החלטתם שהסטארט-אפ בשל מספיק כדי לפתוח פעילות בארצות-הברית? ברכות! רק שימו לב שכל פעילות, ואפילו יהיו אלה שניים-שלושה אנשי מכירות, נחשבת מבחינת הרשויות לעסק מקומי לכל דבר ועניין. מה זה אומר? חבות במס, כמובן. כמה מס? טוב ששאלתם: המחוקק קבע שבמקרה של עסקה בינלאומית בין חברות קשורות, המחיר חייב להיות בתנאי השוק. כן, גם אם השליטה בשתי הישויות - במרכז הייצור הישראלי ובנקודת המכירות שמעבר לאוקיינוס, למשל - נמצאת בידיכם. עכשיו צריך להחליט לאן לנתב את הרווח. לכאורה, זה עניין סמנטי - הרי אמרנו שהכול על שמכם. בפועל, זו שאלת מיליון הדולר, אם לא הרבה יותר.      

נהנים מהתכנים של המומחים של Deloitte? רוצים להשפיע על התכנים הבאים? לחצו כאן

 

הסוגיה הזאת, המכונה מחיר העברה (Transfer Pricing) איננה חדשה. כבר בשנות ה-80 טענו רשויות המס האמריקאיות כנגד חברות שונות שמכרו בשוק האמריקאי במיליארדי דולרים אך עדיין הפסידו, פשוט כי "שילמו" מחיר גבוה מדי עבור המוצרים אותם הפיצו - ולמעשה, העבירו את המס למדינה שבה נמצא היצרן. עם הזמן חודדה הסוגיה, והיא ממשיכה להתעדכן בהנחיות שמוציא ה-OECD בתדירות גבוהה. במשיכת החבל שבין המדינות, ששואפות למקסם את אירועי המס בשטחן, לבין החברות המסחריות שמן הסתם מעוניינות לשלם כמה שפחות - יש לא מעט מקום למשחק. עד כדי כך שחברות הייעוץ הגדולות מקצות לעניין מחלקות שלמות.

גיא אטיאס, שותף ב-Deloitte ומנהל מחלקת מחירי העברה בפירמה, מעיד כי בישראל הרשויות נחשבות לקפדניות ופעילות למדי בתחום ומשכך, לא רק חברות גדולות מוצאות את עצמן מנהלות את הדיונים האלה מול הרשויות אלא גם חברות בינוניות ואף קטנות. הדיון מול הרשויות ממושך ומצריך משאבים רבים ולכן לא מפתיע שחלק גדול מהחברות – גם אם הן מחזיקות בקייס טוב - יעדיפו להתפשר ולא להיגרר לבתי משפט גם אם המשמעות היא לשלם את כפל המס. גם מנגנון ההסכמה ההדדית (שאמור למנוע מהחברות לשלם כפל מס דרך דיון ישיר בין רשויות המס השונות) בהחלט טעון שיפור ולכן מעטות החברות שמנצלות את היתרון התאורטי שגלום בו. אלא שיש מספר דרכים להגיע מראש לאופטימיזציה ולצמצם את החשיפה לשומות וקנסות מיותרים (ולכאורה גם אחריות פלילית, אף שזו לא נאכפה מעולם). "הסדרה מראש, ובכתב, תמיד עדיפה על ניסיון לתקן בדיעבד וכשנטל הראיה מוטל עליך תמיד טוב להיות זה שSets the scene"".

גיא אטיאס, שותף ב-Deloitte ומנהל מחלקת מחירי העברה
גיא אטיאס, שותף ב-Deloitte ומנהל מחלקת מחירי העברה

יונתן שטרק, דירקטור בחטיבת המס של Deloitte ומומחה במיסוי בינלאומי, מוסיף כי מה שנכון לכל זמן, נכון שבעתיים בתנאי הכלכלה הנוכחיים. זאת על רקע שלושה מאפיינים בולטים: פחות משקיעים, פחות כסף נזיל - וצורך של החברות להיות מחושבות הרבה יותר ביחס להוצאות; מעבר של חברות רווחיות להפסד; ואובדן שווי, כשלא מעט חברות שהונפקו במספרים פנומנליים נחתכו דרמטית. לצד כל אלה, המדינות מצידן נוטות בתקופה כזאת לפעלתנות יתרה סביב שומות המס.

אז אין ספק כי הצורך באופטימיזציה של חלוקת הרווח והמס בין המוקדים במדינות השונות, כמו גם בחיזוק העמדה שלנו מול הרשויות לעתיד לבוא, גובר כעת. אבל איך עושים את זה? שוב, טוב ששאלתם. אטיאס ושטרק מציגים שלושה מנגנונים שכדאי מאוד להכיר.  

מ-Cost Plus ל-Profit Split

שיטת העלות הנוספת (Cost Plus) היא המנגנון השכיח ביותר בחישוב מחיר העברה לעסקאות שירותים במסגרתה מקובל כי הרווח של ספק שירותים הוא כמה אחוזים שמחושבים על עלות השירות שלו. חברות רבות בוחרות בשיטה הזאת - ומצהירות עליה בדו"חות השנתיים ובהליכי הגילוי - מתוך הנחה שגם אם בתחילת הדרך הן הפסדיות, תוך שנה-שנתיים ישתנה המאזן והן תעבורנה לרווח. במצב כזה, מוטב להן לשלם מס על הרווח המסוים בחו"ל, אף שהוא מצטבר כאמור להפסד כללי, על מנת להימנע מתשלום כבד יותר בהמשך. אלא ששנה-שנתיים זה לא בדיוק שנה-שנתיים - ודאי לא בכלכלה הנוכחית - וכאשר אין רזרבות של מזומנים לשרוף. 

יונתן שטרק, דירקטור בחטיבת המס של Deloitte ומומחה
יונתן שטרק, דירקטור בחטיבת המס של Deloitte ומומחה במיסוי בינלאומי

 

האלטרנטיבה היא שיטת חלוקת הרווח (Profit Split): במקום ליבה עסקית ושלוחה במשקל קל, אנחנו הופכים לשותפים. אומנם, בארץ אני מחזיק קניין רוחני, הנהלה ומרכז פיתוח, אבל אין להקל ראש גם בפעילויות הנוספות, בין אם מדובר בשירותי פיתוח, שיווק או אפילו הפצה - בתעשיית התרופות, למשל - לא פעם בפעילות השיווק וההפצה מושקעים הרבה יותר משאבים מאשר בפעילות הפיתוח. לפיכך, אנחנו מתחלקים בעוגה, למשל: 80-20. בשנים טובות יותר יש רווח ובטובות פחות, הפסד - ושני הצדדים יישאו בשניהם.

בשיטה הראשונה, לצורך חישוב המס, מתבצעת אנליזה של צד אחד, רק של נותן השירות או המפיץ. בשיטת חלוקת הרווח (או ההפסד), לעומת זאת, צריך לבדוק - וזו בדיקה מורכבת - מהי תרומתו של כל צד לעוגה והרווח או ההפסד המאוחד יתחלק בהתאם לתרומה היחסית של כל צד. התוצאה היא שאם ציפיתי להפסיד שנתיים ובפועל הפסדתי שבע שנים, לפחות מבחינת המס, זכיתי: בתקופת ההפסד לא נאלצתי לשלם מס, לא בארץ ולא בחו"ל. למעשה, גם במעבר לרווח אני עדיין לא נדרש לשלם מיסים, שכן סכום ההפסד נצבר למספר שנים ומתקזז כנגד אותו הרווח. כך או כך, יצרתי לעצמי 'באפר' ארוך ללא תשלום מס. ובל נשכח שלא מעט סטארט-אפים חולמים על האקזיט הגדול, והרוכש, אם וכאשר, ממילא יטרוף את הקלפים ויגדיר את המבנה מחדש. חשוב לדעת גם שה-OECD נעשה חסיד גדול של השיטה הזאת בשנים האחרונות, ובעקבותיו גם רשויות המס בישראל דוחפות לכיוון.

זמן מצוין לפרה-רולינג

תחשבו על חברה כמו אינטל, ששני המעבדים האחרונים שלה יצאו מחיפה. תחשבו על אפל, שמעסיקה מעל ל-1,000 עובדים במרכזי הפיתוח בישראל. רשויות המס בארץ יכולות לטעון ששיטת ה-Cost Plus, גם אם הפלוס יעלה ל-7% ואפילו ל-10% או יותר, לא משקפת את הרווח האמיתי. אם ייערך Contribution analysis סביר שיתברר כי התרומה המקומית להכנסות התאגידים האלה גדולה עשרות מונים מכפי שדווח.  אבל לא רק חברות ענק נתקלות בטענות האלה, גם חברות קטנות יותר עלולות בהחלט להיתקל בגישה כזאת, וכשטענות אלה יעלו על ידי רשות המיסים, רוב החברות האלה כנראה יחתמו על פשרה לא מאוד נוחה מבחינתן.  

כאן ההמלצה לחברות שעברו להפסד בעקבות הירידות בשווקים לנצל את המצב כדי לבקש ממס הכנסה הסכם מקדמי, Pre-Ruling. זה נכון לחברות בינלאומיות עם מרכזי פיתוח בארץ, כמו גם לישראלים שפותחים את ליבת הסטארט-אפ בחו"ל עם פעילות כאן. כל עוד אתם בהפסד, לא תתבקשו לעבור ל-Profit Split ולרשויות המס יהיה נוח להסכים על-Cost Plus. זה לא אומר שכעבור כמה שנים, כשהחברה תעבור לרווח, לא תגיע בקשה לפתוח את ההסכם או סירוב להאריכו ועדיין, אסמכתא חתומה ומוסכמת תשפר לאין שיעור את עמדת החברה בדיון עתידי, Setting the scene, כבר אמרנו.

שינוי במבנה הארגוני

על פי רוב, עיקר הרווח (או ההפסד) משויך לאתר שבו נמצאים הקניין הרוחני ורוב העובדים. נכסים אלה מהווים את עיקר השווי של החברה ולכן העתקתם למדינה אחרת היא תהליך מורכב ויקר. אבל לאורך זמן, דברים משתנים. יש פיבוטים, שינויים בשוק, רילוקיישן של בעלי המניות, או רכישת חברה בחו"ל שהתבררה כרווחית בהרבה משחשבנו. לעיתים מבצעת החברה "היפוך שרוול" (Corporate Inversion) ומשנה את מבנה האחזקות. אבל גם בלי ללכת להתפתחויות קיצוניות, תכנון מס שיכול היה להיות טוב לזמן מסוים יכול להתפתח באופן שונה מהציפיות וכבר לא להיות יעיל או טוב לחברה.  

גם כאן ההמלצה היא לנצל את המשבר הכלכלי, קרי את הסיטואציה ההפסדית, לצורך בחינה מחודשת של מבנה החברה, עדכון המנגנונים - וגם עדכון הדיווח. אפשר לשקול אפילו מכירה של הידע או ה-IP לחברה קשורה שלנו במדינה אחרת בה הקבוצה פועלת ומשטר המס נוח יותר. חברה ישראלית שנחתכה ב-80% מהשיא יכולה כעת להביא בחשבון מהלך כזה, שעד לאחרונה היה בלתי משתלם בעליל עבורה. בשוק הנוכחי, ייתכן אף שתוכל לעשות זאת ללא חבות מס כלל (לדוגמא כנגד הפסדים צבורים), או כנגד חבות שולית ביחס לגודל האירוע.         

רשויות המס פועלות על פי עיקרון אורך הזרוע (Arm's Length principle): המחיר, התנאים וההגבלות הנקבעים בעסקה מבוקרת בין שני צדדים קשורים צריכים להיות זהים למחירים ולתנאים בעסקה בין שני צדדים שאינם קשורים, כלומר: בשוק הפתוח. כל עוד הקפדתם על כך, אין סיבה שהעסקה לא תיחשב כשרה, והרציונל הזה התקבע בלא מעט פסקי דין (דוגמת קבלת הערעור של חברת 'מדינגו' שנמכרה לחברת הפארמה השוויצרית 'רוש'. השופטת פטרה אותה ממס של 120 מיליון ש"ח – 170 ש"ח מיליון במונחים של היום). "אף פעם לא כיף להפסיד או לאבד שווי", מסכמים שטרק ואטיאס, "אבל יש מהלכים שדווקא בתקופה כזאת משתלם לעשות כדי לשפר באופן דרמטי את המצב הנוכחי או העתידי".

מעוניינים לשמוע עוד מהמומחים שלנו? לחצו כאן