זהו פרק מעט חריג ברשימה הזאת. הקריטריון המרכזי לבחירת 11 המשחקים האחרים היה מה המשחקים האלו עשו לתעשייה - כלומר, לא רק מה היה ההישג האינדיבידואלי שלהם כמוצר בידורי וטכנולוגי, אלא גם איך הם השפיעו על משחקים אחרים - לפעמים מבחינת טכנולוגיה, לפעמים מבחינת משחקיות, לפעמים, כמו האופן בו The Sims פרץ לקהל נשי, מבחינת שיווק.
Wii Sports, שיצא ב-2006 ככותר השקה לקונסולת הקאמבק של נינטנדו (אחרי הכישלון היחסי של הקונסולה הקודמת שלה, הגיים קיוב. וההתרסקות של נינטנדו, ה-Wii U) ושהמשחקיות שלו הייתה מבוססת בלעדית על פיצ'ר מרכזי של הקונסולה - שלטי משחק מיוחדים עם חיישני תנועה.
לפרויקט 12 המשחקים ששינו את העולם>>
בעת ובעונה אחת הוא משחק עם חשיבות מכרעת משלוש בחינות: ראשית, בזכות מה שהוא היה והיקפי ההצלחה שלו; שנית, בגלל החותם שהוא השאיר; שלישית, בגלל החותם שהוא לא השאיר.
למבט של גיימר שהיה מרוכז מאוד בתעשייה ב-2008, הופעתו של Wii Sports עם הגרפיקה הפשוטה והצבעונית שלו, חרף גימיק השליטה הייחודי, הייתה יכולה להיראות כמו בחירה מוזרה. מה משחק כזה עושה ככותר השקה של קונסולה גדולה, שאמורה להתחרות בפלייסטיישן 3 ובאקסבוקס 360? נכון, לנופף בשלט במקום ללחוץ על כפתורים היה נחמד, אבל איך זה היה אמור להיות להיט? בסך הכל חמישה משחקונים פשוטים (טניס - המוצלח והמוכר מכולם, וגם גולף, באולינג, איגרוף ובייסבול), כולם מבוססים על זה שמנופפים בשלט לכיוון כזה או אחר ("חובטים" בו או "משליכים" אותו).
Wii Sports מכר ב-2017 למעלה מ-80 מיליון עותקים ועומד עד היום במקום הרביעי ברשימת המשחקים הנמכרים בכל הזמנים. לפניו ברשימה: מיינקראפט, Grand Theft Auto 5 וטטריס. הוא המשחק היחיד מבין אלו שהיה בלעדי לקונסולה ספציפית
Wii Sports מכר ב-2017 למעלה מ-80 מיליון עותקים (צריך לציין - רובם המוחץ בעסקת חבילה עם הקונסולה עצמה) ועומד עד היום במקום הרביעי ברשימת המשחקים הנמכרים בכל הזמנים. לפניו ברשימה: מיינקראפט, Grand Theft Auto 5 וטטריס, אבל לזכותו של Wii Sports יאמר שהוא המשחק היחיד מבין אלו שהיה בלעדי לקונסולה ספציפית, בעוד האחרים ממשיכים להימכר בשלל מכשירים ופלטפורמות.
העובדה שעצם המשחק בו הוא ויזואלי (כלומר, השחקן זז ולא יושב ולוחץ על כפתורים), ולא רק המשחק עצמו על המסך הוא ויזואלי, הפכה אותו לרגע קצר אבל משמעותי לנוכחות כמעט קבועה על המסך. מגישי טלוויזיה כמו קונאן או'בריאן וסטיבן קולבר שיחקו בו עם האורחים שלהם (כמובן, בקמפיין יח"צ מדויק מאוד של נינטנדו). אפילו מלכת אנגליה צולמה כשהיא חובטת בכדורי טניס וירטואליים. מעל הראש של הגיימרים, ה-Wii Sports הכניס את הקונסולה גם לבתים של אנשים שלא שיחקו לפני - וחלקם, יתכן ולא שיחקו גם אחרי. לא היה כמעט שום חסם כניסה בלשחק Wii Sports, הוא לא דרש אוריינות דיגיטלית או משחקית.
מלכת אנגליה צולמה כשהיא חובטת בכדורי טניס וירטואליים. מעל הראש של הגיימרים, ה-Wii Sports הכניס את הקונסולה גם לבתים של אנשים שלא שיחקו לפני - וחלקם, יתכן ולא שיחקו גם אחרי. לא היה כמעט שום חסם כניסה בלשחק Wii Sports, הוא לא דרש אוריינות דיגיטלית או משחקית
שנה לאחר מכן יגיע האייפון ודרכו לעולם תיכנס מהפכת הקז'ואל גיימינג שאנחנו מכירים היום בצורה אחרת לגמרי. לכאורה אין יותר מדי במשותף בין Wii Sports למשהו כמו פרוט נינג'ה או קנדי קראש - אלו משחקים שונים לגמרי מבחינת נגישות, משחקיות ומודל עסקי. מה שמחבר ביניהם הוא הפשטות האינסופית וההוכחה שמשחקים יכולים להגיע ולשגשג, וסליחה על משחק המילים, בידיים של הרבה אנשים שאין להם יותר מדי עניין להחזיק בשלט של פלייסטיישן או בעכבר גיימינג.
ההשפעה של Wii Sports הייתה יותר רעיונית, תודעתית ועקיפה מאשר של המשחקים האחרים ברשימה הזאת - ובמקביל לכך הוא היה גם מקרה חד פעמי לגמרי בהיסטוריה של הגיימינג.
כי יש גם את הדברים שהוא לא עשה. בסופו של דבר, חיישני התנועה בבקרים של ה-Wii אמנם התאימו באופן מושלם לחמשת המשחקים של ה-Wii Sports, אבל הם לא לגמרי מצאו בית בשאר המשחקים של הקונסולה (למרבה המזל, בשאר המשחקים הייתה אופציה לשחק גם באופן "קלאסי"). בשאר המשחקים הם לא היו העיקר אלא נשארו בגדר גימיק שנע בין נחמד למרגיז.
חיישני התנועה בבקרים של ה-Wii אמנם התאימו באופן מושלם לחמשת המשחקים של ה-Wii Sports, אבל הם לא לגמרי מצאו בית בשאר המשחקים של הקונסולה. בשאר המשחקים הם לא היו העיקר אלא נשארו בגדר גימיק שנע בין נחמד למרגיז
הטכנולוגיה והאפשרויות שלה כן סיקרנה מפתחים רבים ואנחנו רואים אדוות שלה עד היום: בקאמבק האיטי של משחקי ה-VR, בטכנולוגיית הקינקט החדשנית אבל הכושלת, בסופו של דבר, של מיקרוסופט, שניסתה לעשות את אותו הדבר רק עם מצלמה שסורקת וקוראת תנועה (ועשתה את זה טוב, אבל לא מספיק טוב).
הדנ"א של ה-Wii Sports חי במשחקים כמו Ring Fit Adventure לסוויץ', שהפך למיני-להיט בתקופת הקורונה כשאנשים חיפשו דרך להתאמן בבית - אבל אלו יותר הבלחות והבטחות לעתיד. אין ספק שככל שהטכנולוגיה תתקדם, בקרי התנועה עוד יחזרו לחיי הגיימרים בצורה כזו או אחרת. אולי לא כטכנולוגיה דומיננטית (קשה להתווכח עם הנוחות האינסופית של הקונטרולר), אבל בוודאי בהרחבה, בטח אם ה-VR יצליח להיכנס חזק יותר למיינסטרים.
מה ש-Wii Sports כן הוכיח באופן חד משמעי הוא שהרעב לדברים כאלו לגמרי קיים אצל הצרכנים, וגם את החשיבות של לחפש צרכנים מחוץ לאזורים ה"טבעיים" יותר של הגיימינג. למשל, אצל מלכת אנגליה.