אפליקציית וואטסאפ הודיעה אתמול על כמה עדכונים ששמים את פרטיות המשתמשים במרכז: חסימת צילומי מסך, האפשרות לבחור מי רואה שאתן אונליין והפיצ'ר שאולי קוסם להכי הרבה משתמשות ומשתמשים - יציאה שקטה מקבוצות. ביי ביי ועד הורים גן ריקי, נתראה אף פעם. לא מן הנמנע שהצעד הזה הוא ניסיון להתמודד עם הנטישה של משתמשים לטובת האפליקציה המתחרה ומרובת הפיצ'רים - טלגרם.
העדכונים האלה מתבקשים ומבורכים. התקשורת הנוכחית והזמינות הטוטאלית הפרה את הסדר הישן והטוב שמפריד את החיים שלנו ליחידות נפרדות של עבודה-בית-בילויים. פעם היינו יוצאים מהבית, הולכים לעבודה, חוזרים הביתה, יוצאים לפגוש חברים, חוזרים הביתה והולכים לישון. כל התקשורת הייתה מווסתת דרך חסמים ולעתים צריך היה לעבור משוכות זרות כדי ששיחת הטלפון שלנו תגיע ליעדה.
פעם כדי לדבר עם אמא שלי באמצע היום הייתי צריכה לעבור דרך המזכירה שלה, שהייתה מפעילה שיקול דעת בנוגע לבהילות הצורך שלי לדבר איתה. איפה יש דבר כזה היום? היום אם אמא שלי לא יכולה לענות היא עונה כדי להגיד שהיא לא יכולה לדבר. אל תעני לי אמא. אם זה דחוף אכתוב לך הודעה או שאתקשר שוב.
צריך להתעכב על הדואליות שאנחנו חיים בה. מצד אחד הסטנדרט החברתי הנוכחי מבוסס על שיתוף מידע שוטף. מה לבשנו, מה שתינו ואכלנו, איפה ישבנו ועם מי היינו. אפילו כמה זה עלה לנו. לצד השיתוף המתמיד של כל המידע הזה, המודעות לכך שאנחנו יכולים לבקש פרטיות או לא להיות זמינים 100% מהזמן נשכחת ונזנחת.
כולם מדברים על החשיבות של וורק-לייף-באלאנס אבל אף אחד לא מיישם את זה עד הסוף. החיים שלנו מתערבבים באין ספור קבוצות ואמצעי תקשורת שונים. הפרגמנטציה בכלים שיש לנו כדי לתקשר עם אנשים אחרים לכאורה אמורה לסייע לנו לשמור על וורק-לייף-באלאנס, אבל היא גם מפוררת את הקירות שאנחנו מעמידים כדי להפריד בין הזהויות שלנו
כולם מדברים על החשיבות של וורק-לייף-באלאנס אבל אף אחד לא מיישם את זה עד הסוף. החיים שלנו מתערבבים באין ספור קבוצות ואמצעי תקשורת שונים. וואטסאפ לתקשורת בין אישית והודעות לא חשובות מועד גן ריקי, סלאק לעבודה, דיאם בטוויטר ואינסטגרם. הפרגמנטציה בכלים שיש לנו כדי לתקשר עם אנשים אחרים לכאורה אמורה לסייע לנו לשמור על וורק-לייף-באלאנס, אבל היא גם מפוררת את הקירות שאנחנו מעמידים כדי להפריד בין הזהויות שלנו.
זו זווית שונה אבל דומה לזווית של הדיון על הסיבות שבגינן האנשים שמבטלים את הווי הכחול. הווי הכחול מעניק לשולח את המידע לגבי הזמינות של נמען ההודעה. ואם היא נקראה אז אפשר לענות עליה, לא? אפשר. אבל זה לא אומר שחייבים. אנשים שמבטלים את הווי הכחול ואת "נראה לאחרונה" יבטלו בקרוב מאוד גם את האפשרות לראות אם מישהו אונליין ברגע זה ממש. ההנחה היא שאנשים יענו על ההודעות ששולחים להם כמו שהם עונים על מיילים והודעות סלאק שנשלחות באמצע הלילה.
ככל שיהיו לנו יותר כלים לשמור את הזמינות חסויה, כך נוכל להעמיד את הקירות הללו שוב ולחזור לזמינות מוגבלת. אנחנו צריכים להודות על העדכונים האלה שנותנים לנו כלים ועוזרים לנו לקחת מחדש אחריות על הזמן שלנו. וגם קצת כמו עצות זוגיות מהאייטיז, אני קוראת לכולם להרים את הקירות האלה ולחזור להיות מסתוריים ולא מושגים.
זאת הדרך שלי להציב גבולות ולהגיד, עד כאן. אני אענה כשמתאים לי. אם תהיתם אגב, ב-99.99% מהפעמים אני עונה. כי יש לי הפרעה נוספת. אני לא יכולה לסבול התראות שלא נקראו על המסך.