"עד כדי כך מכרת את נשמתך לשטן בשביל כסף?"
אחרי סמוטריץ' והקמפיין הבעייתי שצייר אותו כמושיע המילואימניקים, הגיע תורה של השרה מירי רגב. השבוע יצאו דפי הפייסבוק והאינסטגרם של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים בבליץ של פרסומי סטורי מצד משפיעניות כמו מיה דגן, יעל בר זוהר וכוכבת הילדים מיכל הקטנה, שגויסו על ידי המשרד כדי לקדם את התוכנית הפופוליסטית של רגב למתן הנחות בתחבורה הציבורית.
במודעות ובסרטונים שמפרסמות אישיות הרשת חוזר המסר לפיו "משרד התחבורה עושה צעד ממש־ממש גדול ומרחיב את הרפורמה של התחבורה הציבורית". לכאורה, עוד קמפיין פרסומי שהשתמש במשפיעניות כדי להעלות מודעות. אלא שהגולשים זועמים, ומרוב סיבות טובות קשה לשים את האצבע על מה בדיוק עצבן אותם.
האם זה בגלל העובדה שבסרטונים שבפרסומות לא נאמרת מילה על הזינוק המשמעותי במחירי התחבורה הציבורית שחל בכהונתה של רגב כשרה בשיעור של 45%? ועל העלאת המחירים שנעשתה לפני חודש וההעלאה הנוספת שאמורה להיכנס לתוקף בסוף החודש וכבר מעוררת גלי זעם ומחאה?
או האם בכלל בחירת המשפיעניות היא זו שגרמה לגולשים לצאת מגדרם? הרי מיכל הקטנה, דניאל גרינברג, שחר חיון, יעל בר זוהר ואחרות לא מבלות את זמנן בתחבורה ציבורית. איך אנחנו יודעים? מהסטוריז. אז מה פתאום הן אלו שנבחרו לקמפיין? הרי זה לא ממש אמין.
משרד התחבורה הפסיד כאן פעמיים: גם יצא עם קמפיין מנותק ואווילי בטיימינג הכי גרוע מבחינתו, וגם גרר תגובת נגד
מיה דגן חטפה עליהום נוסף, מוצדק, וזאת בגלל שהיא מרבה להתבטא נגד הממשלה. אז כשזה מגיע לכסף פתאום העקרונות נגמרים? "פעם הערכתי אותך, זה נגמר", כתבה אחת הגולשות. אחרת כתבה: "את מאכזבת כל כך, אשכרה פרסמת את משרד התחבורה בקמפיין הכי מנותק בעולם. אחרי כל הדעות המאוד חכמות שלך נגד העוול שקורה פה, את באמת מוכנה בשביל כסף לפרסם משהו שפוגע בכל כך הרבה אנשים?! עד כדי כך מכרת את נשמתך לשטן בשביל כסף?"
משרד התחבורה הפסיד כאן פעמיים: גם יצא עם קמפיין מנותק ואווילי בטיימינג הכי גרוע מבחינתו, וגם גרר תגובת נגד שספק אם הייתה קורית אילולא הקמפיין.
ברשתות החברתיות אנשים מתעדים את עצמם מתגאים בכך שהחליטו להפסיק לתקף את הכרטיס שלהם ובכך לא לשלם על נסיעה.
למחאה אחרת, יצירתית לא פחות, אחראית נעמה הראל, קופירייטרית בת 29 מתל אביב ונוסעת אוטובוסים כמעט בלעדית, שהחליטה שלא להסתפק בתסכול אלא לעשות מעשה ויצאה בסוג חדש של מחאת רשת: דרישת תשלום ממירי רגב והיועץ שלה דודו סאסי.
עד כמה מצליח בינתיים קמפיין המחאה-הטרולינג של הראל? צילומי המסך שהיא מעלה בחשבון הטוויטר שלה מראים על עשרות בקשות תשלום שנשלחו לרגב וסאסי. "המטרה של זה היא בסך הכל להציג להם מה קורה, להגיע אליהם ישירות ולהסב את תשומת ליבם יותר מהודעה רגילה", היא אומרת.
כך או כך, כנראה שמישהו הולך לתת את הדין על הקמפיין שלא רק יצר תגובת אנטי, אלא גם גרר תגובות מחאה נגד. נקווה שזה לא דודו.
בפעם החמישית תוך שנתיים שטראוס מעלה מחירים
אחרי שחשבנו שגל ההתייקרויות ייעצר בשבועות, חברת שטראוס, אחת הקמעונאיות הגדולות בישראל, הודיעה אתמול (חמישי) על העלאת מחירים, בעקבות עלייה במחירי הקפה בעולם. העדכון ייכנס לתוקף ב-1 ביולי. בין המוצרים שיתייקרו: טבלאות שוקולד, חטיפי עלית באריזה משפחתית, מאפים, קפה טורקי, קפה נמס מגורען ואבקת קקאו.
זה המקום להזכיר שמאז סוף 2022, שטראוס העלתה מחירים בארבעה גלים עיקריים. הגל הראשון הגיע בדצמבר 2022, בעקבות השפעות ארוכות טווח של משבר הקורונה ועליית מחירי חומרי גלם בעולם. במאי 2023 נרשמה העלאה נוספת, אז ייקרה החברה חלק ממוצרי החלב, הסלטים, הקפה והחטיפים בשיעור של עד 9.3%.
בינואר 2024, זמן קצר לאחר גל נוסף של עליות מחירי חשמל, מים והובלה, הודיעה שטראוס על ייקור נוסף של מוצרי חלב לא מפוקחים בשיעור של עד 9%. בין המוצרים שעלו במחיר נכללו יוגורטים, גבינות שמנת, קוטג' וסדרה של מעדנים. לקראת מרץ 2024, שטראוס שוב עידכנה מחירים - הפעם בתחומים של שוקולד, ממתקים ושמן זית - כאשר חלק מהמוצרים זינקו ב-10%–25%, בראשם שמן הזית של המותג "יד מרדכי" שזינק בלא פחות מ־25%.
"אם טבלת שוקולד של 100 גרם מכילה 30% קקאו ומחיר הקקאו עלה ב-49%, שוקולד צריך לעלות 5.70"
ואז הגיע חג השבועות.
לקראת שבועות 2025, חג שבו רבים צורכים מוצרי חלב ומעדנים, הודיעה שטראוס על ייקור נוסף במוצרי החלב – העלאה ממוצעת של 1.6% שנכנסה לתוקף ב-19 במאי 2024. מדובר בעלייה רביעית בתוך פחות משנתיים, כשהפעם נגעה ההתייקרות במוצרי דגל כמו גבינות סקי, קוטג', שמנת מתוקה ויוגורטים.
הציבור פחות התרשם מההסברים, במיוחד לנוכח רווחיות החברה. שטראוס פרסמה את הדוחות השנתיים שלה לשנת 2023 – והרווח הנקי זינק ב־154% ל־439 מיליון שקל. ברבעון הראשון של 2024 נמשכה מגמת הצמיחה: הכנסות הקבוצה הסתכמו בכ־2.7 מיליארד שקל, עלייה של כ־7.5% לעומת הרבעון המקביל. במקביל, שטראוס חילקה דיבידנד של 270 מיליון שקל לבעלי המניות, תוך שהיא מדגישה כי העלאות המחירים הן הכרחיות לשמירה על איזון כלכלי.
"הרי שטראוס כבר העלתה מחירים ב 16% מה פשר העלאה הזו?", אמר ל-mako ד"ר חזי גור מזרחי מהמכון לחקר הקמעונאות. "אם טבלת שוקולד של 100 גרם מכילה 30% קקאו ומחיר הקקאו עלה ב-49%, הרי שהתייקרות צפויה של הטבלה, בהנחה שכל שאר העלויות נשארות קבועות, היא כ-14.7%. אם מחיר ממוצע היה פחות מחמישה שקלים המחיר כיום צריך להיות כ-5.70 שקלים לטבלה ולא 8.90 שקלים".
ואנחנו? כבר התרגלנו. אפילו ניר ברקת כבר לא טורח להתייחס ונדמה שכולם מחכים לדבר אחד: בחירות, שאולי ואולי לא יגיעו במהרה, שיושיעו אותנו גם בתחום הזה. עד אז החברות הקמעונאיות, כמו החרדים, חוגגות בלי שמישהו יעצור אותן.
פשוט אמרו לא
התנתקתם מ־HOT או YES ופתאום קופץ לכם חיוב של 60 שקלים על שליח להחזרת ציוד או שדורשים מכם להגיע לנקודה רחוקה כדי שתחזירו אותו בעצמכם?
אז תדעו שזה לא חוקי.
כבר ב־2019 משרד התקשורת אסר במפורש לגבות כסף על החזרת ציוד - ממירים, נתבים, מה שתרצו. אבל משום מה זה עדיין קורה. לקוחות משלמים בלי לדעת שאפשר להחזיר את הציוד בחינם.
מה הכי מעצבן? שהוט כבר הפסידה על זה תביעה, ומשרד התקשורת אפילו אסר עליה במפורש לגבות כסף על החזרת ציוד
ומה הכי מעצבן? שהוט כבר הפסידה על זה תביעה, ומשרד התקשורת אפילו עדכן לה את הרישיון ואסר עליה במפורש לגבות כסף על החזרת ציוד או לתת "קנסות" דמיוניים אם לא החזרתם אותו.
אבל בשטח? אותה השיטה, אותם החיובים, ואפס פיקוח.
אז בפעם הבאה שמבקשים מכם כסף על החזרת ממיר תגידו יפה: לא!
החוק לצידכם.
חזון שתי המדינות התגשם
הנתונים החדשים של הביטוח הלאומי חושפים מציאות שקשה לעכל: השכר החציוני במודיעין-מכבים-רעות מגיע ל-15,943 שקל לחודש, בעוד במודיעין עילית הוא עומד על 6,538 שקל בלבד. פער של פי 2.4 בשכר החציוני, לא בין מדינות, אלא בין שתי ערים שמרחקן פחות משעה נסיעה. כשמעמיתים זאת מול השכר החציוני הארצי של 10,368 שקל, מתגלה שמחצית מהעובדים במדינה מרוויחים פחות מהשכר החציוני ברמת גן (13,637) או בכפר סבא (13,410).
הפער בין השכר החציוני לממוצע מגיע ל-4,289 שקל – זה אומר שמיעוט קטן של עובדים בשכר גבוה מאוד "מושך" את הממוצע כלפי מעלה ומסתיר את המציאות של הרוב. כשמסתכלים על השכר החציוני לפי מקום מגורים, הפערים הופכים לעוד יותר דרמטיים. רק 10% מהעובדים מרוויחים יותר מ-30,000 שקל, בעוד שכמחצית מכלל השכירים לא מגיעים לשכר שמאפשר חיים בכבוד. זה לא רק סטטיסטיקה – זה המציאות של משפחות שמתקשות לשלם על דירה, חינוך ובריאות.
בזמן שעובדים בענף אספקת החשמל, הגז והמים מרוויחים שכר חציוני של 27,138 שקל, המורים שמחנכים את הדור הבא מסתפקים בהרבה פחות
הטרגדיה האמיתית מתגלה כשבוחנים את ענף החינוך על רקע השכר החציוני הכללי. בזמן שעובדים בענף אספקת החשמל, הגז והמים מרוויחים שכר חציוני של 27,138 שקל (כמעט פי שלושה מהשכר החציוני הכללי), המורים שמחנכים את הדור הבא מסתפקים בהרבה פחות. ענפי האירוח והמזון מציגים שכר חציוני של 4,463 שקל בלבד, פחות ממחצית השכר החציוני הכללי. אנחנו מקווים שהילדים שלנו יצליחו בהייטק, אבל לא מוכנים לשלם למי שמכין אותם לדרך, ואנחנו מצפים ממי שמגיש לנו קפה לחיות מרצון טוב.
השכר החציוני של 10,368 שקל הוא הנתון שמגדיר את המציאות הישראלית יותר מכל סטטיסטיקה אחרת. הוא אומר שחצי מהעובדים (לא המובטלים, העובדים) מתקשים לגמור את החודש. בזמן שמתפארים בחדשנות טכנולוגית ובצמיחה כלכלית, השכר החציוני מספר סיפור אחר. בזמן שמקדישים מיליארדי שקלים לקבוצות באוכלוסייה שמקורבות לשלטון, מחצית מהעובדים במדינה מרוויחים פחות מ-10,368 שקל. זה לא כישלון כלכלי, זו מדיניות.
המירוץ המטורף אחרי תור לדרכון
נועם מחולון חגג 16 בדצמבר וצריך להנפיק תעודת זהות ראשונה. המערכת הפנתה אותו לסכנין, דימונה ואילת. לא, זה לא בדיחה על הבירוקרטיה הישראלית - זה המציאות של רשות האוכלוסין ב-2025. נער מהמרכז נדרש לטוס צפונה או דרומה כדי לקבל תעודת זהות ראשונה.
"אנחנו מדינה קטנה, יש 55 לשכות וזה הרבה יחסית", מסביר נציג בכיר ברשות בשיחה עם mako. "אנשים יכולים לנסוע קצת יותר רחוק ולהגיע ללשכות עם תורים פנויים בפריפריה, אם זה דחוף להם". קצת? מחולון לאילת זה לא "קצת יותר רחוק" - זה מסע של חמש שעות בכיוון אחד.
הרשות גם מעדיפה להאשים את הציבור. "מי שצריך חידוש דרכון מקבל הודעה חצי שנה לפני שהוא פג תוקף", אמר אותו נציג לmako. "למה לא להיערך בזמן?" המסר ברור: רוצים לנסוע לחופשת קיץ? תכננו זאת חצי שנה מראש.
רק 10 לשכות מתוך 55 ממוקמות בגוש דן, שבו מתגוררים 40% מהאוכלוסייה. איך מגיבה הרשות? בינואר נפתחה לשכה חדשה בנתיבות
המספרים מגלים את הבעיה האמיתית: רק 10 לשכות מתוך 55 ממוקמות בגוש דן, שבו מתגוררים 40% מהאוכלוסייה. איך מגיבה הרשות? בינואר נפתחה לשכה חדשה בנתיבות. לא בתל אביב, לא בפתח תקווה. בנתיבות.
ומה עם הפתרון הדיגיטלי? מכונות שמובטחות כבר משנת 2022 ועדיין תקועות ב"פיילוט". "אני מקווה מאוד שבתוך חודש יותקנו מכונות דיגיטליות מהדגם החדש", הבטיח הנציג ל-mako. זה יוני 2025, שיא עונת הנסיעות, והפתרון עדיין בגדר תקווה.
במקום להודות בכישלון ולפתוח עוד לשכות במרכז, הרשות מעדיפה להאשים את הציבור ולהבטיח פתרונות שלא מגיעים. נועם מחולון עדיין מחכה לתעודת הזהות. המשבר נמשך.
הפשרה שהצילה את הממשלה והרסה את העתיד
השבוע הסתיים בהסכם שהציל את הממשלה מנפילה. יולי אדלשטיין הצליח לגבש פשרה בחוק הגיוס החרדי שמניעה משבר פוליטי, אבל התוצאה רחוקה מפתרון אמיתי לבעיה. מי שצפה בהתרחשויות מקרוב יודע שהדרמה הייתה מוגזמת - איש לא האמין ברצינות שהחרדים יפילו ממשלה שמעניקה להם הטבות חסרות תקדים. במקביל, כש-53 חטופים עדיין נמצאים בעזה, איש לא מאיים להפיל את הממשלה למענם.
ההסכם שנחתם משקף את הפער בין הרטוריקה הקואליציונית לבין המציאות. במקום חובת גיוס אישית, נקבעו יעדים קבוצתיים שמשאירים את ההחלטה האישית בידי הפרט. במקום סנקציות משמעותיות, בוטלו הצעדים היחידים שהיו אפקטיביים. התוצאה: רק חלק קטן מהחרדים חייבי הגיוס יתגייס בפועל, והמערכת תמשיך לעודד הישארות בישיבות. כל השאר ימשיכו לשרת ולסכן את חייהם.
רק חלק קטן מהחרדים חייבי הגיוס יתגייס בפועל, והמערכת תמשיך לעודד הישארות בישיבות. כל השאר ימשיכו לשרת ולסכן את חייהם
הבעיה האמיתית טמונה במשמעויות ארוכות הטווח. פרופ' דן בן דוד, מומחה לכלכלה ודמוגרפיה, מציג תמונה מדאיגה: כבר היום 20% מהאוכלוסייה משלמת 90% ממס ההכנסה, והפער הולך ומתרחב. החרדים מכפילים את חלקם באוכלוסייה כל 25 שנה, ורובם לא משתלבים במשק המודרני.
"השכבה שכוללת את עובדי ההייטק, רופאים ואנשי סגל בכיר באוניברסיטאות לא תסכים להמשיך לשאת בנטל אם לא יהיה שינוי במצב", הזהיר בן דוד בריאיון ל-mako. "הם לא חייבים לחיות כאן, יש להם אופציות". הפרדוקס הוא שכשהמיומנים והמשכילים יעזבו, השכבות החלשות יותר יישארו כאן להחזיק על גבן אוכלוסייה חרדית הולכת וגדלה.