ארגון LGBTech הוקם על ידי שחר גרמבק בשנת 2011. כשגרמבק יצא מהארון במקום עבודתו, הוא נתקל באתגרים שגרמו לו להבין שלשוק העבודה בישראל אין את הכלים להתמודד עם גיוון והכללה של אינדיבידואלים. מטרת הארגון שהקים היתה להפוך את המעסיקים לשוויוניים יותר ומכלילים עבור קהילת הלהט"ב, על מנת שאלה יוכלו להיות עצמם באופן מלא וירגישו בנוח במקום העבודה. במשך עשור גרמבק ניהל את הארגון במקביל לקריירה בהייטק ולהקמת משפחה, כשלפני שנה העביר את שרביט הניהול לסיון קניאל, שמכהנת היום כמנכ"לית.
לרשימה המלאה של המשפיעות והמשפיעים>>>
ב-15 השנים האחרונות עבדה קניאל בחברות הייטק וסטארט אפים בישראל, אירלנד והולנד, בעיקר בניהול אופרציית שירות לקוחות. במקביל, בשנים האחרונות הייתה מעורבת בקידום הקהילה הלהט"בית במגזר העסקי, בארץ ובעולם.
קניאל מסבירה על הצורך בפעילות ממוסדת של ארגון: "אם המעסיק הוא חברת הייטק עם מטה בסן פרנסיסקו או לונדון, אז גיוון והכללה יהיו ב-DNA הארגוני. מהצד השני, חברת סטארט אפ מקומית בשלבים הראשונים, עם פיתוח רזה של פרודקט - לא תקדיש לנושא הזה בכלל מחשבה".
אפשר לראות את הפער בין המעסיקים לעובדים גם באופן אמפירי: בשנים האחרונות LGBTech עורכים סקר שנתי בקרב חברי הקהילה, והסקר האחרון יצא גם באנגלית ובערבית וענו עליו 1,200 א.נשים. הנתון שחוזר כל שנה הוא שמצד המעסיק - רובם חושבים שמקום העבודה שלהם מכליל וליברלי, כי יש להם עובדים מחוץ לארון.
בפועל, התוצאות של הסקר מצד העובדים, מראות שנה אחר שנה (להוציא שנות קורונה) כי 30% ממשיבי הסקר חוו הטרדה או אפלייה בסביבת העבודה על רקע הזהות שלהם, ויתרה מכך - 90% מהם לא דיווחו ולא טיפלו בכך, כי הם לא ידעו למי אפשר לפנות.
לכן, ארגון LGBTech פועל בשלושה מישורים: המישור הראשון הוא מדיניות ציבורית - עבודה מול גופי תקשורת ומול המשרד לשוויון חברתי. המטרה היא להרחיב את האימפקט של העשייה מעבר לגבולות התל אביביים ולהרחיב את שיתופי הפעולה גם לגופים מתעשיות אחרות, כמו מוזיאון ישראל והאוניברסיטה העברית.
המישור השני הוא עבודה עם הקהילה - מתן כלים להתמודדות עם המעסיק בסוגיות של התעמרות מול קולגות או מנהלים או סיוע בהקמה של תא גאה במקום העבודה. והמישור השלישי הוא עבודה מול המעסיקים - הארגון מסייע לחברות להיות יותר מכלילות ושוויוניות כלפי להט"ב. אם לפני כמה שנים הסטנדרט של חברות היה לדאוג לקאפקייקס בצבעי הקשת בהאפי האוור, לשים פוסט ברשתות החברתיות ולהסתפק בזה, היום יש הבנה שצריך להקדיש לנושא משאבים ברמה שנתית.
סיון קניאל: "חברי הקהילה דורשים הרבה יותר וכשהם מחפשים עבודה הם בודקים מה הזכויות שהם מקבלים או לא מקבלים. המעסיקים מצדם מבינים את זה - חלק עושים את זה כחלק מאסטרטגיית מיתוג מעסיק, וחלק רוצים לעשות את זה כי הם רוצים שלעובדים שלהם יהיה טוב"
החדשות הטובות הן שסיון סבורה שאת השינוי כבר אפשר לראות בשטח. "אפשר לומר שהשיח של הקהילה השתנה מאוד בשנים האחרונות", היא מסבירה, "עד לפני כמה שנים אנשים בכלל לא הבינו למה את צריכה לצאת מהארון במקום העבודה. היום השיח ברור מאוד. אנשים רוצים להביא את מי שהם באופן מלא לעבודה ולחיות את חייהם בצורה נינוחה, רגועה ובריאה. חברי הקהילה דורשים הרבה יותר וכשהם מחפשים עבודה הם בודקים מה הזכויות שהם מקבלים או לא מקבלים. המעסיקים מצדם מבינים את זה - חלק עושים את זה כחלק מאסטרטגיית מיתוג מעסיק, וחלק רוצים לעשות את זה כי הם רוצים שלעובדים שלהם יהיה טוב. לפעמים השניים הולכים יד ביד ולא בהכרח סותרים".