של לוק, אוצרת במוזיאון לאומנות שנגררת לתוך ההרפתקה כשלוק שודד ציור מהמוזיאון שלה. היא עצמה נמצאת בעיצומו של הליך גירושים ולדעתו של אחיה גם במהלך מתמשך של התרחקות מהאני האמיתי וההרפתקני שלה, בעוד שהוא לדעתה תקוע באיזו פאזה ילדותית, אז הנה לנו גם קונפליקט-לייט וגם השיט שכל אחד מהם יצטרך להתמודד איתו במהלך החיפוש אחר מעיין הנעורים.
בסרטי אינדיאנה ג'ונס יש תמיד מישהו שמתחרה בגיבור בחיפוש ה"מקגאפין" - המונח שמאז היצ'קוק משמש לתיאור חפץ או אלמנט דומה שמניע את העלילה, נגיד ארון הברית או מעיין הנעורים - וכאן זאת שודדת קברים מודרנית שמגלמת אייזה גונזלס. כמיטב המסורת, היא נמצאת לפעמים צעד מאחורי הגיבור ולפעמים חצי צעד לפניו.
על כל זה מנצח גאי ריצ'י, שבשנים האחרונות עשה לא מעט ניסיונות מתישים למחזר את הסגנון האלים-פטפטני שהפך את "לוק סטוק ושני קנים מעשנים" ו"סנאץ'" שלו ללהיטים בוני-קריירה, לצד סרטים שבהם נדמה שאפילו לו נמאס מעצמו, כמו "שומר טינה" ו"החוזה" המצוינים - וכמו "מעיין הנעורים", סרט הרפתקאות שהעובדה שהוא ריפ-אוף מוחלט היא בהחלט לא הבעיה הכי גדולה שלו.
האקשן והמרדפים גנריים במקרה הטוב, ובכל מקרה חסרי השראה לחלוטין. את הפיתולים בעלילה אפשר להריח מקילומטר, והדמות של פורטמן לא מצליחה לעניין אפילו אותה. אבל הכי מציקות הן הסצנות הרבות שנשענות על דיאלוג מצחיק, כי הוא לא מצחיק. כאילו, בכלל. ואני כבר לא יודע מה עדיף, הומור-גאי-ריצ'יי גנרי או כזה שמצד אחד אין לו איזה אפיון מובהק, ומצד שני הוא טוטאל לוס.
תשמעו, יש דרכים גרועות יותר להעביר שעתיים. קרסינסקי באמת מונע מזה להצחין, סטנלי טוצ'י ודומנל גליסון בתפקידי משנה הם תוספת נחמדה, ובכלל, אם כבר לגנוב משהו, אז למה לא מהגדולים מכולם. אבל כמו שקורה לא מעט בסרטים מבית אפל - ובניגוד משונה לטלוויזיה שמגיעה מאותו בית עצמו - מדובר במוצר שנראה שכל המעורבים בו כיוונו לבינוני, אז זה שיצא להם בינוני-מינוס זה אפילו לא כזה פספוס.
תשאלו אותי על טלוויזיה מצוינת מבית אפל, ואני ישר אשלוף את "ניתוק" ואת "טד לאסו" ואת "סיילו" (טוב, אז את העונה הראשונה). תבקשו המלצות על סרטים מקוריים של אפל, ואני אמלמל משהו על זה ש"רוצחי פרח הירח" היה מלא בכוונות טובות. אין לי מושג מה עומד מאחורי הפער הזה, אבל תהיו שקטים: הוא נשמר בסרט החדש של גאי ריצ'י.