מפעל המחזור שיוקם במהלך השנה הבאה בנגב עשוי להמחיש את אחת מפריצות הדרך הסביבתיות המשמעותיות ביותר בתקופתנו: הפיכת פסולת של שקיות פלסטיק לנפט גולמי. זו דוגמה לכלכלה מעגלית, שמתחילה באיסוף שקיות פלסטיק מחברות כמו פפסיקו ויוניליבר ומסתיימת באספקת נפט גולמי לחברות כמו Shell או בזן בתעשייה הפטרוכימית.
הציר של המעגל הזה הוא הסטארט אפ פלסטיק-בק (Plastic Back), שפיתח את הטכנולוגיה הכימית שמאפשרת את המרת הפלסטיק לזהב השחור. הסטארט אפ צמח באוניברסיטה העברית וכעת הוא מגיע לשלב הוכחת ההיתכנות המשמעותית שלו. החברה נחשפה לראשונה בפרויקט יוצאים מהגראז' של tech12.
כעת נודע ל-tech12 כי החברה סגרה סבב גיוס ראשון בהיקף 1.7 מיליון דולר, שהובילה קרן Vasuki מאנגליה והצטרפו אליה קרן VenturesOne מהולנד וקבוצת ריסקו הישראלית, יצרנית מערכות אבטחה. זאת לאחר שניסויים שביצעה החברה בשנה האחרונה הוכיחו את היתכנות הטכנולוגיה. החברה מקבלת תמיכה גם ממשרד האנרגיה.
פלסטיק בק הוקמה בינואר 2020 על ידי טל כהן ואלכס בראון על בסיס הטכנולוגיה שפותחה במעבדות של פרופ' יואל ששון וד"ר אורי סטוין מהאוניברסיטה העברית. כהן בהכשרתו הוא בכלל ביולוג ימי. "שם, צלילות המחקר, ראיתי את השפעות פסולת הפלסטיק במים מקרוב ומבחינתי שם זה התחיל", הוא מספר.
כעת, עם כספי הגיוס, הוא מתכוון בראש ובראשונה להקים את המפעל המתוכנן בהשקעה כוללת של כמיליון דולר. "אנחנו נקים מתקן שיודע לקחת זרמי פסולת פלסטית, שכרגע הולכים להטמנה או זולגים לסביבה הטבעית, ונמיר אותם למשהו בעל ערך עבור התעשייה הפטרוכימית, שתוכל לייצר ממנו מוצרים חדשים", הוא אומר. לדבריו נבחנים כעת שני אתרים אפשריים, באתר מחזור או באיזור נאות חובב בנגב.
"טכנולוגיות אחרות שעושות את מה שאנחנו עושים משתמשות בתהליכי שריפה בטמפרטורות שבין 600 מעלות ליותר מ-1000 מעלות. התהליך שלנו קורה בטמפרטורת חדר והוא בכלל לא תהליך שריפה. לכן זה פיתרון סביבתי ענק"
יותר מ-350 מיליון טונות של פסולת שקיות פלסטיק נוצרות בעולם מדי שנה, כיום רק 8% מהכמות הזו ממוחזרת. בישראל מיוצרות יותר ממיליון טונות של פלסטיק בשנה ושיעור המחזור כמעט זניח. "פלסטיק מיוצר מנפט, ואנחנו בעצם עושים לו הנדסה הפוכה - הופכים את הפלסטיק בחזרה לנפט", אומר כהן. "היתרונות הסביבתיים שלנו ענקיים" אומר כהן, "טכנולוגיות אחרות שעושות את מה שאנחנו עושים משתמשות בתהליכי שריפה בטמפרטורות שבין 600 מעלות ליותר מ-1,000 מעלות. התהליך שלנו קורה בטמפרטורת חדר והוא בכלל לא תהליך שריפה. לכן זה פיתרון סביבתי ענק".
מעבר להיבט הסביבתי המשמעותי, למעגל הכלכלי שיוצרת פלסטיק בק יש פוטנציאל צמיחה מעניין: מצד אחד חברות המזון, שצריכות להיפטר משקיות הפלסטיק שהן מוכרות בעולם שבו עלות ההטמנה נשלטת על ידי הרגולציה ומגיעה למאות אירו לטון אשפה במדינות אירופה. לחברות האלה יש עניין רב במסירת השקיות לתהליך מחזור שגם תורם לפרופיל הסביבתי הציבורי שלהן. מהצד האחר החברה מציעה חומר גלם באיכות טובה לתעשייה הפטרוכימית, שמתמודדת עם לחצים כבדים לצמצם את היקף שאיבת הנפט וצריכת הדלקים הפוסיליים.
ככה מוצאת את עצמה פלסטיק בק עם פרויקטים משותפים עם ענקיות מזון כמו פפסיקו (שעומדת מאחורי 'דוריטוס' וחטיפים אחרים) ויוניליבר. בשנה האחרונה היא קיימה ניסוי בתנאי מעבדה עם שקיות שסיפקו לה החברות. כמו כן היא קיימה תהליכי ניסוי בשיתוף Shell וכעת מתנהלים ניסויים עם Dow, פפסיקו ועם אתר הטמנת פסולת באוסטרליה.
תסביר את העניין שמגלה בכם חברת ענק כמו פפסיקו?
"יש סביבם לחץ מהצרכנים לקבל מוצרים ירוקים יותר. רוצים לראות את חברות הענק מחוייבות לאחריות סביבתית Extended Producer Responsibility (EPR), כלומר לוקחות אחריות על האריזות לאחר השימוש".
לדבריו החברות החלו בהפעלת תוכניות איסוף שקיות מזון במספר מקומות בעולם, בדומה למערכי איסוף בקבוקים ואריזות אחרות. במקומות האלה השקיות יועברו לתהליכי המרה לנפט. במקומות אחרים פלסטיק-בק תקבל את אשפת השקיות ממתקנה מחזור הפסולת.
באילו מדינות תפעלו קודם?
"אנחנו דוחפים את זה במקומות, שבהם הרגולציה הכי תומכת, כלומר איפה שמחיר ההטמנה הוא הכי גבוה. ב-2018 מחיר ההטמנה לטון של פסולת פלסטיק היה 100-120 אירו והיום הוא מגיע ל- 800-900 אירו במקומות כמו הולנד, צרפת, גרמניה. אז לשווקים האלה נגיע ראשונים ובהמשך גם לשוק האמריקאי שמתחיל מאוד להתפתח".