משהו חדש מתחיל בחלל, וזה לא רק המסע המתקרב למאדים או התמונות שומטות הלסתות ששולח אלינו הטלסקופ ג'יימס ווב. דווקא התעשיות האזרחיות לוחצות חזק על דוושת הגז ומקדמות מגוון רחב של ענפים, עם השפעה ישירה על מה שקורה גם בתוך האטמוספירה. ב-Deloitte מעריכים כי העשור הקרוב יהיה עשור המפנה באקוסיסטם הזה - במהלכו יירדו המחירים לרמה שממנה והלאה, התעשייה תהיה בשלה דיה כדי להתפתח בקצב הולך וגובר. משם, השמיים הם בהחלט לא הגבול.
"החברות הפרטיות מכניסות לתחום המון חדשנות, יצירתיות ויעילות, והן כבר הצליחו להוזיל פי 10 את ההגעה לחלל", אומר עידן אדלר, מנהל מרכז הפיתוח והחדשנות של Deloitte ישראל. הוא מוסיף, עם זאת, כי סימן שאלה מרחף מעל הצד השני של המשוואה: עד כמה גם הצרכנים של אותן תשתיות יגיעו מהשוק הפרטי. כיום, רוב הביקוש בא מממשלות, גופים ביטחוניים וכדומה. יוצא דופן הוא סקטור התקשורת שהיה חלוץ בהקשר הזה. בשנים האחרונות מתחילים לראות תזוזה בביקושים נוספים, משירותי ענן דרך חקלאות מדייקת ועד לתעשיית התרופות. אבל זו עדיין לא המסה הקריטית שמצפים לה.
כדי שזו תגיע, תידרש הוזלה נוספת בעלות השיגורים. אדלר מזכיר כי העלות כבר צנחה בעקבות כניסת חברות כמו SpaceX של אילון מאסק ו-Blue Origin שייסד ג'ף בזוס: מ-6,500 דולר לערך להבאת ק"ג אחד של חומר לחלל מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת ועד 2008 (כניסת משגר ה-Falcon של SpaceX), לאזור ה-1,600 דולר עד היום, ולהבטחה ל-200 דולר בלבד במשגר הרב-שימושי Starship ש-SpaceX אמורה להפוך למבצעי תוך שנה-שנתיים. עלות שכזאת כבר מציבה את תעשיית החלל במקום אחר.
"החברות הפרטיות מכניסות לתחום המון חדשנות, יצירתיות ויעילות, והן כבר הצליחו להוזיל פי 10 את ההגעה לחלל"
המחשה טובה מספקת תיירות החלל. איתן סטיבה, האסטרונאוט הישראלי השני ומי שנכלל במשלחת הפרטית המלאה הראשונה לתחנת החלל הבינלאומית, רכש את הכרטיס שלו בסכום המוערך ביותר מ-50 מיליון דולר. עד אמצע העשור אמור המחיר לרדת ל-30 מיליון - עדיין פלח שוק קטן עד כדי נישתי, בהתחשב בעובדה שבעולם מסתובבים 2,700 מיליארדרים ו-5,000 נוספים עם הון עצמי של חצי מיליארד דולר ומעלה. כרטיס טיסה ב-10 מיליון דולר, אומר אדלר, כבר יהיה רלוונטי לסדר גודל של 150 אלף לקוחות פוטנציאליים. או אז תגיע נקודת המפנה.
כדי להגיע לשם מדברים, בין היתר, על הענקת סובסידיות מטעם הממשלות. "אנשים מרימים גבה, ואולי בצדק, נוכח הכוונה להעניק סובסידיות לשוק שממילא רלוונטי רק לעשירי תבל", אומר אדלר. "יחד עם זאת, יש לזכור כי המטרה היא דווקא להרחיב את הנגישות לשוק לאוכלוסייה רחבה בהרבה, כפי שאירע בתעשיית התעופה האזרחית". כאן ראוי גם להזכיר את SpaceIL שקמה מתוך תחרות שהכריז ארגון XPRIZE בשותפות עם גוגל, להנחית גשושית על הירח אשר תוכל לנוע בשטחו ולשדר אלינו תמונות ונתונים.
לפתח תרופה בלי כוח כבידה
נאס"א, שהייתה הראשונה להנחית אדם על הירח ושלטה בחלל לאורך עשורים, מכוונת כעת גבוה יותר: לשוב לירח עם בסיס קבע ולשלוח משימה מאוישת למאדים. את החלל הקרוב, בגובה של עד 2,000 ק"מ - (LEO) Low Earth Orbit - היא "מפרגנת" לשוק הפרטי, כאשר פלטפורמות השיגור שהוא מספק לתעשייה משרתות גם את צרכיה שלה. סביב ה-LEO, שנתפס כפחות נישתי (או מד"בי) ויותר נגיש (ביחס למאדים למשל), מתמקד גם המחקר של Deloitte. וכאן צפויה לחברות רבות הפתעה משמחת.
"יש לא מעט תחומים שאינם 'חלליים' Per say, אבל לטכנולוגיות, למוצרים ולשירותים שהם מייצרים יכולים להיות שימושים דואליים", אומר אדלר. "זה יכול להיות בטלרפואה, ברובוטיקה, בחיזוי, בסייבר, כמובן בתקשורת - כל תחום כזה יכול לשמש היטב גם אסטרונאוטים".
הוא מציג מספר Use case-ים שמציתים את הדמיון: בפיתוח תרופה לפרקינסון יש פוטנציאל רב בעבודה ללא כוח כבידה שעלול לשבש מולקולות מורכבות - בדגש על האנזים LRRK2, שקריטי לצבור כגביש במחקר וקשה לעשות זאת בכדור הארץ. החלל מאפשר לחקור את החלבון הזה טוב יותר, ומשם עשויה להגיע הבשורה המיוחלת בריפוי המחלה הקשה הזו. דוגמה נוספת: בעזרת מדפסת תלת-ממד אפשר לשלוח קבצים וליצור ציוד שלם בתחנת החלל, במקום להעביר אותו בשלמותו או בחלקים ולהותיר את האסטרונאוטים תלויים בשיגורים תדירים ויקרים. גם העיר החכמה (פינוי פחי אשפה לפי צורך), ה-Smart mobility והחקלאות יכולות ליהנות ממה שיש לחלל להציע, עם סנסורים, רשתות 5G וצילומי Real time מלוויינים.
תחום מרתק נוסף הוא גיוס החלל למאבק בהתחממות הגלובלית, מבדיקות קרינה ועד זיהוי פליטות מתאן. וכמובן, שימושי לוויין יכולים לספק גישה רחבה לרשת האינטרנט בעולם המתפתח ואף תחת משטרים המנסים לצנזר או לחסום אותה כליל. "האתגר המרכזי הוא להגיע למסלול ה-LEO בעלות אטרקטיבית. ברגע שהתעשייה תעמוד באתגר הזה, יישומים רבים יהפכו לכדאיים כלכלית".
הברקסים של תעשיית החלל
אז למה העסק עדיין לא ממריא? בלם אחד הוא התפיסה של השוק. "מי חשב לפני עשר ואפילו חמש שנים שאת האפליקציות הכי רגישות בבנקאות, ברפואה, יהיה בטוח וזול לשים בענן הציבורי במקום להחזיק שרת כבד On-premises? הסטארט-אפים היו הראשונים לאמץ את תשתיות הענן ולבנות סביבן חברות שלמות. בדומה, החלל עוד לא נתפס כמשהו של 'כאן ועכשיו', וזו גם נבואה שמגשימה את עצמה: לתעשיות במצב כזה קשה להתפתח - אין השקעות, אין רכישות, יש מעט ביקוש, והעסק אכן נותר יקר. מכאן החשיבות של גופים עם כיסים עמוקים כמו SpaceX ושל סבסוד ממשלתי".
בלם שני הוא גודל שוק ה-LEO האזרחי (ללא סוכנויות ממשלתיות), המוערך כיום ב-40 מיליארד דולר עם צמיחה לא מהירה במיוחד. "צמיחה מהירה גם היא מזינה את עצמה, כי כשיש הייפ סביב הדבר - ראינו את זה בקלאוד, בבלוקצ'יין - פתאום כולם שואלים: למה אני לא שם? בהנחה שהשוק יפתור את בעיות היסוד, אנחנו חוזים - ותמיד כדאי לקחת תחזיות כאלו בעירבון מוגבל - שנעמוד על כ-312 מיליארד דולר עד 2035, עם קצב גידול שנתי של 17% לעומת 4% בשנים האחרונות. כלומר, מהר פי יותר מארבעה".
עוד מכשולים בדרך: מגבלות הון, שמפחיתות מראש את מספר השחקנים הרלוונטיים; מגבלת התשתיות הפיזיות - תחנת חלל אחת עם שטח קטן, שחלק ניכר ממשאביה מופנים לתחזוקה לעומת מחקר, ניסויים ו-Use case-ים חדשים; מגבלות מבצעיות - בשיגור, באנרגיה הנדרשת ובהיקף הניסויים; וכאמור, השתתפות נמוכה יחסית של הגופים המסחריים בצד הביקוש. הסיטואציה הכלכלית הנוכחית מהווה אתגר נוסף: היא מקשה על גיוסי הון ומעלה את הסיכון בתחום שנחשב לפחות יציב ובטוח, וכזה שה-ROI בו ודאי אינו מיידי.
בישראל, רק סטארט-אפים בודדים עוסקים במובהק במיזמי החלל. כדי לסייע להם ולפתח את השוק, שבסופו של דבר מקדם ערכים ויעדים גם בעולמנו אנו (למשל: עידוד יזמות, טכנולוגיות, חינוך ולימודי מדעים), הקימה חברת חלל-תקשורת, יחד עם המדינה וגופים נוספים, את חממת Earth&Beyond. בינתיים, אדלר מציע להתמקד ביישומים הדואליים: "לשם זורמות רוב ההשקעות בתעשייה, ולא בכדי. להסתמך כרגע על החלל בלבד זה אתגר גדול, שכן זמן ההבשלה הוא ארוך במיוחד. נכון להתחיל עם לקוחות מסחריים בכדור הארץ, להישאר עם רגליים יציבות על הקרקע, אבל כל הזמן לשאת עיניים מעלה כדי לראות מתי התעשייה בשלה דיה למינוף השימושים לחלל. זה יותר קרוב מכפי שנדמה".
מעוניינים לשמוע עוד מהמומחים שלנו? הקליקו כאן.