ההודעה של גוגל היום על מיזוג עובדי ווייז (Waze) לתוך ארגון "גיאו" (מפות גוגל) היא סיום עצוב לאקזיט מיליארד הדולר שהסעיר את ישראל ב-2013. אז זו היתה אחת העסקאות המרשימות שרשם ההייטק הישראלי, כמו הדיסק און קי, כמו הטפטפות. הציפיות היו בשמיים: עם מנוע הטורבו של פלטפורמות גוגל, ווייז עלתה על הנתיב המהיר למירוץ של הגדולים.
מאז הרכישה ההיא לא היה רגע מתוק נוסף. כן, גוגל המשיכה לקיים את ווייז כפלטפורמה עצמאית, אבל היא כמעט ולא התפתחה לאורך כל התקופה, היא לא שולבה בארגז הכלים של גוגל, לא קודמה. את הדחיפה שקיוו בווייז לקבל מגוגל היא נתנה לכלי הניווט של מפות גוגל, שחולשות היום על עולם הנהיגה כולו.
צריך לדייק: ווייז אמנם תחדל מלהתקיים כמחלקה נפרדת, אבל 500 עובדי ווייז, רובם בישראל, לא הולכים הביתה אלא הופכים לעובדי "גיאו". כאן הם יפגשו עוד ישראלים רבים שמשתתפים בפיתוח תכונות שונות של מפות גוגל במסגרת מרכז המו"פ של גוגל בישראל. ווייז תמשיך לפעול כאפליקציה עצמאית. אבל גם מי שאוהב וגאה באפליקציה כמונו צריך להכיר במציאות: ווייז נמצאת בדרכה האחרונה, זמן ההגעה ליעד לא ברור.
מילת המפתח היא "הקהילה", אנשים שנאמנים לנסיעה עם ווייז, שניתן לדעת בכל רגע איפה הם נמצאים, ושמדווחים לאפליקציה בדבקות על פקקי תנועה, רכבים שחונים לצד הכביש ושוטרי תנועה. או במילים אחרות: דאטה
עסקת רכישת ווייז לוותה בספקנות. היו שטענו שגוגל רכשה את ווייז כדי לשתק את התחרות מולה, אולי למנוע את רכישתה על ידי חברה אחרת. זה הסבר בעייתי: אם זו היתה מטרתה של גוגל היא היתה יכולה להרוג את הפלטפורמה בתוך שנה ולפזר את העובדים. אז למה בכל זאת גוגל שמרה על ווייז כפלטפורמה פעילה למרות שהיא מתחרה בפלטפורמה של מפות גוגל? אפשר למצוא רמז לתשובה בתגובה שמסרה גוגל על האירוע: "גוגל עדיין מחויבת למיתוג הייחודי של ווייז, לאפליקציה האהובה שלה ולקהילה המשגשגת של מתנדבים ומשתמשים".
מילת המפתח היא "הקהילה", אנשים שנאמנים לנסיעה עם ווייז, שניתן לדעת בכל רגע איפה הם נמצאים, ושמדווחים לאפליקציה בדבקות על פקקי תנועה, רכבים שחונים לצד הכביש ושוטרי תנועה. או במילים אחרות: דאטה. ווייז היא מקור אדיר לדאטה מתויגת מ-150 מיליון נהגות ונהגים בעולם, ולזה אין תחליף. גוגל היתה מוכנה לשלם הרבה תמורת הדאטה הזו, האפליקציה עצמה היתה רק כורח המציאות.
גוגל היא חברה מספיק עשירה כדי להרשות לעצמה להחזיק שתי פלטפורמות מקבילות, גם כשאחת מהן לא מכניסה כסף. הניסיונות של ווייז למצוא מודל עסקי לא המריאו – המפרסמים לא התלהבו מפרסום בפלטפורמה, הנסיעות השיתופיות לא זכו להתלהבות הנהגים והפרוייקט נסגר.
ב-2021 מנכ"ל החברה הקודם נועם ברדין עזב את ווייז בטריקת דלת וגם חשף את הביקורת שלו כלפי חברת האם: "כל הצמיחה שלנו אחרי הרכישה נבעה מעבודה שאנחנו עשינו, לא מתמיכה של החברה האם. היינו יכולים לצמוח מהר יותר ובצורה יעילה יותר אם היינו נשארים עצמאים".
ואכן, ווייז שילמה מחיר על העדר תמיכה והשקעה בה – קצב חדירת שוק איטי, קצב פיתוח איטי, היעדר פיצ'רים אטרקטיביים חדשים. חמור מזה – את העובדה שמנוע הניווט של ווייז, סיבת הקיום העיקרית שלה, מפשל כבר כמה שנים במציאת המסלולים המהירים ביותר ליעד – אפשר לייחס גם להיעדר השקעה בפיתוח ה-AI. גיא ברקוביץ', מנכ"ל ווייז ישראל, התבטא כמה פעמים שכמות התנועה בכבישים בלתי נסבלת ומשבשת את עבודת ה-AI. הוא אולי המנכ"ל הראשון שמתלונן על עודף דאטה.
ווייז שילמה מחיר על היעדר תמיכה והשקעה בה – קצב חדירת שוק איטי, קצב פיתוח איטי, היעדר פיצ'רים אטרקטיביים חדשים. חמור מזה – מנוע הניווט של ווייז, סיבת הקיום העיקרית שלה, מפשל כבר כמה שנים
לרגע היה נראה שגוגל רוצה להעלות את ווייז בחזרה למסלול המהיר. אחרי שברדין התפטר מונתה למנכ"לית את נהא פאריק, בכירה בחברות תיירות מקוונת, וגוגל נשמעה אופטימית כשציינה שפאריק הובילה את החברה הקודמת שלה לצמיחה באמצעות חידוש המודל העסקי ובנייה מחדש של המוצר והצוות. מכל מקום פאריק לא חזרה על ההישג ההוא. עכשיו היא הולכת הביתה.
מנכ"ל גוגל סונדר פיצ'אי נמצא בימים אלה במסלול לייעול החברה ב-20%, כך אמר. אחת המטרות שהציב היתה לבלום את קצב גיוס העובדים. מטרה אחרת היא מיזוג כפילויות בין פעולות של החברה. על הרקע הזה אפשר להסביר את החלטה למזג את ווייז לתוך מפות גוגל דווקא עכשיו. בצער אפשר לנבא שזה לא יסתיים כאן. רחוק מהעין פעילות ווייז תלך ותתפוגג, ולבסוף נקבל מעטפת בלבד, שמאחוריה ניצב מנוע הניווט של גוגל.
מה מוסר ההשכל בסיפור הזה? כמו בסיפור על הזרזיר בשלג הסיבירי: לא כל מי שמשקיע בך בהכרח רוצה את טובתך ולא כל מי שיועץ לך להישאר עצמאי בהכרח רוצה את רעתך. יזמים ישראלים ימשיכו להסתנוור מהמזומנים שמרעיפות עליהן חברות אמריקאיות אבל האקזיטים הם לפעמים עצובים, גם אם מדובר במיליארד דולר וגם אם זה קורה באיחור של עשר שנים.