במהלך המלחמה פונו לבתי החולים בישראל אלפי חיילים שהזדקקו לטיפול רפואי מציל חיים. בכל פעם התמונות הקשות טלטלו מחדש: חיילים מדממים מובהלים במסוק או באלונקות אל חדרי הטראומה ורופאים מיוזעים מנסים לנצל את כל הידע והכוחות שצברו במהלך השנים כדי שלא נצרך לשמוע עוד סיפור עצוב על חייל שנפל, וכדי שמשפחה נוספת לא תצטרך להתמודד עם הנורא מכל.
הסיפור הבא מציג את הטרגדיה משני צדדיה – הפעם, הרופא ד"ר תום פרידמן, כירורג בכיר במחלקת ניתוח לב ברמב"ם, הוא חלק בלתי נפרד מהכוח הצבאי. בראיון מיוחד ל-mako בריאות, שנערך בזמן שהותו במילואים, הוא מתאר את הרגעים הקשים שבהם נאלץ לטפל בשניים מחייליו שנפצעו בשטח. כששמע על הפציעה, הוא עצמו היה במילואים. הוא מיהר להגיע הישר לבית החולים ואפילו לא הספיק להחליף את המדים. כך, הוא מצא עצמו בתוך חדרי הניתוח, נאבק על הצלת חיים בעודו לובש את מדי הצבא המאובקים.
"בזמן שאני עושה מילואים ברמת הגולן, מתקשר אליי סא"ל מ' ושואל אותי אם אני נמצא באותו הרגע ברמב"ם. הוא אומר לי: 'כוח שלנו על גבול הצפון חטף רחפן ויש שלושה פצועים קשה בדרך לבית החולים. הוא מספר לי שאביב מגן, חייל שלי שאותו אני מכיר כבר שנים, הוא אחד מהם".
ד"ר פרידמן לא חושב פעמיים ומיד נכנס לאוטו ונוסע במהירות לבית החולים. "אני מגיע לרמב"ם ביחד עם הפצועים ישר לחדר ההלם. אני רואה את מגן ועוד חייל מילואים, אביקם – מגן עם פציעת ראש קשה ביותר ואביקם עם פציעת בטן קשה".
מאותם הרגעים, מתחיל מסע של מרוץ נגד הזמן כדי לטפל בשניים ובעיקר ניסיון נואש להציל את חייו של מגן. "הגעתי מהשטח מלוכלך על מדים, המשפחה של מגן עדיין לא ידעה כלום", נזכר ד"ר פרידמן. "פתאום מצאתי את עצמי מתפעל את האירוע במספר כובעים – הייתי חלק מהצוות הרפואי, זה שמדבר עם גורמים מהצבא וגם הייתי צריך לקבל את המשפחות שהגיעו לבית החולים ולהסביר להן מה קורה. התקשרתי לאשתו של מגן, ואמרתי לה שהוא סובל מפציעת ראש קשה מאוד ושהיא צריכה להגיע. היא רופאת שיניים במקצועה, והיא כבר הבינה עד כמה המצב חמור. היא אמרה לי – 'תגיד לי את האמת'. זה רגע מאוד קשה כי ידעתי שאי אפשר להסתיר, אבל האמת הייתה קשה מנשוא".
מה אמרת לה?
"אמרתי שהסיכויים קטנים מאוד ושהוא במצב אנוש".
בשלב הזה באמת היה סיכוי כלשהו להציל אותו?
"לא, הוא הגיע אלינו במצב נוראי, אבל אני תמיד משאיר פתח לאופטימיות לפני שקובעים את המוות. למעשה, אם זה היה מטופל אחר אני בספק אם היו מכניסים אותו בכלל לחדר ניתוח, כי היה ברור שלא היה סיכוי להציל אותו. אבל רק מתוך כבוד לאביב, וממש כמו שהוא עשה הכל כדי להגן עלינו, גם אנחנו ניסינו להילחם עליו, גם כשידענו שהסיכוי קלוש מאוד. כירורגיים הם עם אופטימי יחסית אבל פה לא היה במה להיאחז. המראות היו מזעזעים".
באותו הלילה, ד"ר פרידמן, התרוצץ בין שני חדרי הניתוח. "הייתי מפורק מעייפות, אבל פעלתי על 'אוטומט'. זו הייתה סיטואציה שמאוד קשה לתאר במילים – המשפחות מחכות בחוץ, אני נכנס ויוצא מחדר ניתוח אחד לשני, ובמקביל אני מדבר עם המשפחות. בשלב מסוים עדכנתי את המשפחה של מגן שאין סיכוי להציל אותו. יום למחרת בבוקר הוא נפטר. אביקם יצא מהניתוח מורדם ומונשם, אבל לשמחתי הוא הצליח להתאושש. היינו צריכים לכרות לו חלקים מהמעי, אבל הוא במגמת שיפור מאז וכיום הוא עובר שיקום".
לסיום הוא אומר: "הייתי בקרבות, בניתוחים קשים, אבל סיטואציה כזאת לא אשכח כל חיי. אני מקדיש את השיחה הזאת לאביב מגן, שהיה אבא ובעל אוהב, חבר ולוחם שהאמין שיכול להיות פה טוב".