בעוד אילון מאסק מתלונן על חופש הביטוי ברשת החברתית האהובה עליו, באופן די תקדימי, ההשתלטות העוינת שלו מתקיימת בפומבי על גבי הפלטפורמה. 

ניסיון ההשתלטות של אילון מאסק, האיש העשיר בעולם, בעל השליטה ומנכ"ל טסלה וספייס אקס, על הרשת החברתית האהובה עליו - טוויטר - הוא אירוע ייחודי. הוא ייחודי בכך שמאסק בעצם הפך את טוויטר לכלי נשק מרכזי נגד דירקטוריון טוויטר עצמו, בניסיון להשתלט על החברה ולהפוך אותה לפרטית. אתמול (יום ב), מאסק צייץ כי אם יצליח להשתלט על טוויטר, יוריד את השכר של חברי הדיריקטוריון לאפס ויחסוך לחברה שלושה מיליון דולר בשנה. 

בגלוי, הוא אולי מתלונן על חופש הביטוי ברשת, אבל העובדה היא שכרגע, החופש שיש לו בטוויטר - הרבה לפני שרכש 9.2% ממניותיה - מאפשר לו לנהל את המלחמה הזו באפקטיביות. קפקא בעצמו לא יכול היה לחשוב על אירוניה טובה יותר.

טוויטר היא אכן זירת הלחימה המרכזית - פרט כמובן לבורסה והדירקטוריון (ועל כך בהמשך), הן בשל אופייה והן בשל הפופולריות שלה, בעיקר בקרב מקבלי החלטות ובכירים בעולם ההשקעות והפיננסים, הטכנולוגיה, התרבות והתקשורת.

בניגוד ללינקדאין של מיקרוסופט, שמשרתת את אותם קהלים פחות או יותר אך נתפסת כמו כלי עסקי ומרגישה יותר כמו ראיון עבודה מתמשך ופחות כמו רשת חברתית אותנטית, טוויטר היא סוג של מסיבה לא פורמלית, שבה כל המי ומי נפגשים ומחליפים דעות. שם גם הקסם שלה. וזו זירה שתפורה בדיוק למידותיו של מאסק על 81 מיליון עוקביו. כיום הוא נמצא במקום השמיני ברשימת האנשים הנעקבים של הרשת, ומאז חסימתו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, הוא כנראה גם הכי פעיל בה.

וכשאלה קהלי היעד המרכזיים, הזרקור שמקבל ניסיון ההשתלטות על טוויטר מרתק וחד פעמי.

נתחיל מלהבין מה זה בכלל השתלטות תאגידית עוינת. בפשטות, זו השתלטות של חברה או גורם חיצוני על חברה אחרת, בניגוד לרצונה של החברה שהפכה למטרת ההשתלטות. יש כל מיני סיבות להשתלטות: לעיתים מדובר על ניסיון לשינוי הקו העסקי (כמו שמציע מאסק), לעיתים המטרה היא למזג חברה עם חברה, או לחילופין להשתלט על חברה במטרה לפרק אותה ולמכור אותה בחלקים כדי לייצר רווח.

יריית הפתיחה של אלון מאסק אחרי שרכש למעלה מ-9% מהחברה, לסערה המתפתחת מול עינינו: מהרגע שהקרב על השתלטות רשת הטוייטר ניצת, מדובר במאבק יקר מאוד, שמערב משרדי עורכי דין ענקיים, משרדי יח"צ וניהול משברים, תביעות הדדיות והרבה לכלוך שהצדדים זורקים אחד על השני

יש כמה דרכים שבהן ניתן לייצר תנאים לכך. אחת מהן היא הצעה רכה (ישירה) לבעלי המניות בחברה, כדי לעקוף, פשוטו כמשמעו, את הדירקטוריון, הגוף שהוא הסמכות העליונה בכל חברה. השנייה היא פשוט לקנות מניות של חברה ולהפוך לבעלי עניין (מחזיקי 5% ומעלה) עם נציגות בדירקטוריון, כדי להשפיע מבפנים ולייצר גוש חוסם של למעלה מ-50% מהדירקטוריון – זה מה שמאסק ניסה לעשות. בכל מקרה, מהרגע שהקרב ניצת, מדובר במאבק יקר מאוד, שמערב משרדי עורכי דין ענקיים, משרדי יח"צ וניהול משברים, תביעות הדדיות והרבה לכלוך שהצדדים זורקים אחד על השני.

מאסק הוא אחד מהאנשים המתוחכמים בעולם וסביר להניח שתכנן את המהלך הזה במשך חודשים ארוכים, במקרה הטוב, אבל נקודת ההתחלה של ההשתלטות העוינת הזו עבורנו הוא הדיווח שלו לרשות ניירות ערך בארה"ב, ה-SEC, על רכישת למעלה מ-9% מהחברה, ב-4 באפריל, כלומר לפני שבועיים.

מאסק הוציא סקר האם טוויטר צריך כפתור עריכה לטוויטים. אפילו מנכ"ל טוויטר, פאראג אגרוואל, צייץ מחדש את הפוסט וקרא לגולשים להשתתף. גולשי טוויטר יודעים שכפתור עריכה אינו רק אירוע טכני, כי אם מהותי: לפתח כזה כפתור זו בדיחה, זו לא הבעיה. הבעיה עם עריכה היא שהיא מאפשרת לשכתב את ההיסטוריה

זו הייתה יריית הפתיחה לקרב המתפתח מול עינינו. בהתחלה מאסק דיווח כי יהיה משקיע פסיבי, כלומר לא יתערב בענייני החברה, אבל מהר מאוד זה השתנה, כשהודיע שהוא רוצה מקום בדירקטוריון וכי ישתתף בישיבה הקרובה.

יום לאחר מכן, מאסק הוציא סקר – האמצעי האהוב עליו בטוויטר - ושאל האם טוויטר צריך כפתור עריכה לטוויטים. אפילו מנכ"ל טוויטר, פאראג אגרוואל, צייץ מחדש את הפוסט וקרא לגולשים להשתתף. גולשי טוויטר יודעים שכפתור עריכה אינו רק אירוע טכני, כי אם מהותי: לפתח כזה כפתור זו בדיחה, זו לא הבעיה. הבעיה עם עריכה היא שהיא מאפשרת לשכתב את ההיסטוריה. וברשת שהדיון העיקרי בה הוא על גבולות חופש הביטוי, זה רגיש.

אך זו הייתה רק יריית הפתיחה למאבק שעוד מתנהל. בעקבות לא מעט חילוקי דעות, בראשן הרצון של מאסק להפוך את טוויטר לחברה פרטית, מאסק החליט שאינו מעוניין לשבת בדירקטוריון והודיע על פרישה ממנו.

זה הכריח את אגרוואל להיכנס לקלחת ולצייץ (שוב, הזירה המרכזית שקורים בה דברים היא טוויטר עצמה) שמאסק לא יכהן בדירקטוריון, כשבמקביל פרסם מכתב שהוציא לעובדי החברה ובו כתב כי למרות שהוצע למאסק מקום בבורד בכפוף לבדיקה שגרתית, אך המהלך לא צלח - והוציא אזהרה די חריגה. "יהיו הסחות דעת לפנינו, אבל המטרות וסדרי העדיפויות שלנו נותרו כשהיו. ההחלטות שנעשה ואיך שנוציא אותן לפועל הן בידיים שלנו, לא של אף אחד אחר. בואו נתעלם מהרעשים ונישאר מפוקסים בעבודה ובמה שאנחנו בונים", כתב.

ב-14 באפריל, כלומר בחמישי שעבר, מאסק היכה בשנית, כשצייץ כי הגיש הצעה על הרשת ופרסם את הלינק לדיווח במערכת EDGAR של ה-SEC. ממה שפורסם בדיווח עצמו, מאסק הציב אולטימטום משפיל לדירקטוריון: "היכנעו לי, או שאלך מעל ראשכם למשקיעים". את הדיווח סיכם בכך שיעביר את ההצעה באותו הערב והיא תהפוך לציבורית למחרת – כלומר רצון טוב לא היה כאן.

ההצעה: קצת יותר מ-54 דולר למניה, המקנה לחברה שווי שוק של 43.4 מיליארד דולר. בפברואר שנה שעברה, מחיר המניה עמד על למעלה מ-70 דולר, אבל המניה בגרף יורד מאז יולי האחרון. כך שההצעה של מאסק אולי טובה למיקומה הנוכחי של המניה, אבל היא לא להיט וחלק מהפרשנים אומרים כי הצעה ריאלית תהיה באזור ה-70 דולר למניה, 30% יותר מההצעה הנוכחית, שהבורד של טוויטר דחה על הסף.

בדירקטוריון הפעילו "גלולת רעל", שנועדה לאפשר לבעלי מניות קיימים לרכוש מניות בדיסקאונט, במטרה לנסות ולהתנגד להשתלטות העוינת בכך שידללו את החזקותיו של מאסק, שכבר לא בעל המניות הגדול ביותר. זאת לאחר שקרן ההשקעות הענקית ואנגארד רכשה עוד מניות וכעת היא מחזיקה ב-10.3% מטוויטר.

באותו היום, בניסיון לעקוף את הדירקטוריון ולשים את הגולשים לצדו, מאסק פרסם סקר נוסף שבו שאל את הגולשים האם לדעתם הרשת צריכה לעבור לידיו ולהפוך לפרטית. כמעט 2.86 מיליון גולשים – יותר מ-1% מכל משתמשי טוויטר – ענו על הסקר, ומתוכם 83% תומכים במאסק. זה לבד מפעיל לחץ על הדירקטוריון.

בסוף השבוע האחרון גם המנכ"ל והמייסד, ג'ק דורסי, שבנובמבר 2021 הודיע על פרישה ומעבר לבוקס (סקוור לשעבר), אף הוא נכנס לקלחת, העניק רוח גבית למאסק ואמר כי "דירקטוריון החברה באופן קונסיסטנטי היה החלק הלא מתפקד בחברה". דורסי ידע שאסור לו לצייץ את זה, למאסק לא אכפת.

מה עומד מאחורי ההצעה של מאסק?

טוויטר לא משמשת באופן בלעדי רק את בכירי החברה: כולם שם מחווים דעה, מתייגים ומצייצים. משקיפים, אנשי עסקים, אנליסטים, משקיעי החברה, ואפילו כמה אחזקות יש לכל דירקטור בחברה פורסמו ברשת. בקיצור, הבלגן חוגג.

יש לא מעט צדק בחלק מטענותיו של מאסק, שמדבר על לא מעט פגמים ברשת החברתית, כאלה שהכניסו אותה לטריטוריה שלא בהכרח רצתה למצוא את עצמה, הן כמגינת חופש הביטוי והן כשופר פוליטי. יתר על כן, לפי פורבס, בעשור האחרון מספר המצייצים הפעילים ירד ב-100 מיליון, והרשת לא מצליחה למשוך קהלים חדשים.

טוויטר גם לא מצליחה לעשות מוניטיזציה משמעותית לפלטפורמה – כלומר להרוויח מהכנסות מפרסום. את הסיבוב שהצליח צוקרברג לעשות על פייסבוק ואינסטגרם והיותו חלק מדואופול הפרסום המקוון לאורך מרבית העשור הקודם – טוויטר כנראה לעולם לא תצליח לעשות. וזה בסדר גמור, אבל הרווחים צריכים לעלות, כשחוץ מלהישאר רלוונטית לדור הצעיר יותר, זה האתגר העסקי המשמעותי ביותר שלה ושל ההנהלה אחרי עזיבתו של דורסי.

לא מעט אנשים גם תוהים על המהלך עצמו. בשוק לא כל כך מבינים מה עומד מאחורי ההחלטה של מאסק לצאת בכזו פומביות להשתלטות, כשאנליסטים מעריכים כי ייתכן ומאסק מנסה לייצר מסך עשן שיטשטש את הבעיות שיש בטסלה, כולל סגירת המפעל בשנגחאי, עליית מחירי המתכות או עיכובים בפיתוח הסוללות החדשות.

הדיון על חופש הביטוי, שמאסק משתמש בו כמגן, הייתה חסימתו של טראמפ מהרשת, בעקבות אירועי ה-6 בינואר וההסתערות המבישה על גבעת הקפיטול בוושינגטון הבירה אשתקד וטענותיו הלא מבוססות על אי סדרים סיסטמטיים בהצבעות, שהביאו בחלקן לשלהוב ההמונים. יש כאלה שטוענים שמאסק רוצה להחזיר את טראמפ לטוויטר ומשם לבית הלבן.

הנשיא הנוכחי, ג'ו ביידן, פחות אוהב את מאסק, בשל העובדה שהוא אינו מאפשר לעובדיו להתאגד, או זו הסיבה הרשמית. עד כמה ביידן לא אוהב את מאסק? באירוע שנערך על עתיד הרכבים החשמליים בבית הלבן בשנה שעברה, היו נציגים בין היתר של ג'נרל מוטורס ופורד, אך אף לא נציג של חברת הרכבים החשמליים הגדולה בעולם ובעלת שווי השוק הגבוה בעולם.

כמובן גם ההשתלטות על טוויטר והפיכתה לפרטית תהיה אצבע בעין ל-SEC, אחרי שהרשת החברתית שמה את מאסק לא פעם באור הזרקורים, ולא במובן החיובי. הוא אפילו נקנס ב-20 מיליון דולר כשב-2018 צייץ על כך כי קיבל הצעה להפוך את טסלה לפרטית. אם יצליח במזימותיו, מאסק יוכל לרשום לעצמו ניצחון קטן אבל סביר שהרשויות לא יאהבו את זה ולא ישכחו את זה.

בכל מקרה, מה שאנחנו צופים בו כעת הוא מחזה נדיר, שמציף את כל התככים בפומבי ושעל פניו נראה כמו עוד הברקה של מאסק, שמשנע את ההמונים לצדו נגד ההנהלה של החברה. רק ימים יגידו אם יצליח - מה שבטוח, יהיה שמח.