בחמש השנים האחרונות עשה המשק הישראלי כברת דרך משמעותית. ארגונים היום חורתים גיוון על דגלם, חוגגים שונות וכמעט בכל ארגון אפשר למצוא עובדים מהקהילה הגאה שיושבים כתף אל כתף עם עובדים ערבים, נשים וחרדים. גיוון והכללה הפכו למושגים שגורים ורווחים בכל חברה ממש כמו שורת רווח או הוצאות תפעוליות. ישנן חברות שמעסיקות עובדים מהפריפריה הגיאוגרפית והתרבותית, אחרות מפעילים מרכזי תעסוקה והכשרה לאוכלוסיות מוחלשות, וכמעט כולן מחליפות את הלוגו שלהן בחודש הגאווה לצבעוני בשלל צבעי הקשת.
על הנייר המשק שלנו צבעוני, מגוון, סובלני ומכיל. ממש חזון אחרית הימים. אך למעשה הנתונים בשטח אינם מעודדים. במחקר של LGBTech שפורסם לאחרונה נמצא כי 18% מחברי הקהילה הגאה חוו אפליה, הטרדה או התנכלות בעבודה, למעלה ממחצית חוו לעג ובוז על נטייתם המינית או זהותם המגדרית, 44% דיווחו על אמירות פוגעניות ומעליבות, 9% חוו איומים או אלימות מילולית, ו־9% דיווחו על מניעה של קידום במקום העבודה או איום במעשה שכזה. מעגל השתיקה האכזרי מראה כי שליש לא סיפרו על כך לאיש, ומתוך ה-19% שפנו למנהל הישיר שלהם, כ-26% העידו שלא נעשה דבר ו-17% עזבו את מקום העבודה.
מחאת הפונדקאות הכניסה את הקהילה הגאה תחת כנפי ההייטק ובחיבוק חם ואוהב הם קיבלו קול, מקום ובעיקר תשומת לב. מאז אנחנו רואים מאמץ אדיר מצד התעשייה ליצור סביבת עבודה מקבלת, מכבדת והוגנת כלפי חלק מהקהילה הגאה, המאפשרת להם להרגיש בנוח להיות מי שהם ולבטא את עצמם במקום העבודה שלהם. אך מי שמודר בקהילה זו עד היום הם חברי הקשת הטרנסית. אנשים על הקשת הטרנסית מהווים פחות מ-3% מהאוכלוסייה וקיימת כלפיהם בורות גדולה שפעמים רבות אף מובילה להתנכלויות ואלימות. מחקרים מראים כי בשל חוסר קבלה אנשים על הקשת הטרנסית מועדים פי עשרה לניסיונות אובדניים, מרביתם חסרי השכלה אקדמית, כשליש מהם מובטלים, מחציתם מעידים שלא נוח להם ללכת לעבודה. בקרב אלה המועסקים, הם משתכרים כ-30% פחות מאשר עובדים בעלי השכלה דומה או אף גבוהה יותר ושניים מכל שלושה אפילו מעדיפים להישאר בארון באינטראקציות מקצועיות.
מדובר באוכלוסייה שכל כך רחוקה מהקונצנזוס החברתי והתרבותי, שמרביתם אפילו לא מדמיינים לנסות להתקבל למקומות עבודה. כשטרנסיות וטרנסים מסתכלים אל האופק הם אינם מזהים דמויות שדומות להם, כך שזרות וחוסר תחושת שייכות הם רכיבים מהותיים בעבודה שיכולים להסביר, באופן חלקי, את ייצוגם המועט בהייטק. מדובר במעגל שממשיך להזין את עצמו - היעדרן של דמויות לחיקוי ומיעוט פעולות יזומות המקדמות הכללה של טרנסג'נדרים בעבודה פוגעים בתחושת המסוגלות של טרנסג'נדרים – מהווים חסם משמעותי בהגשת מועמדות למשרות, או מובילים אותם לבחור במשרות חלקיות או בשכר נמוך.
מדובר במעגל שממשיך להזין את עצמו - היעדרן של דמויות לחיקוי ומיעוט פעולות יזומות המקדמות הכללה של טרנסג'נדרים בעבודה פוגעים בתחושת המסוגלות של טרנסג'נדרים – מהווים חסם משמעותי בהגשת מועמדות למשרות, או מובילים אותם לבחור במשרות חלקיות או בשכר נמוך
היעדרם הבולט כל כך של עובדים על הקשת הטרנסית בשוק העבודה הופכת אותם למצרך נדיר, כך שגם אם כוונותיהם טובות, מראיינים אינם יודעים כיצד לגשת, איך ומה אפשר ומקובל לשאול, ובהמשך גם כיצד לתת מענה ארגוני לתהליכים ולצרכים של העובדים הטרנסים. המבוכה שנוצרת בשני הצדדים מובילה להימנעות וממצב זה כולנו מפסידים.
מדובר בהחלטה ארגונית ועסקית לכל דבר ועניין. מעסיקים צריכים לרצות ולייצר אקלים המאפשר לטרנסים לגשת, להתקבל ולפרוח. צריך ללמוד את האוכלוסיה, לדבר, לראות ולרצות להכיר ולשלב אותה, להשקיע וליזום פעילויות פרו-טרנסיות, לקבוע נהלים והתאמת מערכות וטפסים, להגדיר יעדים לקליטת עובדות ועובדים טרנסים, להכשיר צוותי משאבי אנוש ומנהלים בארגון, להוריד חסמים בתהליך הגיוס, להקים בוטקאמפים לקשת הטרנסית ולעשות הסברה כללית לכל עובדי החברה כדי להפוך את החוויה של אדם טרנס לטובה וכזו שמקבלת ומכבדת אותו בארגון.
הפתרון הוא על כתפינו והוא נעוץ ביכולת שלנו ללימוד של הנושא בתוך הארגון וליישום השינוי. וכמו שלמדנו לעבוד עם חרדים, ערבים, נשים, תושבי פריפריה ואחרים – זו חובתנו לספק חוויות מתקנות גם לעובדים על הקשת הטרנסית, משלב הגיוס ועד לתרבות הארגונית שהמכילה, האנושית והמפתחת לכל אורך מסעו של העובד הטרנס בארגונים שלנו.
הכותבים: נטע פלר, סמנכ"ל משאבי אנוש בחברת נטורל אינטליג'נס. אלישע אלכסנדר, מייסד עמותת "מעברים לקשת הטרנסית"