"תמיד אפשר להתייאש אבל הייאוש לא מביא שום תוצאה", אומר סאמי סעדי, מנכ"ל ארגון צופן הפורש, "אז אני מעדיף, אפילו אם המצב קשה, לראות את האור בקצה המנהרה. תאמין לי, אני זוכר את המילים שאמרו לנו ב-2007 כשהתחלנו: 'אתם חולמים'. עד היום אומרים לנו – 'אתם חולמים, להביא הייטק לחברה הערבית? זה חלום'".
ב-14 השנים שארגון צופן פעיל, הוא הצליח להגשים לא מעט מהתוכניות של מייסדיו – שכולן עוסקות בשילוב צעירים וצעירות ערבים בהייטק הישראלי. בתקופה הזו הוקמו שלושה מרכזים לקידום ההייטק – בגליל, במשולש ובנגב – והופעלו פרויקטים לעידוד תלמידי תיכון למקצועות ההייטק, להכשרת בוגרי אוניברסיטאות להתקבל לחברות הייטק, להשמת מועמדים לעבודה במשרות הייטק שמתאימות להם ולהן. החלטת הממשלה לאשר תוכנית חומש לקידום הייטק בחברה הערבית היא פסגת ההישגים לדבריו, ולזה הוא מקדיש את עיקר המאמצים. את סעדי תחליף מייסם ג'לג'ולי, שתכהן בתפקיד לצד רביטל דואק, מנכ"לית שותפה של הארגון לצדו בשנים האחרונות.
"זה הצליח ברמה מטורפת"
בימים ש"אומת הסטארט אפ" החלה לשגשג, היו כמה בכירים בהייטק שהפריע להם היעדרם של עובדים ערבים בחברות. הצורך האישי לעשות משהו בעניין הביא ב-2007 את אנשי ההייטק סמדר נהב ויוסי כותן לאתר את סעדי ולהציע לו לפעול ביחד לשינוי המציאות. "נפגשנו בארומה בכפר קרע", הוא מספר, "הם אמרו לי שהם עובדים הרבה שנים בחברות הייטק ולא ראו מהנדסים ערבים. הרעיון היה להקים מיזם שיביא מהנדסים ערבים לחברות הייטק. אני אמרתי להם שאני רוצה, שלא רק נביא את הערבים להייטק, אני רוצה שנביא את ההייטק לערבים. אם אמדוקס היתה יכולה לפתוח סניף בשדרות היא יכולה לעשות את זה גם בנצרת".
סעדי: "אני אמרתי להם שאני רוצה שלא רק נביא את הערבים להייטק, אני רוצה שנביא את ההייטק לערבים. אם אמדוקס היתה יכולה לפתוח סניף בשדרות היא יכולה לעשות את זה גם בנצרת
סעדי כבר היה למוד אכזבות. בשנים שאחרי אירועי כפר קאסם ב-2000 הוא היה פעיל בשטח. ב-2002 היתה אופנה של מפגשי יהודים וערבים באיזור הגליל: יושבים על קפה ועוגה ומדברים על דו-קיום. הפעילות החברתית הזו, של מפגשי יהודים ערבים, מוכרת לחוקרי יישוב סכסוכים: הצד היהודי רוצים לנגב חומוס ביחד ולדבר על דו קיום. הצד הפלסטיני רוצה לקדם צדק לפלסטינים וגם צעדים מעשיים. בדרך כלל זה מסתיים בתסכול משני הצדדים.
"אמרתי להם תעזבו אתכם מדו-קיום. אני גר בעראבה, אתם גרים במשגב, ואין בינינו שום קשר. אתם רואים אותנו מעבר לגדר, אנחנו רואים אתכם מעבר לגדר, בונים פארק תעשייה כמו תרדיון, כמו מפעלי רפאל. אז או שאנחנו מדברים על שותפות בין יהודים לערבים או שנשתה את הקפה עם העוגה ונלך הביתה". התוצאה היתה ניסיון משותף להקמת כפר טכנולוגי יהודי-ערבי שנכשל, והענייין המשותף דעך.
לכן כשסעדי פגש בנהב ובכותן הוא התעקש שהפרוייקט צריך להביא את ההייטק לערבים. ההנחה היא שהחברה השמרנית הזו, שלא יודעת בדיוק מה זה הייטק ומעדיפה תחומי עיסוק מסורתיים, צריכה לעבור עוד כברת דרך עד שערבים - ובוודאי נשים ערביות - יוכלו לצאת לעבוד במרכזי ההייטק בתל אביב, באר שבע או יוקנעם. יכול להיות שמאמץ כזה היה מקדם השתלבות טובה יותר של ערבים בחברה היהודית, אבל נראה שהדרך של סעדי השיגה את מטרותיה. כיום, "צופן - מרכזי טכנולוגיה עילית" היא חברה לתועלת הציבור, כלומר ארגון מגזר שלישי.
המציאות שעמה מתמודד הארגון לא פשוטה. לפי דו"ח "תמונת ההייטק 2022" שפרסמה רשות החדשנות לאחרונה, שיעור הערבים מקרב עובדי ההייטק הוא פחות מ-2%, כ-7,500 עובדים. מדובר בשיעור נמוך של 1.2% מתוך כלל השכירים הערבים במשק, כך לפי דו"ח של חטיבת המחקר של בנק ישראל שפורסם בשנה שעברה.
כדי להתחיל לשנות את המציאות הזו, מקימי צופן החליטו להתמקד במהנדסים הערבים, בוגרי לימודי מתמטיקה פיסיקה ותוכנה. היו כמה אלפים כאלה והשאלה היתה לאן הם נעלמים לאחר השלמת הלימודים. התשובה היתה שהם הפכו למורים או הלכו לעבוד בעסק המשפחתי או שפתחו חנות לתיקון מחשבים. כך נולדה היוזמה הראשונה: מסלול הכשרה שיאפשר למהנדסים צעירים השלמה של חומר מקצועי מעודכן, תרגול יכולות ראיונות עבודה וכתיבת CV, שיפור האנגלית. אולי פרוייקט מעשי שיתן להם קצת ניסיון.
"כשהתחלנו ב-2008 אף אחד עוד לא ידע מה זה צופן", אומר סעדי. "כשהיינו מגיעים לתל אביב אנשים היו שואלים איפה זה נצרת. בחברה הערבית לא הבינו איך אנחנו מבטיחים עבודה בהייטק, חששו לעזוב את העבודה הקיימת. בסוף שכנענו קבוצה של 22 אנשים, היו גם חמש נשים, והתחייבנו של-60% מהם נמצא מקום עבודה. וזה הצליח ברמה מטורפת".
במרחק של 14 שנה סעדי יכול למנות עוד כמה הצלחות לא מבוטלות בפעילויות כמו היכרות לתלמידי תיכון עם עולמות הייטק, כמו בניית קהילות לעובדי ההייטק עם מיטאפים, פורומים, כנסים והאקאתונים שבהם לוקחים חלק ערבים ויהודים. "היום בנצרת עובדים 1,500 מהנדסים ושליש מהם יהודים. יהודים וערבים מגיעים לנצרת לעבוד. אתה לא יכול היום לדבר על הייטק בחברה הערבית ולא יגידו לך 'צופן'" אומר סעדי.
וכך, אם ב-2008 היו 350 מהנדסים ערבים בהייטק, היום מספרם עולה על 10,000. ב-2012 מספר הסטודנטים הערבים במקצועות ההייטק היה 2,000. כיום הוא מגיע ל-7,000. בתחילת הדרך היתה חברה אחת שפעלה בנצרת - גליל סופטוור. כיום פועלות יותר כ-42 חברות הייטק בנצרת, בהן אמדוקס, מיקרוסופט, ברודקום וסיילסופורס.
לאורך השנים גם נולדו מספר תוכניות ממשלתיות לקידום החינוך הטכנולוגי ולקידום התעסוקה אבל השיא, כך מגדיר זאת סעדי, היא "תוכנית החומש" שהובלה על ידי צופן עד לאישורה בממשלה באוקטובר האחרון בתקציב של 600 מיליון שקל. היא מעודדת הקמת תשתיות פיזיות ודיגיטליות, ומציבה יעדים כמו 20,000 עובדי הייטק ערבים עד 2026.
מדובר בתוכנית שזכתה לתמיכת ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות ושפותחה על ידי צופן ויועצים של חברת דלויט. "זה לא סכום גדול, אבל מבחינתנו זו פעם הראשונה שיש השקעה ממשלתית ספציפית בנושא הזה", אומר סעדי.
"לבוגר אוניברסיטה יהודי בן 27-28 יש ביטחון עצמי, עברית מצויינת, אנגלית מצויינת, הוא מכיר את החברים, הוא בוגר 8200, הוא פיקד על אנשים. ומולו הבחור הערבי בן 21-22, רק עכשיו סיים את הלימודים, בקושי יודע לבטא את עצמו, לפעמים הוא ביישן"
כשאתה מתאר את זה נשמע שהכל בכיוון הנכון. אבל אני שומע למשל מיזמים ערבים על אפליה שהם חווים לעומת יהודים.
"קשיים, יש. השאלה היא האם הרכבת כבר יצאה מהתחנה. אם היא פוגשת כל מיני קשיים בדרך, אז היא פוגשת. אבל זה שיש סטארטאפים ערבים היום ויש מהנדסים שמעזים ומקבלים תקציבים מרשות החדשנות, והם נחשפים לעולם של קרנות הון סיכון והשקעות וכל מיני דברים כאלה, זה מאוד חשוב".
לבוגר אוניברסיטה ערבי יש בעיה קשה יותר להתקבל לחברת הייטק לעומת בוגר יהודי?
"כן, זה עדיין קיים. אני מקווה שבעוד חמש שנים זה ייפתר. בגלל שעדיין יש פער בין היכולות שלהם, צופן סוגרת את הפער בין המועמד היהודי לערבי. לבוגר אוניברסיטה יהודי בן 27-28 יש ביטחון עצמי, עברית מצויינת, אנגלית מצויינת, הוא מכיר את החברים, הוא בוגר 8200, הוא פיקד על אנשים. ומולו הבחור הערבי בן 21-22, רק עכשיו סיים את הלימודים, בקושי יודע לבטא את עצמו, לפעמים הוא ביישן. יש אלפי סטארטאפים בישראל, עם צוותים מצומצמים, שיעדיפו לא להמר על עובד מעראבה בגלל שהוא בא מתרבות אחרת וגם הם לא יודעים איפה זה".
איך אתה משכנע הורים וילדים שהם צריכים ללמוד מתמטיקה ולשאוף להיות מהנדס תוכנה ולא עורך דין?
"עשינו מחקר ומצאנו ש-59% מהילדים בתיכון לא ידעו מה זה הייטק. אז התחלנו בפעילות בששה בתי ספר שהיום היא כמעט ב-100 בתי ספר, עם בני נוער שלומדים מתמטיקה פיזיקה, אלקטרוניקה ומחשבים, עם סדנאות להכרת עולם ההייטק, סיורים בחברות הייטק, פגישות עם מהנדסים. עובדים גם עם המנהל, היועצות והמורים.
"עם ההורים יש בעיה, שבחברה הערבית 70% מהתלמידים הולכים ללמוד באקדמיה ישר אחרי התיכון, כשההשפעה של ההורים מכרעת. ואז ההורה, שמממן את הלימודים והילד או הילדה בגיל 17-18, שואל איפה הוא ימצא עבודה בהייטק".
האמא היהודיה כבר מזמן רוצה שהבן יעבוד בהייטק. בחברה הערבית היא כבר הפנימה שזה עדיף על עורך דין?
"זה מתקרב לזה. היום ההורים כבר יודעים מה זה מהנדסים. בעבר אפילו אם הייתי מהנדס בכיר באינטל אף אחד לא הכיר אותי. היום המהנדסים מוכרים, יודעים כמה הם משתכרים, יודעים שזו קריירה מצוינת ואלה מודלים לחיקוי".
יש בעיה גם עם רמת הלימודים והבגרויות. כשמנהל בית הספר נבחר על פי מפתח חמולתי, זה לא מבטיח רמת לימודים גבוהה
"נכון. אבל אנחנו לוקחים את הפוטנציאל הקיים ויש פוטנציאל. זה שאפשר לשפר את ההישגים של מערכת החינוך זה נכון. אבל בצופן אין לנו את הכלים לשפר את זה. גם לא באנו לסטודנטים ללמד אותם מתמטיקה או פיזיקה.
מה מצבן של נשים ערביות בהייטק?
"היום 25-30% מתוך עובדי ההייטק הערבים הן נשים, כמו בקרב היהודים. בשלוש השנים האחרונות 50% מהסטודנטיות שלומדות מקצועות הייטק בטכניון הן ערביות. אלה נתוני הטכניון. אנחנו בצופן יכולים להתגאות ב-100% השמה של נשים בהייטק. אני חושב שהמוטבציה של הבחורה היא יותר מהגברים ואני חושב שגם חברות הייטק יותר מוכנות, מכל מיני סיבות שלהן, לקלוט בחורה הערבייה".
"סליחה שאני אומר לך, אבל מה שהיה לפני 20 שנה זה לא מה שיש היום. זה השתנה. הבנות היום יכולות לגור מחוץ לבית. המשפחות מסתכלות גם על ההצלחה וגם על הקריירה. חלק מהפיתרון הוא להביא את בוסתני ההייטק לתוך היישוב. שהנשים לא יצטרכו לנסוע"
איך המשפחות מתייחסות לזה שהבת יוצאת לעבוד בהייטק במקום להתחתן?
"סליחה שאני אומר לך, אבל מה שהיה לפני 20 שנה זה לא מה שיש היום. זה השתנה. הבנות היום יכולות לגור מחוץ לבית. המשפחות מסתכלות גם על ההצלחה וגם על הקריירה. עדיין תמצא בישובים אנשים מסורתיים שיגידו לבחורה 'למה את רוצה לנסוע כל יום לכפר סבא? למה את מאחרת להגיע בלילה?' יכול להיות.
"חלק מהפיתרון הוא להביא את בוסתני ההייטק לתוך היישוב. שהנשים לא יצטרכו לנסוע. בגליל סופטוור חצי מהעובדים הן נשים, שמעדיפות לעבוד בנצרת אפילו אם השכר פחות קצת. אני יודע על אנשים שעבדו במיקרוסופט או באמדוקס והעדיפו לעבור מרעננה לכפר כי הוא אומר 'אני חוסך שכר דירה והוצאות מחיה וכמה נשאר לך'. אז הוא חוזר הביתה להורים".
"להגדיל את הפייפליין"
השבוע פרסמו זרוע העבודה ורשות החדשנות קול קורא שמיועד להעניק 20 מיליון שקל לגופים שיפתחו תוכניות הכשרה והשמה להייטק לגברים ונשים מהחברה הערבית. הקול קורא לתאגידים, עמותות ומעסיקים לסייע "להרחבת ערוצי הכניסה לתעשייה עתירת הידע בישראל של הון אנושי מהאוכלוסייה הערבית". הקול הקורא הזה כאילו נכתב לפי הגישה של צופן ולא במקרה, הוא תולדה של תוכנית החומש הממשלתית שצופן לקחה חלק בקידומה.
הציבור הערבי מהווה 21% מהאוכלוסייה בישראל, אבל רק 3% מההייטק. מה עוד צריך לעשות כדי ש-60,000 עובדים בהייטק יהיו ערבים?
"אנחנו לא עוסקים בכל עובדי ההייטק אלא במהנדסים. צריך להגדיל את הפייפליין של מספר בוגרי האוניברסיטאות. יש כיום 1,500 בוגרים כל שנה ואפשר להגדיל ל-4,000 בוגרים. צריך גם להגדיל את מספר הסטודנטים ואז לעבוד על הקטנת אחוז הנשירה, שמגיע היום ל-40%. וצריך להביא עוד חברות הייטק למרכזים בנצרת או בכפר קאסם או בנגב".
מי אמור לעשות את זה? יש דרישה מהממשלה שתעשה את זה?
"אנחנו עובדים מול הממשלה בכמה זרועות - משרד החינוך, משרד הכלכלה, משרד הנגב והגליל, הרשות לחדשנות. אבל הממשלה צריכה למסד פעילות בתוך הרשויות, כדי שזה לא יסתמך על ארגוני חברה אזרחית. צריך לבנות מרכזי חדשנות ביישובים ולשפר את התשתיות הדיגיטליות. עד היום ברוב היישובים אין אינטרנט. והדבר השלישי זה להכניס את נושא הסטאז', שישפר מאוד את הסיכויים של הבוגרים להתקבל לעבודה. דיברנו על זה עם המל"ג אבל עם כל הכבוד לצופן אנחנו לא משפיעים מספיק עדיין".
ראשי רשויות מקומיות נלחמים על הקמת איזורי הייטק אצלם. למה לא רואים את זה אצל ראשי רשויות ערביות?
"אתה מכיר את זה כמוני – ראשי הרשויות לא נבחרים לפי מידת המקצועיות או הפיתוח הכלכלי והקידמה שהם מבטיחים ליישוב. זה עדיין חמולתי. ב-90% מהמקרים – אני זהיר לא אומר 100% - זה עדיין חמולתי, מפלגתי. הוא לא נבחן לפי תוכנית אסטרטגית לקדם את החינוך או לקדם איזור תעשייה מתקדמת. אין את הדבר הזה.
"אבל יש דבר חשוב נוסף: כשהתחלנו, ראשי רשויות ערביות לא התעניינו בהייטק אלא במשכורות וביוב, הדברים הבסיסים. היום הם פונים אלינו והצלחנו להקים כמה מיזמים, אם זה פעילות בתוך בתי ספר, אם זה הקמת מרכזי חדשנות, וכו'. אז הנושא נמצא על סדר היום ובעבר הוא לא היה שם".
לא איכפת מפוליטיקה
סאמי סעדי הוא אדם אופטימי. בכל רגע הוא מושך את השיחה לעבר המספרים שמעידים על הצלחה, פחות על מספרים כמו 1 מתוך 52 גברים ערבים שמועסק בהייטק לעומת 1מתוך 8 גברים יהודים. הוא מעדיף להדחיק גם את הקשיים מול החברה הערבית, אולי מנסה להיות השגריר שלה בפני הקוראים היהודים.
בצד החיובי של התמונה אפשר לראות יישובים כמו נצרת, ערערה, מג'דל כרום או כפר קאסם, שבהם בתקציב העירייה יש סעיף שמוקדש לקידום ההייטק, שיש חברה כלכלית שמקדמת את היוזמות. "בנצרת מקדמים עכשיו שני פארקי הייטק. מקדמים פארקים גם בכפר קאסם ובאום אל פאחם. אנחנו עובדים עם המנכ"לים, עם הגזברים, עם החברה הכלכלית ומתחילים לקדם. זו העבודה של צופן".
הצד הפחות חיובי הוא התנגדויות ומכשולים בזה אחר זה. יזם שרוצה לקדם הייטק ישראלי בפריפריה צריך להתמודד בדרך כלל מול הרשויות והממשלה על תקציבים. יזם שרוצה לקדם הייטק ביישובים ערבים צריך להתמודד גם עם גישה מזלזלת ומבטלת ולפעמים עם התנגדות אידאולוגית לשיתוף פעולה.
הוויכוחים בתוך החברה הערבית מפריעים להתקדמות תוכניות צופן?
"תמיד היה באלאגן בחברה הערבית, היא אף פעם לא דיברה בקול אחיד. כל הוויכוחים האלה לא השפיעו מבחינת צופן על העשייה שלנו כי אין מחלוקת על העשייה שלנו. חוץ מזרם אחד קטן שלא מיוצג בכנסת - התנועה האיסלמית של ראעד סלאח - שמתנגדת לשותפות יהודית-ערבית. אבל הם חלק מזערי.
"ברמה האישית, אני אומר, לא אכפת לי מהעמדה הפוליטית שלי כשמדובר בצופן. נפגשנו עם נפתלי בנט כשהיה שר החינוך ועם שרי כלכלה מהליכוד. פעם אפילו נפגשנו עם ביבי, כשקיבלנו פרס הכנסת. אפילו עכשיו, כשמנסור עבאס לקח את האחריות על תיק הערבים, אני והבורד של צופן הלכנו וישבנו איתו כי רצינו לקדם את תוכנית החומש. אני יכול להגיד בביטחון מלא שהוויכוחים הפנימיים לא השפיעו על העבודה של צופן".
בפרק החדש בחיים, סעדי נפרד מהתפקידים הביצועיים בצופן ומסתפק בחברות בבורד של הארגון. בנוסף לזה הוא ממשיך להיות מעורב בוועדת ההייטק של ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות, ולדחוף את מימוש תוכנית החומש הממשלתית, הפעם מלמטה. ויש לו גם יוזמות חדשות לעסוק בהן, פרוייקט לתמיכה בצעירים וצעירות ערביים בכל תחומי החיים, לא רק הייטק, ופרוייקט לתמיכה בבעלי צרכים מיוחדים בחברה הערבית.
מה עם הפוליטיקה, לא מדגדג לך להגיע למקום שבו מתקבלות ההחלטות?
"את האמת? כולם אומרים לי את זה. אבל אני מאוד נהנה משינוי המציאות דרך הפעולות והמיזמים שאני עושה, למרות שאח שלי בפוליטיקה (ח"כ אוסמה סעדי מהרשימה המשותפת ט.ש) הפוליטיקה לא מתאימה לי. אני יותר מדי איש של עקרונות. אני לא יודע לשחק את המשחק".