קולאז' שהופץ לאחרונה ברשתות החברתיות חושף את מצבו הגרוע של נהר הזיאנדהרוד במרכז איראן. הפוסט – שהפך לוויראלי עם מיליוני צפיות – מציג שתי תמונות של הנהר מתחת לגשר סי-או-סה פול בעיר אספהאן: באחת הוא זורם ובשנייה הוא יבש לחלוטין. עבור רבים באיראן, ובעיקר תושבי אספהאן, התמונות האלו הן לא רק המחשה של שינויי האקלים באזור, אלא תזכורת מוחשית לכישלון מתמשך בניהול משק המים במדינה.
נהר זיאנדהרוד, הנהר הגדול ביותר במרכז איראן, הפך בעשורים האחרונים לסמל של משבר מים חריף. סכר שנבנה בשנות ה-70 אמור היה לווסת את זרימתו לטובת התעשייה המקומית, אך בפועל הוביל לחסימת מים ממורד הנהר. מעבר לכך, ממשלת איראן הסיטה חלק גדול ממקורות המים של הנהר לטובת ערים ואזורים אחרים, כמו מחוז יזד, מה שפגע קשה ביכולת שלו לזרום ברציפות.
המצב הוחמר על רקע ירידה מתמשכת בכמות המשקעים ושינויי אקלים באזור. לפי נתונים שפורסמו לאחרונה, בשנת 2024–2025 נרשמה ירידה של כ-40% בכמות הגשם ביחס לממוצע הרב-שנתי. ההתחממות הגלובלית והפחתת זרימות מההרים הפכו את הנהר לתלוי כמעט לחלוטין בהחלטות פוליטיות. מעבר לזה, גם החקלאות המקומית תרמה למשבר.
חקלאים משתמשים בשיטות השקיה ישנות ובזבזניות – באזור שהוא מלכתחילה צחיח. מאגרי המים הולכים ומתדלדלים, ואירועים של פתיחת סכר – כמו זה שאירע ביולי האחרון – נתפסים כגימיקים תקשורתיים ולא כפתרון בר קיימא.
כיום, הנהר מזרים מים רק לעיתים רחוקות: כשיש לחץ ציבורי כבד או לצורך תעמולה פוליטית. בעיני רבים, הקולאז' הוויראלי לא רק מציג נוף משתנה – אלא מציף שאלה נוקבת: האם אפשר להציל את זיאנדהרוד לפני שיהיה מאוחר מדי? במצב הנוכחי, ולמרבה הצער, התשובה היא לא.