בחודש מרץ האחרון - רק לפני 3 חודשים - ההון הכולל של 16 המיליארדרים הגדולים בעולם הקריפטו, עמד על 135 מיליארד דולר. השבוע הוא מסתכם רק ב-76 מיליארד דולר. למרות עשרות המיליארדים הרבים שהתפוגגו, מוקדם מדי להזיל דמעה על מי מהאנשים ברשימה המצומצמת הזו, הם לא הנפגעים הגדולים של קריסת הקריפטו. העובדים שלהם והמשקיעים הפרטיים שקנו מטבעות, כן.
מאז ההכרזה הדרמטית של צלזיוס הישראלית על הקפאת פעילות לפני כמעט שבועיים, נדמה שלא עובר יום בלי שעוד חברה או קרן בתחום מסתכלים לפשיטת הרגל בלבן של העין. האחרונה הייתה קרן גידור הקריפטו הגדולה בעולם - Three Arrows Capital - שמנהליה סיפרו בעבר שהיא מנהלת נכסים בשווי 3 מיליארד דולר. גם חברת Babel Finance (פלטפורמת הלוואות, בדומה לצלזיוס) הקפיאה נכסי משתמשים ואתר המסחר BlockFi נראה כמי שנדון לגורל דומה.
נפילות דרמטיות בשווי מטבעות הקריפטו הן לא תופעה חדשה. למעשה, הן הפכו לחלק מהדנ"א של התחום ולא בכדי האמירה המזוהה איתו היא HODL (hold on for dear life). הבעיה היא שהאמירות על כאבי גדילה נשמעו כבר לפני ארבע שנים בשיאו של גל גיוסי ה-ICO העצומים. האם משהו השתנה מאז?
"ניקוי אורוות" אומרים המאמינים; "כאבי גדילה הכרחיים" מסכימים חבריהם; "מן האפר יקומו חברות ופתרונות ברי קיימא", קוראים ציוצים אופטימיים בטוויטר. ויכול להיות אפילו שהמאמינים האופטימיים צודקים. אחרי הכל, נפילות דרמטיות בשווי מטבעות הן לא תופעה חדשה בעולם הקריפטו. למעשה, הן הפכו לחלק מהדנ״א של התחום, ולא בכדי האמירה HODL (hold on for dear life) מזוהה איתו.
הבעיה היא שאותן אמירות נשמעו גם לפני כארבע שנים, אחרי גל ה-ICO העצום שרשם שיאים בלתי מתקבלים על הדעת. חברות (גם ישראליות) גייסו מיליוני דולרים בכמה דקות ורובן ככולן לא היו שוות את הנייר הלבן עליו נכתב החזון שלהן. האם משהו השתנה?
היום זה אחרת, אומרים בקהילה, כבר יש יישומים מעשיים והמטאוורס עוד שנייה כאן. וגם תראו את ה-NFT. אלא שכעת הביטקוין מבצע את צניחת השווי הגדולה ביותר בתולדותיו, ומוחק 58% משוויו תוך רבעון - הנפילה הגדולה ביותר מאז 2011, כפי שמדווחת בלומברג.
אמונה ולא יישומים הם הדלק של תחום הקריפטו, כתבו בחודש שעבר באטלנטיק. לנכסי קריפטו אין ערך מהותי, הסבירו, זה חזון פוסט-מודרני שבו ערך נקבע על סמך מה שקבוצה של אנשים מאמינה בו. זה נכון אם כי קצת פרובוקטיבי במתכוון. גם על יצירת אמנות אפשר לומר שערכה נקבע על פי מה שקבוצת אנשים מאמינה בו (כשמדובר ביצירה חד פעמית, כמו ציור ולא ביצירה שאפשר לקנות לה כרטיסים כמו סרט). אבל באטלנטיק מבקרים את המטבעות ולא את הטכנולוגיה שמאחוריהם וטוענים שאין להם שימוש עדיין.
אני לא מספידה בשום אופן את הטכנולוגיה שמאחורי הקריפטו. לבלוקצ׳יין יש ויהיו שימושים פרקטיים חשובים. לכאורה הפתרון הברור הוא להתמקד בטכנולוגיה עצמה, למצוא לה שימושים מוצלחים כמו שטרי מטען או קיבוע זהות רשת אנונימית. זה כבר קורה ויש לא מעט חברות שעושות את זה מצוין, אבל הן לא הפנים של התעשייה הזו. הפנים שלה הן חברות כמו צלזיוס שמבטיחות תשואה דימיונית, מגייסות הון עתק, מקימות משרדים נוצצים ואז בהכרח קורסות כי להבטחה הזו אין רגליים לעמוד עליה.
אני לא מספידה בשום אופן את הטכנולוגיה שמאחורי הקריפטו. לבלוקצ׳יין יש ויהיו שימושים פרקטיים חשובים. אבל הפנים של התעשיה אלו חברות כמו צלזיוס שמבטיחות תשואה דימיונית, מגייסות הון עתק, מקימות משרדים נוצצים ואז בהכרח קורסות
הפתרונות ברי הקיימא שנולדו מהבלקצ׳יין הם פתרונות אפורים, טכניים וסליחה - קצת משעממים. גם בזה אין שום דבר רע בפני עצמו; אבטחת אפליקציות בענן היא לא בדיוק כריס אוונס בלי חולצה, אבל לאבטחת ענן אין קהילת מאמינים ואידאולגיה פוליטית ככוח מניע מאחוריה. וההבטחה האידאולוגית הזו, שקריפטו ובלוק׳ציין הם הביזור שיגאל את האדם הקטן מהשתעבדות לקפיטל, היא הסיבה להקמת חברות כמו צלזיוס והסיבה לכך שאנשים פרטיים הזרימו אליה את כספם. כולם יפסידו מהכישלון של צלזיוס, חלק יפסידו יותר וחלק פחות, השאלה היא האם נראה סופסוף הפקת לקחים. כי אם גם הדור הבא של החברות שיקומו יהיה כזה שמבטיח בשורה כלכלית או אידאולוגית ולא טכנולוגית אז אחריו תגיע עוד נפילה.