כשיזמים מדברים על "בעיה גדולה" שהם מתמודדים עימה, הרבה פעמים הם מדברים על פיתוח קוד, תקשורת בארגון או איומי סייבר. אבל יש חברות שמתעסקות בבעיות גדולות באמת. שמאיימות על האנושות כולה.
"אוכלוסיית העולם גדלה, אנחנו צריכים עוד מזון בלי לכרות יערות גשם, אלא על בסיס אותם המשאבים. לפי תחזיות האו"ם - עד 2050 אנחנו צריכים לייצר 70% יותר תוצרת חקלאית ואם לא, זה תרחיש 'מקס הלוחם בדרכים'", אומרת קרן מימרן, סמנכ"לית השיווק והפיתוח העסקי של חברת Edete - חברה סטארט אפ ישראלית שעוסקת בבעיה גדולה מאד שמיד נפרט על אודותיה.
למי שלא צפה בטרילוגיית "מקס הזועם", נשלים שמתואר בה עולם אפוקליפטי, בו בני האדם נלחמים זה בזה על משאבים בסיסיים, בעיקר דלק. "לא יכולות להיות מלחמות יותר איומות מאשר על מזון, כי זה הבייסיק, זו לא פוליטיקה", מוסיפה מימרן. "כבר עכשיו אנחנו רואים את גלי ההגירה מאפריקה לאירופה ומבינים עם מה העולם יכול להתמודד".
על מנת להימנע מתרחיש אימים כזה, Edete היא חלק מקבוצת חברות הזנק ישראליות, שעוסקות בהאבקה. האבקה זה, בגדול, הסקס של ממלכת הצומח. "בגלל שצמחים עומדים במקומם, משהו אקטיבי צריך לקרות בשביל שהחלק הזכרי יגיע לחלק הנקבי של הצמח", מסבירה למתחילים מימרן, "יש האבקה ביוטית, שנעשית באמצעות בעלי חיים, ובעיקר חרקים - 75% מהיבולים החקלאיים מאובקים בתלות כזו או אחרת בחרק - כאשר דבורי הדבש ידועות כמאביקות הכי אפקטיביות. אסטרטגיה שנייה היא א-ביוטית, באמצעות הרוח - איבר המין הזכרי נישא ברוח ונוחת על הצלקת, איבר המין הנקבי של הצמח. זה נקרא מאובקי רוח - למשל החיטה והשעורה, כל הדגניים - ויש איתם פחות בעיות".
הבעיה היא שאין כיום מספיק מאביקים ביחס לשטחים החקלאיים. או כי המאביקים, ובראשם הדבורים, נכחדים - או כי הם פשוט לא גדלים באותו הקצב של השטחים החקלאיים ושל צרכי המזון של האנושות
אז איפה הבעיה? הבעיה היא שאין כיום מספיק מאביקים ביחס לשטחים החקלאיים. חלק טוענים שהמאביקים, ובראשם הדבורים, נכחדים (ומיד נגיע לכך) וחלק טוענים שהם לא נכחדים, אלא פשוט לא גדלים באותו הקצב של השטחים החקלאיים ושל צרכי המזון של האנושות. כך או כך, יודע כל חקלאי (פיקח) שהוא צריך להביא באופן מלאכותי כוורות לשטח שלו, לא בשביל הדבש, אלא רק בשביל שיהיה יבול בעונה הקרובה.
"בשנים האחרונות אנחנו רואים שינויים מטורפים במזג האוויר. ואחת הבעיות עם שינויי האקלים זה אובדן הסנכרון בין פריחת הזכר והנקבה - הם מתפספסים. עוד בעיה היא שהרבה פעמים הטבע מעדיף הפרייה הדדית בין צמחים - כי היא נותנת גם יותר יבול וגם יבול יותר איכותי - הטבע אוהב מגוון גנטי. דוגמה שאתה בטח מכיר היא באבוקדו: אבוקדו הס נמכר בפי שתיים מאטינגר כי הציבור מעדיף הס. אבל בלי לטעת אטינגר, אין האבקה מספיק טובה להס. אבל בשביל זה הם צריכים לפרוח ביחד, אבל בגלל שינוי מזג האוויר לעיתים הם נפרדים, וברגע שיש היפרדות, החקלאי לא מקבל יבול".
"כל שרשרת המזון עומדת על בלימה"
ומימרן לא לבד. בשקט בשקט, ישראל הפכה לחברה מובילה עולמית בתחום של האבקה-מדייקת (Precision Pollination), שהוא תת קטגוריה בעולם החקלאות המדייקת - ותחום שיש לו פוטנציאל אימפקט גדול על החיים בכדור הארץ. "חלק גדול מהמזון שלנו היום זה מזון מהחקלאות, ירקות, פירות, זרעים, קפה, קקאו, מזונות מעובדים ואפילו המזון של החיות שאנחנו אוכלים תלויים בהאבקה". מסבירה מימרן. "גם אם נשים את כל החקלאות בצד, כל מה שאתה רואה מהחלון והוא ירוק תלוי בהאבקה, כל שרשרת המזון עומדת על בלימה, כי גם ציפור אוכלת זרעים".
סער ספרא, Beewise: "האו"ם צופה שעוד 25 שנה נקנה עגבניה ב-100 דולר וזה היה ההיילייט של הארוחה, והסיבה היא קריסת מושבות הדבורים"
אם לא הייתם בתרדמת בעשור האחרון ודאי שמעתם על "העלמות הדבורים", אבל מה בעצם קורה לדבורים? הרבה דברים, טוען, סער ספרא, המייסד והמנכ"ל של Beewise, סטארטאפ בוגר בתחום הכוורות הרובוטיות: "האו"ם צופה שעוד 25 שנה נקנה עגבניה ב-100 דולר וזה היה ההיילייט של הארוחה, והסיבה היא ה-Colony collapse disorder או בקיצור CCD, תופעה של קריסת מושבות הדבורים.
"35% מהכוורות קורסות אז אם חקלאי מתחיל את העונה עם 1000 כוורות, ישרדו עד סוף העונה 650 מושבות וזה משפיע ביחס ישר על היבולים. כשמדברים על ה-CCD אומרים 'שינויי אקלים' אבל זו אמירה רחבה. יש הרבה מוקדי תעוקה על הדבורים, חומרי הדברה למשל. הם נחוצים כדי להציל את היבול אבל הורגים את הדבורים. יש טמפרטורות קיצוניות של חום וקור (דבורים עובדות בטמפרטורה של בין 15 ל-27 מעלות, א"ז). יש סוג טפיל חדש שהורג את הדבורים, ויש את התיעוש של החקלאות - המונוקולטורה - החקלאי רוצה להשתמש באותו גידול על שטחים כמה שיותר נרחבים אבל אם השקדיות פורחות חודש בשנה אז בתום הפריחה זה מדבר עבור הדבורה. ומכיוון שהיא לא יכולה לעוף יותר משלושה קילומטר - הלך עליה".
מחקים את הטבע
אמילי שפייזר הייתה עורכת דין בעברה, אבל היום היא סמנכ"לית השיווק של Bloomx, עוד חברת סטארט אפ מסקרנת מאשכול ההאבקה בהייטק הישראלי. היא מדברת על חוסר הוודאות של חקלאי שנוצר ממשבר הדבורים. "דיברתי עם חקלאי קטן של 300 דונם. הוא אמר לי: 'אני פיצי, אבל עדיין זו הוצאה של 5 מיליון שקל מיום אפס על דישון, הדברה, השקייה - ועם הדבורים אני לא יודע כלום'. אם הן לא באות, החקלאי מפסיד את הכסף, וזה התחום האחרון בעולם החקלאות שנותר כמעט לא מטופל".
פתרונות השקייה חכמה כבר יש למכביר, גם כל מיני טכנולוגיות ניטור טפילים, ו-IoT לחקלאות. ההאבקה המדייקת עדיין בראשיתה - וההאבקה נעשית היום בשיטה המסורתית של לשלם לדבוראי שמשנע כוורות בכל רחבי המדינה.
אמילי שפייזר, Bloomx: "דיברתי עם חקלאי קטן של 300 דונם שאמר לי: 'אני פיצי, אבל עדיין זו הוצאה של 5 מיליון שקל מיום אפס על דישון, הדברה, השקייה - ועם הדבורים אני לא יודע כלום'"
שפייזר נותנת בהם סימנים: "יש שתי גישות לפתרון, הראשונה היא לשפר את העבודה של הדבורים, בכל מיני דרכים, אבל מי שמאביק זה הדבורים. בצד השני של המטבע יש עולם של Artificial pollination - האבקה מלאכותית בשיטות טכנולוגיות שונות - מקובמיינים וטרקטורים ועד רובוטים ורחפנים - אתה יודע, Boys and their toys. בשתי הקטגוריות יש חברות ישראליות מעניינות וכשאני מסתובבת בעולם בכנסים השפה השנייה הכי מדוברת היא עברית".
Bloomx חיה בעולם ההאבקה המלאכותית, אבל עם טוויסט - בהשראת הדבורים והחרקים המאביקים. "לקחנו את הטוב משני העולמות", טוענת שפייזר, "אנחנו מסתכלים על איך דבורים מאביקות בטבע ומיישמים את אותם הכוחות - זה Bio mimic של הטבע. קמנו ב-2019 וחיפשנו Cash crops עבור החקלאי ואלו שזיהנו בינתיים הם אבוקדו, אוכמניות ועגבניות".
עבור כל גידול בלום-איקס התחקתה אחרי החרק שמאביק אותו, איך שהוא עובד, ויצרה חלופה מכנית. "באוכמניות יש האבקה עצמית", מסבירה שפייזר, "אז פיתחנו רובוט שעובר בין השורות של השיחים, ויש לרובוט מין זרועות כאלו שלכל אחת מהן יש מנוע ויברציה שמשחררת את האבקנים אבל נעשית בצורה מבוקרת כדי לא לגרום לנפילה של פרי. יש לנו נתונים מדהימים באוכמניות: לא רק שהגדלנו את היבול ב-30% אלא גם הקטנו את כמות הפרי הקטן ב-55% והגדלנו את הפרי הגדול ב-29% וזה מאפשר לחקלאי להגדיל משמעותית את ההכנסות. יש לנו כלים אחרים לאבוקדו שם הכח שמופעל הוא לא ויברציה אלא אלקטרו סטטי". המאביק המכני של האבוקדו נראה כמו מחבט טניס מוזר. "הפתרון השלישי שפיתחנו הוא לעגבניות והוא יעבוד כחלק מהתשתית של חממה".
שפייזר: "באוכמניות יש האבקה עצמית, אז פיתחנו רובוט עם זרועות כאלו שלכל אחת מהן יש מנוע ויברציה שמשחררת את האבקנים בצורה מבוקרת, כדי לא לגרום לנפילה של פרי. יש לנו נתונים מדהימים"
אבל צריך אנשים שיפעילו את זה? "כן אבל 45% מגידול האבוקדו בעולם הוא במקסיקו ופרו נהייתי מעצמת אוכמניות; באמריקה הלטינית כח האדם זול ולא רואים בהעסקת אנשים חסרון אבל במקביל התחלנו שיתופי פעולה עם חברה אמריקאית שפיתחה טרקטור אוטונומי שמחזיק את הזרועות שלנו". בלום-איקס הודיעה בפברואר האחרון על גיוס של 8 מיליון דולר ולחברה 16 עובדים.
גם עידית (Edete) נמצאת במצד המלאכותי של ההאבקה. מימרן מספרת על הפתרון: "עידית פיתחה טכנולוגיה שמאפשרת לנו להיות תוסף לעבודת הדבורים במטע. פתחנו שיטה להפיק הפולן (אבקה, החלק הזכרי, א"ז) לשמור אותו ולאחסן אותו לכמה שנים מבלי לאבד את האיכות שלו". בשלב הראשון, עידית משתמשת ב"מנערת שקדים" (יש דבר כזה) כדי לאסוף את הפרחים. אחר כך היא מפיקה את המאביקים, בוררת אותם, ושומרת לרגע האמת. "בצורה ממוכנת אנחנו מפזרים את האבקה - קמצוץ על עץ שלם". זה נעשה באמצעות זרועות גבוהות שמחוברות לטרקטור ומאפשרות להמטיר אבקה מצמרת העץ.
מימרן: "אנחנו תורמים לחקלאי פעמיים, ראשית כי הוא יודע בוודאות שיהיה יבול - עם הדבורים הוא צריך להתפלל. שנית, אנחנו מגדילים את היבול כי ההאבקה היא אופטימלית. הצלחנו להראות הגדלה ביבול ב-24%". עידית נוסדה ב-2016, החברה מעסיקה 16 עובדים וגייסה עד היום 15 מיליון דולר ממשקיעים, בניהם קרן נבטים של עומרי שרון, קיבוצים שונים ועוד 2 מיליון דולר מרשות החדשנות.
"ואז התוצאה די מדהימה"
שתי חברות ישראליות, מובילות עולמיות, שעוסקת באוגמנטציה של הדבורים, בגישות שונות - שתיהן מתחילות במילה Bee ושתיהן טוענות לכתר המאביקה הגדולה בעולם - אבל בכוורת יכולה להיות רק מלכה אחת.
עומר דוידי עשה את המסלול ה"רגיל" של הייטקיסט עם כמה שנים בעולמות הסייבר הביטחוני, תחת משרד ראש הממשלה, ואז כמה יזמויות, עד שהוא פגש את השותף שלו, איתי כנות, שמגיע ממשפחה של כוורות, והבין ששם צריך להיות המיזם הבא שלו. "חשבנו, עם הבעיה של הדבורים כל כך גדולה וכואבת, למה אנחנו לא רואים הרבה חברות? והתשובה היא שזה פשוט קשה", אומר דוידי.
כך באה לעולם BeeHero עם המשימה לשפר את נתוני האבקה דרך שיפור חיי הדבורים. הפתרון של החברה הוא מעולם ה-IoT יחידת ניטור זעירה שמתלבשת על כוורת העץ הרגילה. "אנחנו מודדים טמפרטורה, לחות, סאונד, אור, ויברציה", מסביר דוידי. "הכוורת, בהפשטה היא אינקובטור - המלכה מטילה ביצים והדבורים משמרות בה חום שמאפשר לביצים להתפתח ולבקוע. אם לא מצליחים לשמר מחזור הפרייה, הכוורת מתחילה תהליך של קריסה".
עומר דוידי, BeeHero: "הכוורת, בהפשטה היא אינקובטור - המלכה מטילה ביצים והדבורים משמרות בה חום שמאפשר לביצים להתפתח ולבקוע. אם לא מצליחים לשמר מחזור הפרייה, הכוורת מתחילה תהליך של קריסה"
המדדים שהחברה אוספת מאפשרים לה להצביע על בעיות בכוורת - מחלה, ואז הדבוראי יכול לספק תרופה, מחסור בחלבון, חום, ואפילו ניתן לפתור "בעיית מלכה" כמו שדוידי מגדיר זאת ולהביא לכוורת מלכה חדשה מן המוכן. "כוורת חלשה תאביק אלפי פרחים ביום וכוורת חזקה - עשרות מיליונים. תעשה חשבון של 80 אלף דבורים לכוורת, עשרה פרחים בממוצע במעוף, שוב ושוב לאורך כל היום". בי-הירו הוקמה ב-2017 וגייסה עד היום 67 מיליון דולר, רובם בסבב B שנסגר מוקדם יותר השנה. לחברה 60 עובדים, הכנסות של עשרות מיליוני דולרים עם 200 אלף כוורות בארה"ב ואוסטרליה. "בגלל שהגענו למסות גדולות של כוורות לעיתים אנחנו מזהים תופעות שלא היו מוכרות קודם למדע", הוא מסכם.
החברה הכי שאפתנית בתחום היא המתחרה Beewise שממש מנסה להמציא את הכוורת מחדש. "בנינו כוורת רובוטית שבתוכה יש מצלמות שמנטרות את הדבורים ובעזרת בינה מלאכותית מזהה מה הצרכים של הדבורה בזמן אמת, מה חסר לה, והרובוט יכול לתת מענה לתעוקות", מפרט ספרא. "אם חסר לה מזון בשדה, הוא יכול לתת מתוך קונטיינר, אם יש מחלה, הוא יכול לטפטף תרופה - ואז ב-5 סנט של תרופה הצלת את הכוורת.
"ואז התוצאה די מדהימה, מקריסת כוורת ממוצעת של 35%, אנחנו מתחייבים ללקוחות על 10% ובפועל הגענו ל-7.6% קריסת כוורות. את השנה נסיים עם 1000 מכונות בשטח (20 כוורות בכל מכונה, א"ז), ועלייה ביבול של 50%". זאת אומרת, הגישה של Beewise היא לא רק לנטר את הכוורת, אלא גם לספק את הטיפול באופן אוטונומי ובלי תלות בדבוראי. "בדקו ומצאו ש-62% מהזמן של הדבוראי הוא מבלה באוטו, תחשוב כמה זה לא יעיל, כמה פחמן אנחנו חוסכים".
אבל חומרה זה עניין יקר ומסובך, מודה ספרא: "זה מקרה קלאסי של Go big or go home - לא באנו לתת עוד דשבורד על מחשב. גייסנו עד היום 120 מיליון דולר והאמת זה עוד כלום לעומת מה שנצטרך לגייס, וזה בסדר -אין לנו שאיפות לעשות אקזיט מהיר". החברה מעסיקה 150 עובדים, עם מרכז פיתוח בקיבוץ בית העמק בגליל המערבי. "אין לנו מגלשות וחדר תופים במשרד אבל על כל דולר שאנחנו מכניסים אנחנו מצילים 12 דבורים בעולם".