"מה אתם עשיתם בסוף השבוע?" שואל סטיבן קולבר את הקהל באולפן, "אני ראיתי את 'המרדף אחר אוקטובר האדום' בלופים ועבדתי על המבטא הרוסי שלי". קולבר, מנחה תוכנית הלילה הפופולריות ביותר בארה"ב ממשיך למונולוג בן 10 דקות שכולל מבחר קטעי מלחמה מהרשתות החברתיות. באחד מהם חיילים רוסים מתבדחים על טנק שנתקע בלי דלק בדרך לקרב, באחר חיילים אוקראינים שולחים אוניית קרב רוסית "ללכת להזד%^ן" כשהם מתבקשים להניח את נשקם. הקהל באולפן מריע.
קולבר אינו הבדרן היחיד שהפך את המלחמה לקומדיה. מאז השבוע שעבר הקרבות באוקראינה מספקים חומרים משובחים לתוכניות הטלוויזיה במערב. ג׳ון אוליבר, למשל, הקדיש את פתיחת תוכניתו לקליפ של אישה אוקראינית שצולמה כשהיא צועקת על חייל חמוש לעזוב, גם כאן לקול צחוק ותרועות הקהל.
הפלישה לאוקראינה זוכה כמובן לתיעוד חסר תקדים מהשטח. לא של עיתונאים באפוד זוהר, אלא של אזרחים אוקראינים ושל חיילים רוסים. ולא רק הם, נשיא אוקראינה, ולדימיר זלנסקי, משתמש באופן חסר תקדים ברשתות חברתיות בשביל להפנות זרקור למה שקורה במדינתו. אבל אחרי פחות משבוע של לחימה צריך לשאול אם המדיה החברתית אינה חרב פיפיות.
יש כאן באמת סיקור אותנטי ונוגע ללב של מלחמה שיכול מאוד להיות שמרבית המדינאים בעולם היו מעדיפים להתעלם ממנה או לפחות להצניע אותה. זלנסקי מספק קליפים ויראליים על ימין ועל שמאל והפך לגיבור של דור ה-Z במשפטים כמו "אני לא צריך הסעה, אני צריך תחמושת" ובקריאות לטיקטוקרים רוסים לשתף את הנאומים שלו, שהממשלה שלהם מצנזרת.
משתמשי הרשתות החברתיות זכו בשבוע האחרון לעמדת תצפית אינטימית מאוד על הקרבות ובמדינות רבות תחושת הקרבה הזו גם הוציאה המונים לרחובות. בגרמניה למשל התקיימו בסוף השבוע הפגנות ענק שהביאו לתוצאות: לראשונה מאז מלחמת העולם גרמניה הסכימה להעביר נשק למדינה אחרת. במדינות השכנות לאוקראינה אלפים יצאו לסייע לפליטים במעברי הגבול וכפי שכבר כתבנו כאן, חוקרים משתמשים ברשתות חברתיות על מנת לנתח פעולות צבאיות בזמן אמת.
המלחמה באוקראינה עדיין מככבת ברשת אבל בזמן אינטרנט - כולנו יודעים - היא נושמת את נשימותיה האחרונות. בקרוב יגיע טרנד ויראלי חדש או שדקת הדומיה המנומסת תסתיים ואנשים פשוט ירצו לעבור הלאה
כל אלה ועוד מנגישים את המלחמה ומעוררים אמפתיה, אבל חייבים להודות שהם גם הופכים אותה לבידור. כשגלילה בטיקטוק מציגה סרטוני הפצצות לצד המלצות לאייליינר או כשאינסטגרם מערבבת עוגיות עם טילים נוצרת תחושה שהמלחמה מתוסרטת, מהונדסת, מרוחקת. זלנסקי הוא גיבור כריזמטי שיודע להתנסח ונראה לא רע בטי שירט, אבל הוא גם מנהיג נואש שמשתמש בטוויטר בשביל לבקש ממיליארדר אקסצנטרי לחבר את ארצו לאינטרנט תחת התקפות ומתחנן לאיחוד האירופי להציל את אזרחיו. אם העולם היה מתגייס לעזרתו של זלנסקי ואזרחיו, תהיו בטוחים שהוא לא היה מסתובב ברחובות העיר המופצצת כדי לצלם סלפי להמונים.
סרטוני הפצצות לצד המלצות לאייליינר
המלחמה באוקראינה עדיין מככבת ברשת אבל בזמן אינטרנט - כולנו יודעים - היא נושמת את נשימותיה האחרונות. בקרוב יגיע טרנד ויראלי חדש או שדקת הדומיה המנומסת תסתיים ואנשים פשוט ירצו לעבור הלאה. בינתיים המלחמה מסלימה והסרטונים הפוטוגניים עלולים להפוך בקרוב להיות מדממים וזה כבר הרבה פחות מבדר. מה יקרה כשהרשת כבר לא תספק אשליה של סולידריות להמונים שרוצים להרגיש מעודכנים? כיצד יתמודדו הרשתות החברתיות עם משתמשים שמשדרים את ההרג והלוחמה בלייב? יש לקוות שלא נגלה את התשובה במלחמה הנוכחית.