מכירים את זה שאתם מגיעים לעבודה חדשה, ועל היום הראשון, עוד לפני שהתחלתם את האונבורדינג, מחכה לכם על השולחן חבילת סוואג? כן, זאת שהעליתם צילום שלה לאינסטגרם או לינקדאין, שכוללת דברים עם הלוגו של החברה שהתחלתם לעבוד בה.

בקבוק עם לוגו, מחברות עם לוגו, חולצה עם לוגו, תיק עם לוגו, סווטשירט עם לוגו, כובע עם לוגו, כוס תרמית עם לוגו, לוגו עם לוגו - וכמובן מדבקות של הלוגו שתוכלו לשים את הלוגו איפה שתרצו (והם מתכוונים שתדביקו על המק, אם לא הבנתם לבד).

מה הקטע של סוואג ולמה חברות משקיעות בו כל כך? קודם כל זה מיתוג המעסיק שדורש הכי פחות מאמץ, הוא לא זול אבל מבחינת משאבים זה קליל: רותם ממיתוג מעסיק מדברת עם הספק שלה שמדבר עם הספק שלו בסין ויש ארגזים של מיתוג בחדר ממותג וממוזג. עד כאן ברור. הסוואג מכניס אתכם למדורת השבט של החברה באופן מיידי.

ברגע שאתם הולכים עם הלוגו של החברה אתם הופכים להיות חלק מהמשפחה. כאן גרים בכיף מר וגברת חברת פינטקו, עם מאות העובדים שלהם שחולקים תחושת שייכות למועדון אקסקלוסיבי 

ברגע שאתם הולכים עם הלוגו של החברה אתם הופכים להיות חלק מהמשפחה. כאן גרים בכיף מר וגברת חברת פינטקו, עם מאות העובדים שלהם שחולקים תחושת שייכות למועדון אקסקלוסיבי - איך אפשר לשכוח שלקח לכם רק שני תרגילי בית וארבעה ראיונות להתקבל אליו.

אבל אתם לא מסתובבים עם המוצרים רק במשרד. אתם קופצים לסופר עם החולצה, ומסתובבים בתחבורה ציבורית ואולי אוספים את הילדים עם התיק הממותג וכולם יודעים שאתם שייכים למשפחת פינטקו. תכירו את המושג virtue signaling - הבעת דעה או השתייכות לקבוצה, באמצעות חפצים או מעשים. עם הלוגו הזה אתם מאותתים לסביבה שלכם שאתם משתייכים למועדון ההייטק הנחשק.

אוקי, אז אתם אוהבים את מקום העבודה שלכם ואתם מונעים מתחושות שליחות ושייכות וזה מגניב על מלא. זה לא מסביר את הדחף הבלתי נשלט לאסוף סוואג בפגישות מקצועיות בחברות, אירועים ומיטאפים. הנה, הקורונה מאחורינו וחזרו הכנסים הפיזיים, וכשאתם הולכים לאירוע ואוספים סוואג אתם אוספים סוואג לשם הסוואג, כמו פוגים של פעם. לא מעניין אתכם שזה בקבוק, מחברת או משקולת נייר. אתם אוספים סוואג כמו שהמעמד הגבוה הבריטי אוסף תארים. לפחות תארים לא מזהמים את הסביבה.

כשאתם הולכים לאירוע ואוספים סוואג אתם אוספים סוואג לשם הסוואג, כמו פוגים של פעם. לא מעניין אתכם שזה בקבוק, מחברת או משקולת נייר. אתם אוספים סוואג כמו שהמעמד הגבוה הבריטי אוסף תארים

מה אתם עושים עם תיק ה-tote הזה? ועוד מחברת? ועוד עט? הפעם האחרונה שכתבתם משהו עם עט הייתה צ'קים לדירה ההיא ששכרתם על גבול פלורנטין. ואני מצטערת, התירוץ "הבטחתי לילדה מדבקות" לא תופס. אם חסרים לכם דברים מיותרים בחיים עדיף כבר שתלכו לחנות מתנות לגבר ותחזרו עם חרב סמוראי או ספינת פיראטים בתוך בקבוק, לפחות זה יחזיק לכם כמה שיחות חולין כשתארחו הורים לפליידייט לא רצוי.

ערימת פסולת (פלסטיקים, מוצרים למיניהם)  (צילום: DAMRONG RATTANAPONG, shutterstock)
ערימת פסולת. כמות הפחמן הדו חמצני שנפלט לאוויר בייצור ושינוע המוצרים הפך לזניח לעומת הסיפוק הממותג|צילום: DAMRONG RATTANAPONG, shutterstock

אתם לא אשמים. אנחנו חיים בחברת שפע, יקום האפשרויות הבלתי מוגבלות והסטנדרט החברתי שאנחנו חיים בו הוא בלתי אפשרי. אגדיל ואוסיף לקלחת את אלמנט האחריות התאגידית: גם חברות שלוקחות את העובדים ליום ניקוי חופים, ודואגות שבכל קומה יהיו שישה סוגי פחים, אחד לכל סוג פסולת ועוד אחד במיוחד לקליפות פירות הדר שעושים איתן קומפוסט על הגג, ינסו לפתות אתכם להגיע לכנס המדהים שלהן עם ארגזים של סוואג. ואתם תלכו לכנס ותחזרו עם מגנטים ומנג'טים וגרביים ותצלמו את השלל לטוויטר ולאינסטגרם - הסיבה האמיתית לנסוע לכנס ההוא בקצה העולם.

אם עדיין לא הצלחתי לשכנע אתכם להפוך למארי קונדו אז אולי תחשבו על איכות הסביבה - גלובל וורמינג איז ריל. תחשבו כמה פחמן דו חמצני נפלט בייצור של הסוואג ובשינוע של המקס סטוק המדוגם מסין לכאן. ואם כבר נגעתי בנקודה האקטואלית הבוערת - תחשבו מה עושות חברות שנסגרות עם סוואג. לאן כל היופי הזה הולך? בקיצור - בפעם הבאה שמישהו יציע לכם תיק מדוגם ובקבוק עם לוגו - just say no.

נועה שוויקי (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן