פסיכדליה: היעד הבא של תעשיית הפארמה

"אם לפני הקורונה משהו כמו 27% מאוכלוסיית העולם סבלו מהפרעות נפש, היום זה בערך 40% מאוכלוסיית העולם, וזו בעיה רלוונטית לא פחות מההתחממות הגלובלית", אמרה אופיר גינסברג וולף, הבעלים של PsyBrain – חברת ייעוץ בתחום הפסיכדליה, בכנס Psychedelic Business Conference. גינסברג וולף הייתה שותפה-מארגנת בכנס, שנערך לפני כמה שבועות בתל אביב.

"אני שירתי בצבא באיזו יחידה וסיימתי את השירות עם PTSD (פוסט טראומה או "הלם קרב", א"ז) וזה הוביל אותי לחקר העולם הפסיכדלי", סיפרה גינסברג וולף. גם PTSD ידועה כהפרעה בלי פתרונות מספיק טובים היום. גינסברג וולף לא מפרטת על המקרה שלה אבל מגדירה את עצמה מחלימה מהטראומה בזכות הפסיכדליה, ומתוך הניסיון האישי שלה נכנסה לתחום.

היום בעיות בבריאות הנפש הפכו לנפוצות הרבה יותר. העולם יוצא (כנראה) מהקורונה אבל לא בלי נזקים ארוכי טווח וצלקות. הבעיות מגוונות: דכאון, חרדה, הפרעות אכילה, שינה והרשימה נמשכת. והפתרונות? מוטלים בספק. למשל, ממש לאחרונה פרסם כתב העת הרפואי PLOS ONE מחקר רחב היקף עם מעל ל-17 מיליון מטופלים לאורך 11 שנים בתרופות נגד דכאון. לפי המחקר, חרף הטיפול התרופתי, איכות החיים של החולים לא ממש משתפרת.

כשאנחנו מדברים על פסיכדליה אנחנו מדברים על מה שמכונה היום בדרך כלל "סמים": קטמין, MDMA, פטריות, LSD, איוואסקה, DMT והרשימה נמשכת. חומרים ביולוגיים וכימיים משני תודעה. אלו חומרים שהשימוש בהם אסור במדינת ישראל - ואין בכתבה זו כדי לעודד שימוש חופשי ופיראטי בהם. אבל די בשקט ובצעדים קטנים מאוד, הרפואה המערבית מתחילה להסתכל על התחום בתור הזדמנות גדולה למזור עבור מגוון בעיות, רובן מעולם הנפש אבל גם התמכרויות, מחלות הקשורות בזקנה, הפרעות אכילה, כאב כרוני ועוד. ואיך לא – יש כבר קומץ חברות ישראליות בתחום וכסף מתחיל לזרום לענף.

פוסט טראומה ופסיכדליה

"אני אוהבת להתחיל מלהגיד תודה לכל אותם עמים ילידים ולהזכיר שהמון מהידע שלנו על חומרים משני תודעה ועל איך לעבוד אתם מגיע מהעולם הזה, השבטי-מסורתי. וגם אפתח ואגיד שיש המון שאנחנו עדיין לא יודעים על איך מתאימים את החומרים האלו למערב". את הדברים אמרה בכנס קרן צרפתי, ד"ר לפסיכולוגיה, ומי שעומדת בראש ארגון M.A.P.S ישראל, חברה לתועלת הציבור שעובדת בשיתוף פעולה עם מפס ארה"ב, מלכ"ר אמריקאי שנוסד ב-1986 במטרה לקדם מחקר וטיפולים יעילים ובטוחים בפסיכדליה. צרפתי היא אחת הדמויות המרכזיות בענף בישראל.

ד"ר עדי זולוף שני, קליר-מינד: "צריך להודות באמת: התרופות שקיימות לטיפול בבריאות הנפש לא טובות מספיק. יש פה כלי מדהים שיכול לעשות שינוי למיליוני בני אדם בעולם כולו. האתגר הוא להנגיש אותו להמונים"

"כשאנחנו מדברים על חומרים משני תודעה, כמו MDMA או פסילוסיבין (החומר הפעיל בפטריות הזיה, א"ז) אנחנו מדברים על התנסות חווייתית תודעתית חזקה מאוד שמאופיינת בשינויים משמעותיים באיך שאנחנו חושבות ותופסות את המציאות. הגמישות המחשבתית מתגברת, ונוצרת הזדמנות שיכולה לפעול גם למקומות מבריאים. אבל החוויה כרגע היא לא צפויה, יש עוד המון מסתורין ולא-נודע בעבודה הפסיכדלית". מסבירה צרפתי בכנס כרקע.

צרפתי הציגה בכנס את תמונת המצב המחקרית בעולם עם מחקרים ראשונים מבטיחים בפסילוסיבין לטיפול בדיכאון עמיד: טיפול בפסילוסיבין להפגת חרדה לקראת המוות של חולים סופניים, אבל בעיקר הרחיבה על המחקר בו היא עצמה מעורבת. צרפתי בצוות המחקר של הצד הישראלי של מחקר בינלאומי פורץ דרך סביב הטיפול בפוסט טראומה: "זו תסמונת קשה מאוד שהאנושות רוויה בה". הנתונים מארה"ב מצביעים שסובלים ממנה כ-8% מהאוכלוסיה, 10%–32% מהצוות המגיב הראשוני לאירועים, למשל שוטרים או פראמדיקים, וכ-11%–17% מאנשי הצבא. "אנחנו מעריכים שהנתונים בישראל הם לפחות אותו הדבר אם לא יותר" אמרה.

על החיים עם PTSD היא הסבירה: "זה גיהנום עלי אדמות. זו טראומה קשה מאוד שהסימפטומים שלה הם לחיות בווליומים גבוהים 24 שעות ביממה. זה אומר שיש בעיות שינה וסיוטים ופלאשבקים לאורך היום, חרדה, דכאון, הצפות. כל החוויה הפנימית קיצונית וקשה, האדם מתנתק מהחוויה הפנימית שלו. אנחנו קוראים לזה בפסיכולוגיה דיסוציאציה".

צרפתי הראתה שהטיפול התרופתי הקיים מייצר תלות כרונית בתרופה, והפסקה שלו מייצרת ירידה חדה באפקטיביות הטיפול. המחקר של מפס נערך כבר שנים ב-15 אתרים בתרפיה מבוססת MDMA ל-PTSD, בצמוד לטיפול פסיכולוגי. אבל בפרוטוקול הטיפול של מפס אין תלות כרונית בתרופה, וה-MDMA נצרך רק פעמיים או שלוש.

"ה-MDMA עושה כל מיני דברים, ביניהם מגביר את הסרטונין, את הדופמין, את האוקסיטוצין, ועוד חומרים שתורמים לתחושת ה-Wellbeing. תחשבו על נפגעי PTSD עם חוויית חיים בלתי נסבלת – בזכות הפרופיל הפארמקולוגי של MDMA, החוויה תחת ההשפעה היא של אמפתיה, הבנה בהירה, קרבה לאחרים ורווחה. אנשים מרגישים בטחון וויסות רגשי, שזה בדיוק מה שלא מרגישים בהפרעה", מתארת צרפתי.

שירי עדן, נישות: "יש בעיות בתמחור חברות בתחום הפסיכדליה. הבעיה הראשונה היא שפרוטוקול הטיפול בפסיכדליה הוא קצר מועד. זאת אומרת שאפשר למכור את התרופה רק פעם-פעמיים לאותו מטופל והוא יבריא, אבל עלויות הפיתוח הן עדיין גבוהות מאוד"

מנגד, צרפתי מסבירה שדווקא את החוויה שמכונה בעולם המסיבות "טריפ רע", בעולם הטיפולי מזמינים ומאמצים: "באמצעות ה-MDMA החוויה עולה בצורה מווסתת ודרכה אנחנו מזמינים התבוננות על האירוע הטראומתי, האונס, הרצח, הקרב, הפיגוע. זו חוויה לא פשוטה שאפשר לעבד באמצעות שני המטפלים שעם המטופל בחדר". בלי ליווי טיפולי מזהירה צרפתי, יכול להיגרם נזק מהחוויה הפסיכדלית.

לגבי יתר הסכנות ב-MDMA, צרפתי מסבירה שמקרי הנזק מעטים ונוגעים בעיקר לאנשים שהתייבשו במסיבות מאי שתייה, או להפך – נפגעו משתיית יתר של מים. אבל בטיחות היא בהחלט אתגר שכל תעשיית הפסיכדליה צריכה להתמודד איתו.

ואחרי כל ההקדמות, לתוצאות הביניים של המחקר: בניסויים הקליניים של המחקר היו עד כה כ-358 משתתפים. הוא נערך ב-15 מדינות, ובארץ התקיים בשני אתרים: בשיב"א ובבאר יעקב. "התוצאות בפאזה השנייה של הניסוי הן ש-68% מהאנשים שסבלו מ-PTSD שעמיד לתרופות וקיבלו MDMA – לא סבלו יותר מ-PTSD שנה אחרי הטיפול".

אולי שווה לעצור ולחזור על זה: רוב מוחלט של המטופלים החלימו מהפוסט טראומה אחרי הפרוטוקול הטיפולי שכלל שניים או שלושה טיפולים בלבד ב-MDMA, ואחרי שהטיפול המסורתי נכשל. הפאזה השלישית של הניסוי טרם הסתיימה אבל כבר מראה תוצאות עוד יותר טובות מהשלב השני.

נוסף על כך מספרת צרפתי: "לא נרשמו אירועים חריגים קשים שקשורים בשימוש ב-MDMA, זה דבר נדיר. תחשבו אפילו על החיסונים לקורונה וכל ניסוי קליני אחר – תמיד מוצאים מידה מסוימת של אירועים חריגים קשים". לטענת צרפתי הסיבות הן זהירות רבה בתהליך, בחירת המועמדים בקפידה, בקרה על הטיפול, הקפדה על המינון וטיפול שהוא רק 2–3 סשנים, אך מעל לכל ליווי פסיכולוגי צמוד במה שמכונה בעגה המקצועית "מיכל טיפולי" - פסיכותרפיה לפני, תוך כדי ואחרי.

מתי הטיפול יקבל אישור FDA? בשיחה עם tech12 צרפתי מעריכה: "מדברים על 2024 בארה"ב ובישראל זה בדרך כלל לוקח עוד שנה, אבל חשוב להגיד שמשרד הבריאות עובד איתנו בצורה הדוקה ותומך מאוד". כנראה בגלל השכיחות של פוסט טראומה בישראל יש הרתמות לנושא. מלבד הניסוי הקליני שמתקיים, אושרו בישראל לאחרונה גם טיפולי חמלה ב-50 הלומי קרב בחמישה מרכזים רפואיים.

שימוש בטכנולוגיה

המחקר של מפס הוא רק דוגמה לפריצות הדרך שנעשו בשנים האחרונות באמצעות פסיכדליה. מעבר למשמעויות הטיפוליות של הענף, יש פה גם ביזנס. דוגמה אחת הוא נקסטייג' תראפיוטיקס, חברה ציבורית ישראלית שגדלה בשדות הקנביס ולאחרונה מתרחבת לעולם הפסיכדליים.

"אנחנו חלק מקבוצה שמעורבת בפיתוח תרופות אינובטיביות ב-15 שנים האחרונות", מספר אברהם דריזין, בעל השליטה ומנהל החברה. "מסורתית, ליווינו חברות בעולמות הפארמה בכל מיני שלבים, מ'חקרתי משהו במכון וייצמן ובא לי לפתוח סטארט אפ' ועד ייעוץ בניסויים קליניים. לפני חמש שנים החלטנו בקבוצה לעשות פיתוח בתוך הבית שלנו של תרופות. הדבר המשמעותי שעשינו זה לקחת טכנולוגיה מהטכניון בתהליך מסחור ידע. טכנולוגיה להעברת תרופות דרך מחסום הדם-מוח, מה שבעצם לא מאפשר לחומרים לעבור למוח. צריך להסביר שהיום רוב החומרים לא מגיעים למוח או שצריך לצרוך הרבה מהם כדי להשיג אפקט. תחשוב על תרופה לסרטן שרק 10% ממנה מגיע לסרטן וכל היתר זה כימותרפיה עם תופעות לוואי איומות".

אברהם דריזין, נקסטייג' תרפויטיקס: "הסיפור המגניב הוא שהייתה קבוצה של מכורי סמים במנהטן, שיום אחד אחד החברים הביא סם חדש, איבוגאין, ואמר 'בחור אפרו-אמריקאי מכר לי את זה, בוא ננסה'. אחרי שבוע הם לא היו מכורים – נגמלו מהרואין"

הטכנולוגיה שרכשה נקסטייג' מאפשרת לה להשיג אפקט במינונים קטנים. "הפרויקט הראשון שלנו הוא עם איבוגאין", מתאר דריזין, "חומר פסיכדלי שמגיע משורש באפריקה ויש לו פוטנציאל לטיפול בהתמכרויות. הסיפור המגניב של איך שהוא הגיע למערב הוא שהייתה קבוצה של מכורי סמים במנהטן, שיום אחד אחד החברים הביא סם חדש ואמר 'בחור אפרו-אמריקאי מכר לי את זה בוא ננסה'. אחרי שבוע הם לא היו מכורים – נגמלו מהרואין. אנחנו לא גילנו את האיבוגאין, הוא מוכר באפריקה וגם במדע, ויש חוקרת שבודדה את החומר הפעיל. אבל באחד ל-350 מקרים, מגיע האיבוגאין ללב ויוצר הפרעות קצב. אם אני מסוגל להעביר את החומר למוח בצורה טובה יותר, אני פוטנציאלית יכול לחסוך הרבה מאוד תופעות לוואי".

על פי דו"ח החברה לבורסה, בשלב זה היא הצליחה לפתח פורמלוציה שמשלבת איבוגאין עם שיטת העברת התרופה הייחודית שלה, והחלה ניסוי פרה קליני שאמור להסתיים ברבעון השני של שנת 2022. מלבד זה, בנקסטייג' גם מסתכלים על מולקולות פסיכדליות שיכולות לסייע במקרים של כאב כרוני, בעיה בוערת במיוחד לאור מגיפת האופיאטים בארה"ב. "בשנת 2020 מעל 68 אלף איש מתו משימוש באופיאטים, ובעקבות זאת פרסם ה-FDA הנחיות מקלות לחברות אשר מפתחות תחליפים שאינם ממכרים לטיפול בכאב עם מסלול מואץ עבורם", נכתב לבורסה. "גם בישראל יש גידול של פי 7 בשימוש באופיאטים" מוסיף דריזין. נקסטייג' בוחנת שימוש ב-DMT ו-LSD לאתגר הזה.

שירי עדן, נישות: "רוב המולקולות בתחום הן מולקולות ידועות, ואז הרישום של פטנט לא יכול להיות על המולקולה אלא על צורת מתן או פרוטוקול טיפול ואת זה קשה יותר לאכוף"

"זו עוד דוגמה למקום שבו הטכנולוגיה שלנו יכולה להיות רלוונטית כי כיום טריפ של LSD יכול לקחת 16 שעות וזה לא ישים, בלשון המעטה, ברפואה המודרנית". אומר דריזין. הוא כמובן לא יכול להתחייב כמה זמן יקח עד שהחברה תקבל אישור FDA לתרופות שלה אבל מעריך בזהירות שגם במסלול מואץ זה עוד שלוש עד חמש שנים. פסיכדליה או לא פסיכדליה – פארמה זה משחק ארוך טווח.

בעיית התמחור 

המדע מגלה (מחדש) את הפסיכדליה – וגם הכסף מתחיל לזרום. דריזין הציג גרף שמראה כי מספר המחקרים העולמיים עומד כעת על 700, בערך פי שניים ממה שהוא היה לפני עשור. ההשקעות בתחום גדלו מ-64 מיליון דולר ב-2019, ל-617 מיליון דולר ב-2020 ול-2 מיליארד דולר ב-2021.

אבל כאן מתחילות כל מיני בעיות ייחודיות לענף. שירי עדן היא המייסדת של חברת נישות – אסטרטגיה ומחקר כלכלי לנישות עסקיות, חברת ייעוץ בתחום הקנביס והפסיכדליה שמפעילה גם מגזין מקוון בתחום. עדן היא כלכלנית בהכשרתה וקודם לכן הייתה הבעלים של משרד יחסי ציבור.

"הגעתי לקנביס לפני 4 שנים כשאבא שלי היה חולה סופני והשתמש בקנביס, והתחלתי ללמוד את התחום ולהשקיע בו", מספרת עדן. וכמו רוב תעשיית הקנביס, עדן התחילה לפזול לענף סמי ההזיה: "מאז ההנפקות הראשונות של חברות פסיכדליה בנאסד"ק לפני כשנתיים התחלתי לעקוב אחרי התחום והחברות הנסחרות, ובמקביל נפגשתי עם רוב החברות הישראליות.

"יש כמה בעיות בתמחור חברות בתחום הפסיכדליה. הבעיה הראשונה היא שבניגוד לחברות אחרות שמפתחות תרופות שהן כרוניות, ולצורך העניין גם מטופלי קנביס צורכים אותו כל יום או כמעט כל יום, פרוטוקול הטיפול בפסיכדליה הוא קצר מועד: פעם, פעמיים, שלוש פעמים. ובשילוב של טיפול פסיכותרפי – ההשפעה היא לשנים. זאת אומרת שאפשר למכור את התרופה רק פעם-פעמיים לאותו מטופל והוא יבריא, אבל עלויות הפיתוח הן עדיין גבוהות מאוד".

על הנקודה הזו שווה להתעכב: היעילות של התרופות הפסיכדליות היא כרגע נקודת התורפה שלהן, באופן פרדוקסלי. לא ניתן "למכר" מטופל אליהן. "זו בעיה אינהרנטית במודל הכלכלי של חברות פסיכדליה. מצד שני, אם הטיפול יגע באינדיקציות רחבות, כמו חרדה, שזה אחד מחמישה אנשים, או דכאון – זה בכל מקרה שוק גדול", מסבירה עדן.

בעיה שניה היא הפטנטים. LSD למשל, פטנט של Merck הגרמנית משנת 1912 שפג תוקפו. "רוב המולקולות בתחום הן מולקולות ידועות, ואז הרישום של פטנט לא יכול להיות על המולקולה אלא על צורת מתן או פרוטוקול טיפול ואת זה קשה יותר לאכוף", אומרת עדן.

דריזין מכיר בבעיות אבל אומר: "ככל שהבעיה יותר אקוטית, למשל מצריכה 20 שנה של טיפול פסיכאטרי ועלויות כבדות לחברות הביטוח – ימצא תמריץ כלכלי לפיתוח".

אברהם דריזין, נקסטייג' תראפיוטיקס: "אנחנו משתמשים בטכנולוגיה להעברת תרופות דרך מחסום הדם-מוח, מה שבעצם לא מאפשר לחומרים לעבור למוח. צריך להסביר שהיום רוב החומרים לא מגיעים למוח או שצריך לצרוך הרבה מהם כדי להשיג אפקט. כיום טריפ של LSD יכול לקחת 16 שעות וזה לא ישים, בלשון המעטה, ברפואה המודרנית"

כתוצאה מהאתגרים האלו במודל העסקי של הטיפול הפסיכדלי נוצרו מודלים עסקיים חדשים בעולם הפסיכדליה, כמו למשל "מרכזי טיפול", קליניקות, בהם הגורם המטפל לוקח אחריות על כל התהליך, ולא רק על אספקת התרופה, וכך מצליח לייצר הכנסה יותר גדולה מהתהליך. מודל עסקי נוסף הוא מיקרו-דוזינג, מתן החומר הפסיכדלי במינונים זעירים כתוסף תזונה. זה מאפשר גם לדלג על רגולציה וכן לספק את התרופה על בסיס קבוע, אבל המדע עוד לא ממש תומך בשיטת הטיפול.

הקרן שמשקיעה רק בפסיכדליה

תחום הפסיכדליה חווה כעת בעוצמה את העמק של ה-Hype cycle המפורסם - האוויר יוצא מהבועה. סביב 2019-2020 יצאו לבורסות העולם שורה של חברות בתחום הפסיכדליה, חלקן בשווים של מאות מיליוני דולרים, ורובן ככולן חוו ירידות חדות.

"היה הייפ סביב פסיכדליה ולא היה מספיק הון פרטי בתחום, אז החברות הלכו לבורסה. מלא משקיעים שלא מהתחום רצו להשתתף בחגיגה, היו יותר מידי הנפקות, אבל אז הגיעה התקופה הקשה ומניות הפסיכדליה ירדו ב-60-70%". את הדברים אומר קן בלוצקי שעומד בראש Negev Capital, קרן הון סיכון בינלאומית שמשקיעה רק בפסכידליה. בלוצקי גר בישראל, אבל פעילות הקרן גלובלית.

איך הגעת להשקיע בסמים?
"הגעתי מיזמות, בניתי שני סטארטאפים ומכרתי אותם בהצלחה לתאגידים, ואחרי זה הפכתי למשקיע, בעיקר בתוכנה", משחזר בלוצקי. "באיזשהו שלב שאלתי את עצמי מה האימפקט שאני עושה גלובלית, והבנתי שאני צריך לשנות את הפוקוס ולפתור בעיות גדולות. ב-2020 היו זמנים קשים בגלל הקורונה ונוצרה מגפה גם של בריאות הנפש; החלטתי להשקיע בזה. הסמים שאני צורך זה יין ישראלי אבל כשפגשתי את את החברה הפסיכדלית הראשונה הבנתי שיש פה דיסרפשן, שהתחום ישנה את כל בריאות הנפש".

נגב קפיטל גייסה 30 מיליון דולר בשנה שעברה והשקיעה עד כה ב-20 חברות. "צריכים להבין שהפסיכדלים זה לא קנביס 2.0, זה עולם קשה של תרופות וצריך סבלנות של 5-7 שנים", אומר בלוצקי, "עכשיו שכל המשקיעים קצרי הטווח יצאו מהשוק והמחירים חזרו לקרקע - זו תקופה טובה להשקיע".

מקורות קריאה נוספים: כנס הפסיכדליה במלואו; מצגת של אברהם דריזין, הסרט "טריפ של חמלה" (בתשלום)