על אחד הקירות במסעדת "פופ אנד פופ" יושבים זה לצד זה, מסודרים יפה במדפים שמגיעים עד לתקרה הגבוהה, 162 בקבוקים של וויסקי מקאלן. מתבקש לתהות אם זו מחוות ענק לשיר הטיולים "99 בקבוקי בירה על הקיר", אבל השאלה הבוערת יותר היא אם מדובר בתפאורה או בדבר האמיתי – כי משמעותה של האפשרות השנייה היא גחמה עיצובית ב-162 כפול 400 שקל, מחירו הממוצע של בקבוק כזה בישראל. "הם אמיתיים", פותר שף שחף שבתאי את התעלומה ומספר שכבר נגנבו מהקיר כמה וכמה בקבוקים. בפעם האחרונה שזה קרה, הגנב תועד במצלמות האבטחה – וזמן קצר לאחר מכן מאז קלט אותו אחד המלצרים בין הסועדים. "הוא כנראה בא לאכול כדי שימצאו את ה-DNA שלו גם על השולחנות ולא רק על הבקבוקים", אומר שבתאי. "ככה לפחות הבנתי".
30 מיליון שקל הושקעו במסעדה שהקימו האחים צחי ועידו חג'ג בקומה ה-14 של מגדלי הארבעה בתל אביב. בין העלות האסטרונומית לזהותו של מעצב הפנים, ג'ורג'יו ארמני בכבודו ובעצמו, המקום לא משדר צניעות – בניגוד מוחלט לרושם שיוצר שף שבתאי. האיש הוא קיבוצניק מעמיעד, והוא נראה ומדבר כמו קיבוצניק מעמיעד. בטח לא כמו שף בין-לאומי מצליח שהאחריות הקולינרית שלו כוללת כיום ארבע מסעדות במתחם העצום של המוזיאון לאומנות מודרנית (MAM) בשנגחאי. "יש לנו שם שטח של יותר מקילומטר", הוא מספר ומעלה לשיחת וידאו את אחד העובדים במקום, שמתפנה מההכנות לסרוויס כדי לצלם עבורי בזמן אמת את המוזיאון שנבנה על מה שהיה בעבר אזור פריקה של פחם. בקרוב עומד ג'וני דפ להציג שם את ציוריו ורישומיו, ושבתאי כבר נערך להאכיל את האיש ואת פמלייתו.
קל למכור צניעות מזויפת במסגרת המוגבלת של ריאיון עיתונאי, אבל התחושה היא שזו של שבתאי אמיתית כמו בקבוק מקאלן. למשל כשהשיחה מגיעה לאנשים המאוד מפורסמים שיצא לו להאכיל; צריך ממש להכריח אותו לומר מילה על (למשל) דייוויד בקהאם או אנג'לינה ג'ולי, שלא לדבר על מלכת אנגליה (כן כן, שף ישראלי הגיש ארוחה למלכת אנגליה). אם זו לא עדות מספקת לצניעות, אז הנה עוד אחת: למרות כל הכתוב לעיל, למרות שהאיש היה בין השאר גם השף של אל על במשך ארבע שנים (2018–2022), שמו אינו שגור בפיו של הישראלי הממוצע.
טוב, אבל אתה חייב לספר משהו על המפורסמים שהאכלת. משהו.
"אתה יודע מה, בסדר, בוב דילן. הוא הציג עבודות אומנות במוזיאון שלנו".
איך זה עובד כשאתה יודע שאתה הולך להאכיל אותו? סוגרים את המסעדה בשבילו?
"לא, אין אצלנו דברים כאלה. כשבאים אנשים מפורסמים הם פשוט תופסים שולחן. מתקשר מי שמתקשר, מזמין שולחן לאנג'לינה ג'ולי".
ואתה כשף יודע שזה קורה?
"מודיעים לך. נגיד, הפעם האחרונה שאני זוכר הייתה כשבא אלינו טים קוק, מנכ"ל אפל".
רגע, מה אוכל בוב דילן?
"עוד לפני שהוא הגיע ידעתי שהוא אוהב מאוד בשר באפלו".
נו, וסידרת לו?
"סידרתי".
החרימו לי את הכף לשבוע
שבתאי אינו מוכר כמו שף-סלבס אחרים גם בגלל עניינים של אופי ("לרוב הדברים שמזמינים אותי אני לא הולך וראיונות אני בקושי עושה") וגם בגלל האופן שבו התנהלה הקריירה שלו, שהחלה בחו"ל ונמשכת שם ב-20 פלוס השנים שלו כשף. גם את רזי המקצוע הוא לא למד כאן אלא בצרפת, וכאן בא הטוויסט הראשון בעלילת חייו: אם רוב האנשים מפתחים תשוקה למשהו ואז הולכים ללמוד אותו, אז שבתאי פיתח תשוקה לאוכל רק אחרי שהשקיע הון קטן בלימודי בישול.
הוא אחד משלושת ילדיהם של אבא ממוצא עיראקי ואמא מגרמניה. "הם הכירו בנח"ל, וזה שנות ה-70: מגיעים לקיבוץ, אז נשארים", הוא מספר. "אבא עבד במוסך, אמא שלי מורה, אבל אני ולימודים לא היינו כל כך חברים. בכיתה ט' כבר הבנתי את הקונספט, הלכתי לעבוד בבננות ולא חזרתי לבית הספר".
איזה מקום היה אז לבישול בחיים שלך?
"אבא שלי היה מכין בחדר האוכל חביתות עם פטרוזיליה, וכולם בקיבוץ היו מחכים לפעם בחצי שנה שהוא הגיש אותן. אני הייתי עוזר לו, וגם מבשל טיפה לפי הספר 'ילדים מבשלים'. כדורי שוקולד, כאלה. כשקצת גדלתי הכנתי ארוחות בוקר למי שעבדו איתי בבננות, ובשייטת אני זוכר שהכנתי איזה לחם עם חצילים במטבח של הדבור".
הוא השלים מסלול כלוחם בקומנדו הימי והשתתף בפעילות מבצעית, אבל שבתאי לא אוהב לנפנף בשנותיו בשייטת 13. היום הוא בן 50 וממשיך להתייצב לשירות מילואים, אבל גם מזה הוא מבקש שלא אעשה סיפור. אלא שהשייטת, כמו השייטת, עוד תמצא איך לחדור לתוך הסיפור הזה.
אם הייתי שואל אותך במטבח של הדבור, היית מנחש שתהיה שף כשתהיה גדול?
"בכלל לא. אני מבחינתי מסיים את השנתיים שלי בקבע, חוזר לקיבוץ, ובסוף מנהל את ענף הבננות. זה תמיד היה החלום שלי, עד היום אני רק מת שיהיו לי מפתחות לטרקטור ג'ון דיר. אבל אנשים גררו אותי לאוכל. פתאום אמרו לי, 'אתה מוכשר'. אמא שלי שומעת את האינפורמציה הזאת, ואומרת, 'לך תלמד בישול, שיהיה לך מקצוע'. והיא שואלת דרך חברה את ישראל אהרוני, שהיה ילד חוץ בקיבוץ חולתה, איפה לומדים בישול. אז אהרוני, שבכלל לא יודע בשביל מי ובשביל מה שואלים, אומר שהכי טוב זה בית הספר 'פרנדי' בפריז".
סליחה על השאלה, אבל אתה קיבוצניק. מאיפה יהיה לך כסף לשלם על לימודי גסטרונומיה בפריז?
"את כל מה שהרווחתי בקבע, משהו כמו 25 אלף אירו, שמתי על פריז".
אפילו שבשלב הזה לא מדובר בחלום שלך או בתוכנית שלך לעתיד?
"רק כדי להגיד לאמא, 'הנה'".
לא הלך חלק לעמיעדי בפריז. כשהמורים הבהירו שהם לא רוצים שהתלמידים יאכלו במקדונלד'ס, שבתאי הגיע עם ביג מק לכיתה ("חשבתי שזה יצחיק אותם. הם הזמינו את ההורים שלי לשיחה"). כשכל תלמיד קיבל כף לטעימות מתבשילי המורים, הקיבוצניק החליט שאין סיבה לטעום כשאפשר אשכרה לאכול ("החרימו לי את הכף לשבוע"). הפרות המשמעת הובילו להחלטה משותפת שמסלול הלימודים שלו יקוצר משנתיים לשנה אחת, אבל אותה סיים שבתאי כמו שצריך. "אז לא הערכתי את זה שאני לומד במקום כזה", הוא אומר, "ורק בדיעבד הבנתי איזו מתנה קיבלתי. אם יש לך בסיס במטבח הצרפתי, אתה יכול לצמוח לכל מקום".
והוא אכן צמח. בתחילה להתמחות במספר מסעדות בניו יורק, אחר כך לעמדת הסו-שף במסעדת היוקרה Vak Zuid באמסטרדם וכשף בסניפים שלה בהודו ובמקסיקו. ב-2008 הקים בפראג את מסעדת SaSaZu, ובצ'כיה הפך לשף-סלב למרות שלא הכיר את השפה ("וגם האנגלית שלי היא ברמה של יסודי"). הוא אפילו שפט בריאליטי בישול מקומי. הוא עוד הספיק לפתוח סניף של SaSaZu ברודוס לפני שעזב והלך הלאה.
בישראל היה שבתאי השף של "מינה טומיי" ושל "ניטן תאי", ותמיד כשהיה לו משהו על האש גם בחו"ל. שנים לפני הפרויקט הגרנדיוזי בסין הוא כבר היה תייר תמידי, מה שהפך אותו לסוג מאוד ספציפי של הומלס. "אני מבלה בלפחות שש מיטות שונות בחודש", הוא אומר. "כאן ארבעה ימים, כאן שבוע".
לא חסר לך בית?
"לפעמים אני מקנא. לא מזמן טסתי עם עדי לפריז והיא קנתה פוסטר של 'רטטוי' לתלות בבית. גם אני רציתי כזה, אבל אין לי בית שבו אני יכול לשים אותו".
מלא פעמים זרקו אותי כי מתחתי גבולות
עדי היא בת הזוג שלו. קצינה בצה"ל, ובתפקיד רגיש מספיק כדי ששבתאי יימנע מאזכור שם המשפחה שלה. "היא צעירה ממני, מאוד צעירה ממני, אבל דווקא איתה יש לי נושאי שיחה שלא היו לי עם אחרות", הוא אומר. "נגיד, אף פעם לא דיברתי עם מישהי על הגשש החיוור".
בשנת 2009, באחד מהראיונות הבאמת-נדירים של שבתאי, הוא תואר כמי שמתגורר באנגליה עם אשתו ילידת המקום, אמה, ועם בתם (אז בת 3). את הריאיון הנוכחי הוא מנצל כדי להבהיר שהוא ואמה מעולם לא היו נשואים, ושהוא מעולם לא השתקע: "הייתי במערכות יחסים, אבל אף פעם לא גרתי עם מישהי".
לאחרונה השתתפת בתוכנית "בואו לאכול איתי" ודיברת על זוגיות שהסתיימה כשאתה מבקש בסניף של סטארבקס את המפתח לשירותים. פרט ונמק בבקשה.
"זה היה בגלל מישהי שזרקה אותי בברלין, היא שמעה על מישהי אחרת וזרקה לי את הדברים. מלא פעמים זרקו אותי מהדלת בגלל שמתחתי את הגבולות".
אז אתה לוקח את זה עליך?
"תשמע, אתה מגיע, אתה נעלם, אתה חוזר. היא חושבת שאתה בזוגיות, אתה לא מבין את זה ככה, ואז אתה נזרק באמצע הלילה. אגב, השירותים בסטארבקס זה באמת פתרון נהדר לכאלה שזרקו אותם באמצע הלילה. מקום לצחצח שיניים, להתחיל את היום".
אז לא היו לך מערכות יחסים של גדולים, ובכל זאת אתה אבא.
"אמרו לי בקיבוץ שבמחזור אי אפשר להיכנס להיריון. עבדו עליי בבננות. הופתעתי כשאמה סיפרה לי שהיא בהיריון, אבל היא הייתה החברה הכי טובה שלי והיא נשארה כזאת. גרתי ועבדתי אז בהודו, ונכנסתי לסיפור של 'מינה טומיי' בישראל בעיקר כי זה איכשהו היה באמצע בין הודו לאנגליה".
מההפתעה נולדה רומי, כיום בת 20. כשמלאו לה שנה וחצי שוב ציפתה לאמא שלה הפתעה, הפעם מהסוג הנבזי. "חזר לה סרטן שכבר תקף אותה בעבר. זה היה ברמה של 'עכשיו להיכנס לניתוח'", מספר שבתאי. "לי הודיעו על זה בישראל, ואני זוכר את עצמי מחפש מהר כרטיס ללונדון. ואני בא ויושב עם רומי בבית החולים הזה, ופתאום מגיע בן אדם שמדבר עברית. אנחנו נכנסים לשיחה, והוא אומר לי, 'יהודי יקר, אם אתה רוצה שהיא תחלים, אתה צריך לנדור נדר. בו במקום נדרתי שאם אמה יוצאת מזה, אני יותר לא אוכל ולא מוכר חזיר".
אמה החלימה, ושבתאי מצדו סוגר כמעט 20 שנה של התנזרות מחזירים. "רומי אומרת לי כשאמא שלה מעצבנת אותה, 'אבא נו, תאכל חזיר, שהאמא הזאת תלך כבר. בבקשה תאכל בייקון'".
איך היחסים שלך עם רומי? אתה חלק מהחיים שלה?
"לא הייתי נוכח בגידול שלה, אמא שלה עשתה את כל העבודה וגם נתנה לי את החופש. אבל רומי ואני ביחסים טובים מאוד, היא באה אליי בחופשות בקיץ ואני נוסע לשם. עכשיו היא באה לעשות כאן סטאז', היא לומדת ב-London School of Economics. אני רואה אותה פעם בחודשיים, פעם בחודש, ולפעמים יותר. עכשיו לא ראיתי אותה יותר מחצי שנה".
איך היא עם זה?
"היא גדלה לתוך זה, זה מה שהיא מכירה. בכיתה א' באתי פעם להוציא אותה מבית הספר, המורה נתנה לי הוראות למחר, ורומי כזה, 'עזבי אותו, דברי עם אמא'".
מאוחר יותר בשיחה, כמו בהזמנה, רומי תתקשר לאבא. גם עדי תתקשר, והדיון ינדוד אל היחסים שלהם; גם בצד הזה של חייו, מתברר מהר מאוד, מילת המפתח היא חופש.
אל תפזר את האירוע
הם הכירו דרך אינסטגרם. הוא השתתף בתוכנית הטלוויזיה "שף מתחלף", היא שלחה לו הודעה. היום יודע שבתאי גם מה הלך מאחורי הקלעים: "היא אמרה לחברה שלה, 'אם הוא יענה לי, אני מתחתנת איתו'".
חתונות בצד, השניים קבעו להיפגש ("היא כותבת לי, 'מה ה-ETA?'. הייתי צריך לגגל בשביל להבין שזה זמן הגעה משוער"). העניינים התקדמו יפה, "ואני מנשק אותה, אבל אני רואה שמשהו מדגדג לה, אז אני מפסיק. והיא אומרת לי, 'אל תפזר'. אני אומר לה, 'מה אל תפזר? את הבושם? את האוכל?'. והיא עונה, 'תמשיך לנשק. אל תפזר את האירוע'. היא מאוד צבאית".
ומאז אתם ביחד.
"זה הסיפור הכי חזק שהיה לי. הכי קרוב והכי חם והכי אוהב, וגם הכי מאפשר. זה הדבר הכי פתוח, אבל גם הכי בטוח. נוצרנו כשהיא הייתה במערכת יחסים אחרת, גם לי היה משהו, וככה היינו נפגשים. אגב, אחר כך קרה שלקחנו את זה רחוק מדי, שזה כמעט פגע בנו. אתה לא יכול לעבור את הגבול שבו זה כבר לא רק הסקס או רק המגע".
כלומר, אתם לא מחפשים זוגיות אלטרנטיבית?
"כן, אני לא מחפש ללכת בפסח הזה להורים שלה ובפסח הבא להורים של מישהי אחרת. זה כבר חזירות. אבל מה שקשור למגע, להתנסויות, להתרגשויות – את זה שנינו אוהבים לחוות, והצורה שבה שאנחנו עושים את זה מגלה לנו עולמות ואנשים מאוד מיוחדים, חלקם מאוד מפורסמים. פתאום אני פוגש אותם ככה, ותקשיב, בכולם יש מציצנות וסקרנות. יש כאלה שמעזים להסתכל באינטרנט ולא מעזים להתנסות, אבל כולנו מחפשים את זה. לי זה ממלא צורך, נותן לי את הריגוש שלי. אני חווה דברים מטורפים ומהנים גם בארץ וגם בחו''ל ונהנה מזה מאוד, תמיד בכבוד הדדי, ויותר מכל אני נהנה מהביטחון שיש לי עם עדי".
וזה הדדי.
"מהניסיון שלי בעולם הזה של היחסים הפתוחים, נשים שולטות בו יותר מהגברים. ובכל מקרה הביטחון הזה שאני מדבר עליו הוא באהבה, בזה שאתה נמשך לבן אדם גם אינטלקטואלית. מערכת יחסים שבנויה רק על מגע אינטימי לא תחזיק. כל חיי הייתי לבד – עם זאת, עם ההיא, אבל לבד – כי הייתי צריך לספק את עצמי בעוד התרגשויות. עדי ואני מתרגשים מהדברים האלה ביחד, וזה רק גורם לנו להתאהב עוד יותר".
היחסים הפתוחים שלהם הוזכרו ב"בואו לאכול איתי", ושבתאי מספר שהיו לזה תוצאות בלתי צפויות. "אנשים כתבו לי דברים כמו 'אני עכשיו אבוא לאסוף אותך, אשתי רוצה', או 'יש מסיבה של כמה זוגות'. מלא כאלה".
אתה מגיב בנימוס לפניות כאלה?
"אני עונה לכולם בנימוס. גם לדברים שאני פחות נמשך אליהם, כמו 'אני רוצה שתהיה עם אשתי ואני אסתכל'. אני אוהב את זה, כי זה דבר שמגיע משמחת חיים ורצון לגלות חוויות חדשות, גוף חדש. ואני אגיד לך משהו, הסקס הכי טוב שלי עם עדי הוא דווקא אחרי שאנחנו נפגשים עם זוג אחר. אז אתה זוכר כמה אתה אוהב, והאינטימיות שזה יוצר היא מדהימה".
בהשאלה מעולמות ההסעדה, נראה שהחיים עבור שבתאי הם פחות ארוחת שלוש מנות ויותר בופה. "אני משתעמם מהר, וזה לא תמיד דבר טוב – בזוגיות, בחיים, באוכל", הוא אומר. "אם אני אעשה מנה, אחרי שבוע אני ארצה להחליף אותה".
לפני הריאיון הזה דיברתי עליך עם מישהו שמכיר אותך. הוא אמר שאתה הפרעת קשב מהלכת.
"או-קיי".
אובחנה אצלך הפרעת קשב?
"נראה לך? אם הייתי הולך להיבדק, לא הייתי מקבל אבחנה אחת. הייתי יוצא עם גיליון שלם".
ובתחושה שלך עם עצמך, יש לך הפרעת קשב?
"ברור, ואני מתעל אותה כדי לעשות כמה דברים ביחד. עכשיו אני מדבר איתך, אחר כך אני קופץ למובילאיי, שאני השף האחראי על העובדים שלה, תכף יש בשייטת אירוע הוקרה גדול שאני מעורב בו, והחבר'ה שהיו איתי ב'בואו לאכול איתי' מגיעים ל'פופ אנד פופ' לארוחה שהם מבשלים. יש עוד 200 דברים שאני עושה במקביל".
ואם היו באים ואומרים לך, יש כדור פלא בשם ריטלין שיעשה לך שקט בראש – היית לוקח?
"מה פתאום, זה יגמור אותי כבן אדם. בגלל הפרעות הקשב האלה אני מתקתק דברים, כי אני לא רוצה שהם יישארו לי בראש. אז אני גומר אותם והולך מהר הלאה. אם לא יהיה לי את הטירוף הזה, אני ארגיש מכובה. אז לא, אני לא רוצה שריטלינים יכבו אותי".
עשיתי בלגן באיכילוב
נדמה שאין שני עולמות רחוקים ושונים יותר מיחידה צבאית מובחרת ומסעדת יוקרה, אבל שבתאי אומר שיש דבר שהוא לקח מהאחת לשנייה: "השייטת לימדה אותי כמה חשוב להיות בן אדם גם כשהים סוער. להיות חברותי, אנושי. אין מקום טוב יותר ללמוד את זה מאשר הים, שעם כל הרומנטיקה סביבו מביא גם הרבה מאוד מוות".
הערכים עמדו במבחן ב-7 באוקטובר. גדי מוזס, שנחטף לעזה מניר עוז, הוא אביו של אחד מבני המחזור של שבתאי; כשמוזס שוחרר לאחר 482 ימים בשבי ואושפז, השף הסתער על בית החולים. "עשיתי בלגן באיכילוב", הוא אומר. "הבאתי אנשים ובישלנו במטבח של בית החולים ל-4,500 איש, כל הצוותים הרפואיים. ואני אומר לך, גדי מוזס הוא פשוט איש מדהים. הוא גרם לי להתגאות שוב בזה שאני קיבוצניק".
למה, התביישת בזה פעם?
"תראה, שנים אני שומע איך מקללים את הקיבוצניקים ולא מבין למה. הרי לא לקחתי כלום מהמדינה, רק נתתי. ופתאום גדי בא ואומר, אנחנו נחזור לעשות חקלאות, אנחנו נחזור להקים, אנחנו לא נישבר. באנו לחזק את הבן אדם, והוא מחזק אותנו".
בוא נישאר עוד רגע בשייטת. יואב גלנט היה המפקד שלך, איך עבר עליך "ליל גלנט", שבו יצאו מאות אלפים להפגין נגד הכוונה לפטר אותו ממשרד הביטחון?
"כרגיל לא הייתי בארץ בכלל, ורק אל תכניס אותי לדיבורים פוליטיים, אבל יש לי פינה חמה בלב לגלנט. הוא הכניס בי אומץ, זה בן אדם שלא רואה פחד ותמיד שם את עצמו אחרון בשרשרת, מאחורי החיילים שלו ומאחורי טובת המדינה. הייתי איתו בנוהלי קרב ובמבצעים, והוא פשוט איש חזק. באתי אליו מהקיבוץ, ילד מופרע בן 18, ופעם הוא אמר לי: 'עשית מלא ברדק, אבל ידעתי שאני יכול לסמוך עליך'. הוא עיצב אותי".
יותר משעתיים אנחנו יושבים ב"פופ אנד פופ", ושבתאי לא מדבר סרה על אף אחד. גם לא על ניסן שור, מבקר המסעדות ששחט את המסעדה תחת שם העט "ביצה עלומה" – וששבתאי הופתע לגלות שלוהק לצדו ב"בואו לאכול איתי". מצפייה בתוכנית עלה הרושם שהייתה שם מידה של חשדנות הדדית, שהתפוגגה והפכה למשהו שגובל ברֵעוּת. "זה הבן אדם שירד עליי הכי הרבה בחיים, חוץ מהמטפלת שלי בקיבוץ", אומר שבתאי, "ואני חושב שאם הייתה לי מסעדה קטנה בשוק עם ארבע מנות וזהו, הוא היה אוהב אותי. אבל יש לי משהו גדול, משהו שמשדר הצלחה".
כלומר, אתה מסמל משהו שהוא לא מתחבר אליו?
"נכון. אגב, עד עכשיו הוא יורד עליי. אבל גיליתי שהוא אדם נפלא".
אולי שור היה מתחבר יותר לקולינריה של שבתאי כשזו הוגשה במטוסי אל על. "זה לקחת 300 איש, שאחד מהם נוסע לפגישת עסקים והשני להלוויה והשלישי לפגוש את החברה, ולהבין איך להאכיל את כולם", הוא אומר. "אתה לומד דברים מדהימים, למשל שהסנדוויצ'ים מוגשים חמים כי מחזיקים אותם בתנורים, פשוט בגלל שאין מקום אחר. אם אני אספר לך כאן על כל מה שראיתי ועברתי בתקופה הזאת, ,אני אצטרך לעבור לגור ביוון".
לקראת סוף השיחה מצהיר שבתאי שוב שחלומו הגדול הוא לחזור לחקלאות, אבל שעתיים איתו הן די והותר כדי לזהות פגם יסודי בפנטזיה הזאת.
חקלאות זה רוטינה. זה לעשות אותו דבר כל בוקר, שנה אחרי שנה. זה לא היה משגע אותך?
"כן, כנראה, אבל אולי החלום חזק מהמציאות. יש לי זיכרון חזק של ג'ון דיר בשדות, עד היום אני חייב לגנוב איזה טרקטור כשאני בא לקיבוץ. לא משנה איזה גודל, העיקר לקחת, לנסוע טיפה. וכמה אהבתי לצאת לדייטים על טרקטור. ככה למדתי למה לדייט לוקחים רק ופלים לימון".
סקרנת.
"אם אתה לוקח ופל לימון לדייט, אתם בחיים לא תאכלו יותר מדי. תטעמו, יהיה מגעיל ותעברו לדברים האחרים. אבל אם לקחת ופל שוקולד, אתם עוד עלולים לאכול את כל החבילה, להתפוצץ וכזה, 'טוב, אז נתראה'. זה מה שלימדו אותי, סקס יש רק עם ופל לימון".