הם עובדים קשה. מלאים מוטיבציה ואחריות. הם סימנו לעצמם משימות ומטרות. חרוצים כל כך, תמיד היו. אחראים כל כך, מאז ומעולם. הם "טאלנטים": אנשי טכנולוגיה, אנשי דאטה, מנהלי פרויקטים, מנהלי מוצר, שיווק ומשאבי אנוש. יש להם עשרות משימות בלתי נגמרות. הם מקפידים לרוץ ולהתאמץ. משקיעים ומשיגים. עשו עליהם כבר את המערכון ההוא ב"ארץ נהדרת". הם "עושים את זה" בהיי-טק. כבוד, ללא ספק.
אבל אז לפתע, כמו הדמויות האלה בסרטים המצוירים, חולפת על פניהם דמות לא מוכרת במהירות משוגעת. הם ממשיכים לרוץ ושוב מישהו עובר אותם ונעלם באופק בשבריר שנייה. הם רצים הכי מהר שאפשר, אבל ההתקדמות שלהם נראית פתאום כל כך איטית, מזיעה, שוחקת, סיזיפית אפילו. בסרט המצויר שלנו הם "טאלנטים" ואלה שעוברים אותם בטיסה קלילה הם "המייסדים", או נכון יותר אלה שיש להם Founder's mindset.
Founder's Mindset הוא מושג שעשרות מחקרים מרתקים דנים בו בשנים האחרונות. הטאלנטים המוכשרים (עליה נשענת רוב תעשיית ההיי-טק) הם "לינאריים". בהשוואה ל"מייסדים" ברוחם, שהם "לא-לינאריים" בהגדרה. לא מדובר פה על "כסף יותר גדול", גם לא על אלה שבהכרח יקימו חברות מאפס. מדובר פה על דרך חשיבה מסויימת, ועל היכולת לתעל את הכישרון והעבודה הקשה - לחיים של הפתעה עצמית. למצוא תשוקה ברמות חדשות, ביטוי עצמי בעוצמות שלא הכרנו. לשנות עולם ולהשפיע על המציאות. לצבור תחושת משמעות עמוקה הרבה יותר.
"טאלנטים" הם האנשים הכי אחראים, מתמידים, אמינים ומוכשרים בתעשייה. אבל רובם עדיין "ליד", בהשוואה לפוטנציאל שלהם.
השאלה הראשונה שמבחינה בין שני המחנות הללו, היא אחת - הטאלנט שואל/ת: "איפה אני רוצה להיות בעוד חמש שנים מהיום?", ולשם מכוונ/ת. המייסד/ת (ברוחם, לא בהכרח בפועל) שואל/ת: "איפה אני לא יכול להרשות לעצמי שלא להיות בעוד חמש שנים מהיום?", או "מה אני לא יכול/ה לנסות להגשים בעוד חמש שנים מהיום?". זהו ההבדל הראשון, והגדול. אז איפה אתם לא יכולים להרשות לעצמכם שלא להיות? מה אתם לא יכולים להרשות לעצמכם שלא לנסות? העולם החדש מלא באפשרויות ובמסלולים אפשריים, מלא ב"רעש".
כדי להתמקד ולהישאר בפוקוס אמיתי חייבים אומץ לשאול שאלות גדולות. זהו עידן של שאלות גדולות. טאלנטים עובדים כל כך קשה וכל כך בכישרון, אבל הם נמנעים מלשאול את עצמם שאלות גדולות, כמו: "איך אני עוזר לשנות את העולם?". המייסדים פותחים את הקפה של הבוקר בשאלות מהסוג הזה, הם לא חושבים שיש טעם אחרת. שאלה גדולה היא מנוע בעל עוצמה, היא כוח מכוון, היא מצפן. היא תרופה נגד תחושת החמצה צורבת בעוד כמה שנים. תחושת החמצה היא האויב הגדול של האושר.
בשבועות הקרובים נדון יחד בעולם העבודה, אבל לא פחות חשוב בחיים שלנו: בזוגיות, בהורות, בחיי המשפחה. נשאל איך נוכל למצוא עוד יותר יצירתיות, יוזמה ומשמעות, ולהביא את התנופה הזאת לכל מי שמקיף אותנו ויקר לנו. נבין למשל מה ההבדל שמצאו חוקרים בין מצב של "זרימה" ממוקדת בשעת ביצוע שיא, לבין "זרימה" (Flow) של מייסדים בעולם. ננסה לברר איך זה שיש אנשים "שמספיקים כמו שישה אנשים". יש לנו "מיינדסט" שאפשר לדייק, ואפשר לרוץ יחד עם הדמויות שחולפות עלינו. לאן? לאן שנחליט שחשוב. באנו לדבר על החיים בעולם חסר ודאות, וזה דיון שאנחנו חייבים לעצמנו. ריד הופמן, מייסד לינדקאין, הוציא ספר יחד עם בן קסנוצ'ה בשם "אתה כסטארט אפ" ("The Start-up of you”). כולכם מייסדים של הסטארט אפ של עצמכם: כולכם מצופים להנפיק ממנו בשנים הקרובות תחושות מצטברות של משמעות, אושר, ביטוי עצמי ופיתוח אישי. ננסה כאן ביחד בחודשים הקרובים להתכונן להנפקה.
הכותב הוא מומחה לחשיבה יצירתית. מוביל ארגונים בתהליכי ניהול וחשיבה אסטרטגית