אחת החוויות הראשונות שלי ככתבת הייטק חדשה הייתה כשהגיעה ידיעה על גיוס מרשים למדי של חברה ישראלית (ועד לפני כמה שנים, עשרות מיליוני דולרים לגמרי היו בקטגוריית המרשים) ואחד העורכים בעיתון שבו עבדתי ביקש שלא ניתן לאירוע לעבור לסדר היום בלי בדיקה מדוקדקת יותר. "תבקשו דוחות כספיים", אמר, "תראו מה קורה בחברה הזו ששפכו עליה כל כך הרבה כסף". "איזה דוחות?" השתוממתי, "הכנסות הן הסוד הכי שמור בהייטק". זה היה נכון פי כמה בעשור הקודם, זה מתחיל להשתנות היום.
במשך שני עשורים לפחות ההייטק הישראלי שמר על עמימות ומסתורין בכל הנוגע להתנהלות הפיננסית של חברות. אחוזי צמיחה והיקפי שוק נזרקו לשיחה בחדווה, אבל ללא עוגנים שיספקו להם משמעות. כשיוניקורן הפך להישג חגיגי, חברות החלו לחשוף את ההגעה ליעד הנכסף ושמחו לשתף בעליית השווי גם בסבבי הגיוס הבאים, אבל רובן העדיף שלא לחטט יותר מדי בקשר בין הווליואציה להכנסות. השנתיים האחרונות, שהיו משופעות בכסף זול ובקרנות ענק שרק חיפשו על מי לשפוך אותו, הפכו את הקשר הזה לרופף עוד יותר.
מסורתית, קרנות הון סיכון דווקא הקפידו לבדוק היטב התנהלות פיננסית של חברה והציבו אבני דרך ברורות. הערכות השווי עצמן נגזרו מהמכפילים שניתנים בשוק הציבורי לחברות דומות. אולם הניתוק החריף בשנתיים האחרונות. הנסיקה של השווקים הציבוריים ניפחה מכפילים בפרטי, בחלק מהמקרים נראה שלפי הערכה ששיקפה צמיחה ללא גבול. משבר כלכלי ואינפלציה נוסקת שינו את ההתנהלות והחזירו את כולם לבסס החלטות על מספרים אמיתיים ולא (רק) על חלומות. כעת המספרים האלה גם מתחילים להיחשף.
הניסיון לקדם שקיפות במגזר הפרטי לא נובעת רק מרצון לחתום על הישג עיתונאי, היא דרישה עקרונית שתועיל עם העובדים בחברות הללו, עם מקבלי ההחלטות וגם עם הציבור הרחב שהיום אחוזים הולכים וגדלים מכספי הפנסיה שלו מושקעים בחברות הללו
הראיונות עם המשקיעים והמייסדים שנלוו לרשימה הזו מסבירים מדוע מדדים מתוקפים כמו הכנסות שנתיות צפויות משמעותיים יותר מהערכות שווי מרשימות. הם מפרטים מדוע דרוש סף מסוים של הכנסות כדי לבסס תשתית, שוק ומוצר שיוצרים חברה יציבה. גם הסוגיה החשובה של חישוב ARR עלתה לדיון בשיחות הללו ויש לקוות שככל שהמדד הזה יתקבע, תיווצר גם סטנדרטיזציה באופן החישוב שלו.
אבל יש עקרון נוסף שהנחה את פרסום הרשימה הזו, והוא עקרון השקיפות. הניסיון לקדם שקיפות במגזר הפרטי לא נובעת רק מרצון לחתום על הישג עיתונאי, היא דרישה עקרונית שתועיל עם העובדים בחברות הללו, עם מקבלי ההחלטות וגם עם הציבור הרחב שהיום אחוזים הולכים וגדלים מכספי הפנסיה שלו מושקעים בחברות הללו. שווי חברה, למשל, גוזר את ערך האופציות שמקבלים העובדים ואת התשואה שיקבלו המשקיעים במועד; מההכנסות יגזרו המיסים שזורמים לקופה הציבורית וכו.
עד ההנפקה הבאה
חברות ההייטק הראשונות שעיצבו את הנוף הישראלי נותרו פרטיות זמן קצר יחסית. הן הונפקו או נרכשו אחרי שנים מועטות ושאלת ההכנסות וההתנהלות הכלכלית שלהן לא עלתה לדיון. אולם התעשייה גדלה, הקרנות התנפחו, האקזיטים נצצו, והיום חברות בכל העולם נותרות פרטיות גם עשור. חלקן מגייסות מאות מיליוני דולרים ומעסיקות אלפי עובדים ורק קומץ קטן של אנשים מודע להתנהלות הפיננסית שלהן. אחרי גל הנפקות אשתקד, יעבור כנראה עוד זמן רב לפני שנראה את ההנפקה הגדולה הבאה של חברה ישראלית. באווירה כזו חשוב פי כמה להבין מה קורה בתוך החברות הללו.
לרוב החברות ברשימה לא ניתן להצמיד מספר ARR מדויק, או לפחות לא ניתן לחשוף אותו על הכתב. לכן אקח כדוגמה את פיירבלוקס שחשפה הגעה ל-100 מיליון דולר ARR לפני כשבועיים. בהנחה שהמספר הזה לא הספיק לצמוח מאז ההכרזה - אפשר להגיד שהחברה, שגייסה 939 מיליון דולר והשווי שניתן לה בגיוס האחרון הוא של שמונה מיליארד דולר, נמצאת היום במצב שבו המכפיל שלה על ההכנסות הוא 80X. לשם השוואה, סנטינל ואן שפועלת גם היא בתחום הסייבר, נסחרת לפי מכפיל של כ-16X על הכנסות (לפי מדד BVP).
יכול להיות שהשוני בין פיירבלוקס שמובילה היום את תחום אבטחת הנכסים הדיגיטליים, לבין סנטינל הוותיקה והמסורתית יותר, מצדיק את ההבדל הזה. אבל הערכה שמרנית כנראה תגיע למסקנה שלא. עובד שמתראיין היום לפיירבלוקס צריך לקחת בחשבון שלחברה ייקח כנראה זמן רב לאזן בין ההכנסות שלה להערכת השווי שקיבלה. יש לקוות שסכומי העתק שהיא גייסה יאפשרו לה לעשות זאת בלי לצאת לסבב גיוס נוסף בקרוב שאולי יוריד ואולי יקבע את השווי האחרון שקיבלה. אבל זה בדיוק סוג המידע שעיתונות כלכלית, ובוודאי עיתונות הייטק, צריכה לשים עליו יותר דגש בתקופה של אי ודאות כלכלית.
התעשייה גדלה, הקרנות התנפחו, האקזיטים נצצו, והיום חברות בכל העולם נותרות פרטיות גם עשור. חלקן מגייסות מאות מיליוני דולרים ומעסיקות אלפי עובדים ורק קומץ קטן של אנשים מודע להתנהלות הפיננסית שלהן
בכלל, מרבית החברות ברשימה הזו וחלק מהותי מאוד ממאה פלוס היוניקורנים הישראלים, קיבלו את הערכת השווי האחרונה שלהם בשלהי 2021 או לכל המאוחר ב-2020, תור הזהב של השויים המנופחים. חלק מהמייסדים והמשקיעים שמר על קשר למציאות והשווי משקף מכפיל של פי 10 אולי 20 להכנסות, אבל אצל אחרות - ורובן נמנות ברשימת היוניקורנים שאינם קנטאורים - המכפיל הזה משתולל.
חשוב להבין שהיום, אחרי ירידות משמעותיות בבורסות, המכפילים הללו לא מחזיקים מים. יוניקורנים שיזדקקו להון בעתיד הקרוב יצטרכו לבצע בחירה קשה. אנחנו עשויים לראות לא מעט דאון ראונדים או בחירה להעדיף הלוואות, אבל מה שעוד עלול לקרות הוא שלא נראה כלל את סבב הגיוס הבא. חברות יפנו למשקיעים קיימים בבקשה להון ולא יפרסמו פומבית סבבי גיוס כאלה.
לבסוף, חשוב לציין שהתחקיר העיתונאי שלנו כלל שיחות רבות עם גורמים שונים בתעשיה, ביניהם משקיעי הון סיכון, לצד סקירה של מקורות גלויים, כולם נשענים על ידע שנצבר משך שנים. החלטנו לכלול ברשימה גם חברות שמודדות הכנסות ולא ARR (הסבר על כך בראיונות שערכנו עם משקיעים) כי רצינו להדגיש את ההישג הלא מבוטל של חברות שקמו וברובן גם פועלות ומנוהלות מישראל. בחרנו שלא להכניס לרשימה חברות שעברו שנה תנודתית במיוחד גם אם הן נושקות למספר הזה, ולא הכנסנו אליו חברות שלא הצלחנו לאשר את ההכנסות שלהן משני מקורות בלתי תלויים. ייתכן שהשמטנו חברה או שתיים בשל כך, עמכם הסליחה.