מאז סוף 2021 בואכה 2022 החל ההיי-טק הישראלי להפגין סימני חולשה. פחות גיוסים ופחות אקזיטים, תוך המשך המגמה בת כמה שנים של ירידה במספר החברות החדשות שמוקמות. לפי נתוני רשות החדשנות, היקף ההשקעות בתעשיית ההיי-טק הישראלית עמד ברבעון הראשון של שנת 2023 על כ-1.7 מיליארד דולר בלבד - הנתון הרבעוני הנמוך ביותר מאז 2019. נתון זה משקף ירידה הן במספר סבבי ההשקעות בחברות הזנק והן בהיקפי העסקאות.
אשר לכמות הסטארט-אפים הנפתחים כל שנה בישראל, מגמת הירידה נמשכת - בשנת 2015 עמדנו על מספר שיא של 1,386 חברות שנפתחו, משם ירדנו ל-728 ב-2021 ובשנת 2022 הצטמקנו ל-630 חברות חדשות בלבד. זוהי ירידה שיש לה השלכות מרחיקות לכת על החדשנות הישראלית, בשל הקשר ההדוק בין הקמת חברות חדשות לפיתוח חדשנות טכנולוגית. לכך אפשר להוסיף את הנתון המדאיג, כי לראשונה מאז תקופת הקורונה נרשמה ירידה במספר המועסקים בענפי השירותים בהיי-טק, שהם כידוע, מנוע הצמיחה של הענף.
שינויים בטעמי המשקיעים
הסיבה המרכזית לכל אלה היא שינוי תנאי המאקרו הגלובליים, ובראשם עליית הריבית כחלק מהמאבק העולמי באינפלציה. ייקור הכסף באמצעות העלאות שיעורי הריבית הביא לסוף עידן "הכסף הזול" וחייב את החברות הטכנולוגיות הקיימות לצמצם את נפח הפעילות שלהן ולהקטין את מצבת כוח האדם. התייקרות הכסף והנגישות הפוחתת להון הביאו לכך שחברות חדשות מתקשות לגייס הון סיכון שהוא חיוני להזנקתן.
בד בבד חלים שינויים גם בטעמי המשקיעים, הן בשל הנסיבות הכלכליות הגלובליות, הן בשל גידור סיכונים והן בשל אבולוציה טבעית של השוק. משקיעי הון הסיכון שבעבר הלא רחוק מימנו חלומות, כעת זהירים הרבה יותר ומתקרבים למודל ההשקעה של "הכלכלה הישנה". גישתם ברורה: רוצים השקעה? הראו היתכנות (לא רק טכנולוגית, אלא גם שיווקית), הראו נתחי שוק, לקוחות, בשלות ועוד.
במילים אחרות, השינוי באווירה הכלכלית גרם לכך שמשקיעי הון סיכון הפכו לשמרנים יותר בשנתיים האחרונות ואינם ממהרים להכניס יד לכיס.
ניתן ללמוד הרבה על המגמות בישראל מהתבוננות מעבר לים, כאשר גם בארה"ב חלה ירידה בהיקף ההשקעות בחברות סטארט-אפ חדשות. ברבעון האחרון של 2022, למשל, חלה ירידה של 63% בהיקף ההשקעות בסטארט-אפים טכנולוגיים חדשים בצפון אמריקה. לעליית הריבית התווסף גם משבר הבנקאות, שהחל עם קריסת בנק סיליקון וואלי, מה שהחמיר עוד יותר את הירידה בהיקף ההשקעות בהיי-טק.
הסנטימנט הזה משפיע גם עלינו. הואיל ומרבית המימון של הסטארט-אפים הישראלים מקורו בחו"ל, בעיקר בארה"ב, אין פלא שנקלענו למשבר מימון. זו אגב תופעה בעייתית עוד מלפני שנת 2021. רשות ניירות ערך כבר התריעה מזמן, כי קיימת תלות גבוהה מידי של חברות טכנולוגיה ישראליות במימון זר כך שכל משבר כלכלי גורם לירידה בהשקעות.
למנף את עוגני האקו-סיסטם הטכנולוגי הישראלי
כל זה מעלה את השאלה, מה צריך לעשות?
מתוקף חשיבותו העליונה של ההיי-טק לכלכלת ישראל, קווי פעולה אלה צריכים לכלול, ראשית כל, עידוד ותמיכה בגופים שמפתחים חדשנות טכנולוגית. לפיכך, תקציבה של רשות החדשנות בתקופת משבר בהיי-טק צריך לגדול כדי להרחיב את ההשקעה בסטארט-אפים ישראליים בתחילת דרכם, מאחר שידוע כי חברות הסטארט-אפ הן מנוע הצמיחה לתעשיית ההיי-טק ומקור לחדשנות טכנולוגית. כך נהגה הממשלה גם בעבר. למשל, כאשר תמכה ומימנה את החממות הטכנולוגיות כמענה לקליטת מדענים-עולים ממדינות בריה"מ לשעבר.
כמו כן, יש לעודד כניסת משקיעים נוספים להיי-טק הישראלי, לעדכן ולשכלל את התמריצים לחברות הזנק לרשום קניין רוחני בישראל ולחזק עוד יותר את הקשר בין האקדמיה לתעשייה בישראל. חשוב לזכור, בהקשר זה, כי שיתוף הפעולה בין האקדמיה לתעשייה הוא אחד העוגנים החשובים בפיתוח וביסוס תעשייה עתירת טכנולוגיה וצוין על-ידי מכון המחקר IMD כאחת החוזקות המובהקות של ישראל.
לישראל קיים עוגן חשוב וגדול שלא קיים במדינות אחרות, והוא תעשייה ביטחונית וצבאית, כולל יחידות טכנולוגיות שביחס לגודלה של המדינה וגם בערכים מוחלטים, מהווה תעשייה עצומה בהיקפה. תעשייה זו מפתחת ומקדמת טכנולוגיות רבות ומגוונות, שחלקן מתאזרחות בתעשייה הלא-ביטחונית. הן מפותחות תוך השקעת משאבים אדירים של המדינה, גם כספיים וגם אנושיים, וזאת לאורך שנים רבות. הדבר יצר לישראל יתרונות רבים על פני רוב המדינות המתחרות בה והקנה לה אטרקטיביות גלובלית.
כאמור, מאחר שאלה משאבים של המדינה, היא צריכה למנף אותם, ועתה יותר מתמיד בין השאר בהעמקת שיתופי פעולה אסטרטגיים וכלכליים עם מדינות ושווקים חדשים אשר גם יטיבו עם כלכלה במשבר.
העמקת שיתופי פעולה אלה מתקשרת להיבט נוסף והוא הרחבת מקורות המימון, תוך פנייה לקרנות השקעה באסיה. לא כחלופה לארה"ב, אלא כתוספת וגיוון ההון. זה נכון במיוחד מול סין הכמהה לטכנולוגיות מתקדמות תוצרת ישראל. שוק יעד חשוב נוסף הוא הודו, שבשנים האחרונות ההיי-טק הוא מרכיב חשוב בהרחבת יחסי הסחר עימה.
להציב את פיתוח הבינה המלאכותית כיעד לאומי מרכזי של ישראל
דרך נוספת להתמודדות עם המשבר הנוכחי היא מיקוד בענפים טכנולוגיים מבטיחים. על ישראל להמשיך ולהוביל בתחומים כמו פודטק, פמטק, קליימטק, תחבורה חכמה, מחשוב קוונטי וביו-קונברג'נס (ענף רב-תחומי שמשלב בין ביולוגיה לבין טכנולוגיה). מעל הכל, על ישראל להתמקד בתחום הבינה המלאכותית, כפי שהכריז על זה ובצדק ראש הממשלה כאינטרס לאומי של ממש. תחום זה מבטא באופן מובהק את העתיד וצפוי לגעת בכל תעשיה ואדם בשנים הקרובות.
הבינה המלאכותית מתקדמת בקצב אקספוננציאלי בכל העולם, כאשר קברניטי מדינות, חברות ותאגידים נחושים להשתלב בה ולהוביל אותה, עיין ערך מאבק האיתנים בין סין לארה"ב. למעשה, הבינה המלאכותית עומדת בבסיס רוב המהפכות הטכנולוגיות שאנו נמצאים במהלכן או בפתחן והיא עתידה לקחת חלק בכל תחום בחיינו, מפיננסים דרך חינוך ועד בריאות. היא מסמנת את אחת המהפכות הגדולות ביותר בדורנו והמומחים קובעים כי מי שיחמיץ אותה יישאר מאחור.
כאן יש לציין את כי פורום תל"מ (הפורום לתשתיות לאומיות למחקר ולפיתוח), נדרש לנושא זה וציטט דו"ח מאוקטובר 2020 על מוכנות ממשלתית בתחום הבינה המלאכותית של מרכז IDRC הקנדי, שסיפק השוואה בין כל המדינות בעולם. דו"ח זה דירג את ישראל במקום ה-20 בעולם וכלל ביקורת נוקבת על הפער והפיגור של ישראל בתחום קריטי זה.
מה שמתחייב כיום מהממשלה הוא לאמץ וליישם את התוכנית שגיבש הצוות הלאומי בראשות פרופ' יצחק בן ישראל ופרופ' אביתר מתניה. המנדט שניתן לו ע"י ראש הממשלה, עוד ב-2018, היה להגיש לממשלה תוכנית להפיכת ישראל לאחת מחמש המדינות המובילות בעולם בתחום הבינה המלאכותית. בשל התהפוכות הפוליטיות והעובדה שנקלענו לחמש מערכות בחירות עוקבות מאז, התוכנית לא הובאה לדיון ותקצוב על-ידי הממשלה.
גם פורום תל"מ סבור שיש לישראל את הפוטנציאל וההזדמנות להיות מדינה מובילה בתחום, אך הדבר מותנה ביישום תוכנית לאומית לקידום הבינה מלאכותית ומדע הנתונים.
הפוטנציאל הטמון בבינה מלאכותית הוא עצום. לפי הערכות שונות מדובר כבר היום על שוק עולמי בהיקף של 2-3 טריליון דולר בשנה, ועל גידול שנתי בגובה של כמעט טריליון דולר בשנה. לישראל יש כל התנאים הנדרשים להיות דומיננטית בשוק וכפי שציין פרופ' בן ישראל בעצמו - כל אחוז בודד מהשוק הזה פירושו הכנסה לאומית של כ-30-40 מיליארד דולר בשנה.
ההיי-טק יוסיף להיות הכוח המניע של הכלכלה הישראלית
שתי הערות לסיום. ראשית, בימים אלה מושמעות על-ידי כלכלנים שונים תחזיות קודרות על עתיד המשק הישראלי בכלל ועל עתיד ההיי-טק הישראלי בפרט. אני לא מציעה לזלזל בהערכות אלה, אך כדאי לזכור שאלה הן הערכות בלבד ובעיקר, שיש בידינו את הכוח לשנות את המגמה.
שנית, ההיי-טק יוסיף להיות הכוח המניע ביותר של הכלכלה הישראלית והבסיס ליתרונה היחסי בשווקים הגלובליים. שטות היא להניח, כפי שהתבטא פרופ' דני גוטווין, כי הממשלה חותרת להפוך את ישראל למעצמת גז ונשק כחלופה להיי-טק. ראש הממשלה הוא חסיד מובהק של קידמה טכנולוגית ומבין היטב את התועלות שצמחו לישראל משגשוג ההיי-טק, גם במישור המדיני, אך אין ספק שכעת חובת ההוכחה עליו. טענה זו היא אבסורדית גם בגלל הקשר ההדוק בין פיתוח טכנולוגי לפלטפורמה הביטחונית. אף אחד לא מתכוון לוותר על בקלות כזו על ענף המהווה 18% מהתמ"ג, חולש על יותר ממחצית מהיצוא ועל כשליש מההכנסות ממס, אך אל לנו להיות שאננים.
לסיכום, משבר המימון בהיי-טק מחייב היערכות מחדש של כל השחקנים כדי להסתגל למציאות הכלכלית החדשה, כאשר על הממשלה מוטלת האחריות להוביל את התהליך ולחזק את הענף החשוב ביותר לכלכלה הישראלית ובכך לשמור על מעמדנו העולמי כסטארט-אפ ניישן.