עשרות נשים ישנות במיטות קומתיים ובמיטות של שלוש קומות. אחרות ישנות על מזרנים שמונחים על הרצפה. הן מצטופפות בדירה קטנה ומשלמות תשלום חודשי של מאות שקלים עבור מיטה. הן לבושות בלבוש אחיד ומוקפד, ולפי העדויות, לומדות מפיו של רב מורשע בפלילים שמנהיג את ה"הסמינר" הזה מלמעלה. זהו הסיפור של הכת שזכתה לכינוי "כת הזוועות" בירושלים ושל מנהיגה אהרון רמתי, סיפור שהיה אמור להסתיים בשנה שעברה, לאחר שרמתי הורשע בהחזקת 11 נשים בתנאי עבדות. למרות זאת, התיאור הזה הגיע אלינו בשבוע האחרון. בחודשים האחרונים הגיעו למרכז לנפגעי כתות עדויות משתי נשים, אחת מהן קטינה שמפרטת את סיפורה בהרחבה בכתבה זו, שחולצו מ"כת הזוועות" בשנה האחרונה. על פי העדויות הללו, נראה שרמתי ממשיך במעשיו באין מפריע.
"אני מתראיינת כי אני רוצה שהוא ייכנס לכלא", מספרת שני (שם בדוי), צעירה בת 17 שחולצה מ"כת הזוועות" בחודש אוקטובר ושוהה כעת מעבר לים. "אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל מגיע לו להיכנס לכלא. בכת יש בנות מדהימות ואני רוצה שהן ישתחררו, שיצאו לחופשי. האדם הזה לקח להן את יכולת הבחירה, את היכולת להסתכל על דברים ולקבל החלטות לבד. זה מסוכן, הן חייבות לצאת משם".
שני שמעה לראשונה על סמינר באר מרים כשהייתה בת 14. היא גדלה בירושלים, באחת השכונות החרדיות ההדוקות ביותר. יום אחד החלה אמה לפקוד את השיעורים בסמינר, ושני ביקשה להצטרף. "ליום הולדת 14 ביקשתי מאמא להגיע איתה לשיעור, עניין אותי לדעת איפה היא לומדת כל הזמן הזה ומאיפה השירים שהיא שומעת בבית, והיא הסכימה לקחת אותי ביום הולדת".
את המפגש הראשון עם בנות הסמינר שני לא תשכח לעולם. המראה החרדי המוקפד של הנשים שקיבלו את פניה היה חריג, גם עבור מי שגרה בקהילה חרדית כל חייה. "איך שפתחו לי את הדלת הייתי בהלם", היא מספרת, "הבנות היו נראות אותו דבר: שיער אסוף עם סיכות, חולצה מכופתרת עד הצוואר, וסט וחצאית קפלים ארוכה. אף אחת במגזר לא הולכת ככה. לקח לי כמה שניות להתאושש מהמראה הזה".
תארי לי את הבית אליו נכנסת.
"בהתחלה אלו היו שתי דירות צמודות, בהמשך עברנו לדירה אחת קטנה עם חדרים שמחולקים במחיצות. חלק מהבנות היו ישנות במטבח ועל המדרגות. הדירה הייתה לא מטופחת, הכל היה מאוד ישן ומתקלף. על דלת המקלחת היה כתוב תור של נשים, ולכל אחת הוקצבו ממש כמה דקות. בקומה השנייה היה סלון ובו שולחן, כיסאות וארון ספרים. כשהגעתי, הבנות ישבו מסביב לשולחן ושמעו מוזיקה. היו שם עשרות בנות בגילאי 20–40 שנראות אותו דבר. כולן חייכו, דיברו וצחקו. זה היה המפגש הראשון שלי איתן".
מה חשבת עליהן?
"אני בחורה מאוד חברותית, יש לי חברות חילוניות, חרדיות וצדיקות ממאה שערים, ובנות כמוהן מעולם לא ראיתי. היו שם כחמישים בנות, רובן היו קבועות, כלומר, גרות בבית. הסתכלתי על זה בתור משהו מוזר, אבל באותה מידה היה שם משהו מסקרן".
תוך שבועיים שני הגיעה שוב לסמינר, הפעם לשיעור. "את השיעור העבירה אישה שכולם קראו לה 'הרבנית'. היא חייכה אליי, יש לה חיוך שובה, חם, מסתורי. האזנתי לה בשיעור בהערצה. התחלתי להכיר את הבנות בקבוצה והתאהבתי בהן. אחרי אותו שיעור חשבתי על הסמינר בלי הפסקה, רציתי להיות שם כל הזמן. משהו שם משך אותי, אני אפילו לא יכולה להסביר מה".
יצא לך לדבר עם הבנות על החיים שלהן?
"רובן היו רווקות וגרו בדירה המשותפת. הן שילמו בממוצע 750 שקל עבור מיטה וכמעט כולן עבדו בניקיון או בפעוטון כדי לממן את הסכום הזה. זה היה לי קצת מוזר, למה שאישה צעירה ומשכילה תעבוד בניקיון, אבל הן היו אומרות שהן אוהבות את זה, שהן מוציאות ככה מרץ ושזה עוזר להן להתרכז בשיעורים של הרב. האמנתי להן".
כינה את הוריהן "יצר הרע", הנהיג קוד לבוש קיצוני
פרסומים נגד "כת הזוועות" בהנהגתו של אהרון רמתי החלו לצאת בתחילת העשור שעבר, כשכרזות עליהם חתמו הרב עובדיה יוסף והרב יוסף שלום אלישיב קרא לציבור להתרחק מרמתי, ש"כל מעשיו אינם לפי דעת תורה כלל וסותרים את הדרך המסורה לנו מדור דור". אלה טענו כבר אז שרמתי מנתק את הבנות ממשפחותיהן ומכנה את הוריהן "יצר הרע", גר עימן באותו מבנה, מנהיג קוד לבוש קיצוני מטעמי "צניעות", מונע מרובן להתחתן ולהביא ילדים, אוסר עליהן לנסוע באוטובוס, מנהיג טקסי שריפת ידיים ומצווה עליהן לדווח לו מדי שעה על מיקומן ועל מעשיהן. הורים שהתעקשו לפגוש את בנותיהם גורשו בצעקות, והבנות איימו עליהם בניתוק קשר מוחלט. את רשויות החוק ואת מחלקות הרווחה והחינוך בעיריית ירושלים, מדרשת באר מרים של רמתי מעסיקה כבר למעלה מעשור.
>> יש לכם מה להוסיף לסיפור? פנו ישירות לליאור שלו: lior.shalev@mako.co.il <<
ב-2020 נעצר רמתי בחשד שהפעיל במשך שנים קהילה סגורה בירושלים שבה החזיק בתנאי עבדות עשרות נשים וילדים תחת מעטה של סמינר לנשים. על פי כתב האישום המקורי, בין השנים 2009 עד 2015 פעל סמינר באר מרים בקומה העליונה של ביתו של רמתי בירושלים. תחילה, בבית התגוררו 12 נשים בשני חדרי שינה, ובחלוף הזמן מספרן עלה לכ-30. עד מעצרו בתחילת 2020 במבנה הסמינר התגוררו כ-50 נשים, בהן קטינות. תנאי הצפיפות בבית היו קשים והמבנה סבל מתחזוקה ירודה, לרבות נזילות ורטיבות. היה מחסור במים חמים, ובעבור מגוריהן במבנה הסמינר שילמו הנשים סכום חודשי קבוע של 700 שקלים בעבור שינה על מיטה, או 550 שקלים בעבור שינה על מזרן. הנשים שהתגוררו בסמינר דאגו לתחזוקתו ולמזון, ורובן יצאו לעבודה בבוקר וחזרו אחר הצהריים.
סיפורה של הכת שזכתה לכינוי "כת הזוועות" בירושלים היה אמור להסתיים בשנה שעברה, לאחר שרמתי הורשע בהחזקת 11 נשים בתנאי עבדות
מתוך כתב האישום עלתה תמונה קשה של ניצול. בין היתר, רמתי טען בפני הנשים כי מוסד הנישואים אינו דבר רצוי עבורן, וגם הבאת ילדים לעולם אינה דבר שיש לשאוף אליו בשל המצב הרוחני שבו העולם שרוי. כל שידוך של אישה מהסמינר היה צריך לקבל את אישורו הבלעדי. עוד נכתב כי הנאשם גרם לנשים להבין שכל פעולה בניגוד להוראותיו, לרבות בסמינר, תוביל אותן לגיהינום ותמיט עליהן אסונות שונים. עוד עלה, כי כלפי אותן נשים נקט רמתי בדרכי ענישה שונות, וכי הן עבדו במקצועות שונים שאושרו על ידו, וחלק משכרן הועבר ישירות לכיסו הפרטי.
במהלך ההליכים המשפטיים שהתנהלו מולו, הורחק רמתי מסמינר באר מרים ומהנשים שלמדו תחתיו. בפברואר 2024, לאחר הליכי גישור ממושכים שארכו קרוב לארבע שנים, נחתם הסדר טיעון שבמסגרתו רמתי הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת 11 נשים בתנאי עבדות. על פי הסדר הטיעון, נגזרו עליו 9 חודשי עבודות שירות בלבד, ופיצוי של 10,000 שקל לכל אחת מהמתלוננות נגדו. השופטים אלי אברבנאל, חיה זנדברג ומיכל שרביט ציינו שלמרות ש"מעשיו של הנאשם חמורים, עצם הקמתה של כת לא מהווה עבירה פלילית בישראל, והוא לא הועמד לדין בגין כת שהקים, אלא בגין עבירה פלילית של החזקת בני אדם בתנאים קשים, תוך פגיעה בחירות". עוד צוין כי הראיות בפרשה, שזכתה בעבר לכינוי "כת הזוועות", היו קשות – ונפגעות העבירה, 11 נשים, ביקשו שלא להעיד מכיוון שהיה להן קשה לעמוד מולו. במהלך ההליכים המשפטיים רמתי הורחק מהסמינר ומהנשים שלמדו תחתיו, אך עם תום ההליכים וקבלת גזר הדין הוא חזר הביתה, ועל פי העדויות, חזר לסורו.
"הגענו למשטרה ב-2019 להעיד נגד רמתי. היינו במצב הכי רגיש וחשוף שלנו, לא ידעתי מה קורה בעולם בחוץ במשך עשור", מספרת השבוע שרה, שהייתה חברה בכת וחולצה בשנת 2019. שרה היא אחת מהנשים המופיעות בהרשעה. "האמנתי שבסוף הוא יקבל את העונש הראוי, אבל הוא יצא מהכל עם תשעה חודשי עבודות שירות. הציפייה שלי הייתה שלפחות ירחיקו אותו מהסמינר, שיאסרו עליו לנהל את המקום, אבל זה לא קרה. האיש הזה מסוכן, ואני מקווה שהוא ישלם על מה שהוא עשה. הוא שולט על הבנות ושולל להן את החירות במאה אחוז".
הרב אמר, "עם טעם טוב בבגדים, את תלכי מהר לגיהינום"
שני שמעה על רמתי בתקופה שבה ניהל את ההליכים הפליליים נגדו. "ידעתי שהוא לא נמצא שם, אבל כן שמעתי עליו. הן היללו אותו, ושמעתי הקלטות של שיעורים שלו שהבנות השמיעו. הן קראו לו 'הרב', אבל לא דיברו על מי הוא ואיפה הוא", מספרת שני.
"הציפייה שלי הייתה שלפחות ירחיקו אותו מהסמינר, שיאסרו עליו לנהל את המקום, אבל זה לא קרה", אומרת שרה, שהייתה חברה בכת וחולצה בשנת 2019
שני החלה להצטרף לשיעורים בסמינר, תחילה אחרי שעות הלימודים. בחופש הגדול לפני שעלתה לכיתה ט', היא החלה לפקוד את הסמינר למשך ימים ארוכים. "הייתי שם מהבוקר עד הלילה, מקשיבה לבנות, להקלטות של הרב ולהתייעצויות שלהן איתו", היא נזכרת, "התחלתי להעריץ אותו דרך ההקלטות". בשלב מסוים "הרבנית" הודיעה לשני שבהוראת הרב, יהיה טוב יותר עבור השכינה אם היא תתלבש כמו שאר בנות הסמינר. "כשנגמר החופש הגדול העדפתי להיות בסמינר במקום בלימודים. התלבשתי כמו כולן שם, כמו שהרב דרש, אספתי את השיער והייתי חושבת על הבנות האחרות כל היום. הפסקתי להגיע למסגרת הלימודית שלי ולמדתי רק בסמינר, החברות שלי היו משם והן הפכו להיות כל עולמי".
בפברואר של השנה שעברה, בסמוך להסדר הטיעון בעניינו, נפוצה השמועה בסמינר ש"הרב" חוזר. "הבנות ארגנו לו מסיבה. למרות שלא גרתי שם פיזית, הזמינו אותי אליה. התרגשתי בטירוף. הגעתי, וזה היה בעצם שיעור שלו. בחיים לא ראיתי ככה את הבנות, הן התרגשו, התלהבו, נדלקו, משהו לא נורמלי. את רואה בנות בכל הגילים פשוט זורחות. כשהרב נכנס כולן היו בדממה, העיניים שלהן נצצו והבנות שישבו מאחורה טיפסו על הארונות כדי לראות אותו. זה היה מוזר, אבל גם מדהים במקביל".
משהו השתנה בסמינר מהרגע שהוא חזר לגור במקום?
"הכל. הסעודות היו רק איתו, סדרי הישיבה השתנו, רק הוא הדליק נרות ורק הוא בירך. הבנות התייעצו איתו על כל דבר. פעם אחת בארוחת הערב, אחת הבנות שהייתה אמונה על הסלט הייתה חולה. רציתי להחליף אותה ולחתוך במקומה, אבל אפילו בשביל זה היה צריך לשאול את הרב. הוא לא אישר".
אחרי שפגשת אותו, הבנת במי מדובר? ידעת על האישומים וההרשעות שיש נגדו?
"קראתי והבנות בסמינר דיברו איתי על הכל, אבל הן הציגו את זה אחרת, הן אמרו, 'אומרים עלינו ככה וככה, אבל זה שקר', 'הרב לא אשם בכלום'. הן צחקו על מה שאמרו עליהן והתעצבנו ממה שאמרו על הרב. הן חיזקו בי את התפיסה שהכל בסדר ושהכל תקין, ושאם מישהו אומר משהו רע על הסמינר או על הרב – הוא לא בסדר. הייתי כבר חלק מהן וקיבלתי את זה. הן ממש הכינו אותי ליום שבו אני אפגוש את מה שאומרים על הרב גם מבחוץ".
זה קרה לקראת גיל 17, כששני עלתה לכתה י"א. יועצת בית הספר הזמינה אותה לשיחה אישית, ושני מיד הבינה במה מדובר. "הזהירו אותי שזה יקרה, אז ישר התקשרתי לבנות של הסמינר כדי שישאלו את הרב מה אני צריכה לעשות. אחרי כמה דקות הן חזרו אליי ואמרו שהרב אמר שאני צריכה להכחיש כל קשר לסמינר. להגיד שאני לא קשורה אליהן ולא מכירה את הרב, וזה מה שעשיתי".
היועצת הפנתה אותה, ללא ידיעתה, לרחל ליכטנשטיין, מנכ"לית המרכז הישראלי לנפגעי כתות שחיכתה לה יחד עם בחורה נוספת, אחת מהנשים שהיו בכת של רמתי בעבר וחולצה משם עם חשיפת הפרשה. "מי שהייתה בסמינר ויצאה נקראה 'מתנגדת'", מספרת שני, "אחת שאסור להקשיב לה. רחל חיכתה לי עם המתנגדת הזו, והן אמרו לי שמדובר בכת. הן הראו לי הוכחות ועדויות, ואני חטפתי עליהן עצבים. בשלב מסוים הבנתי שאמא שלי הייתה מעורבת במפגש הזה ותמכה בכך שאצא מהסמינר, והתעצבנתי נורא".
באותו יום, שני חזרה לסמינר וסיפרה לחברות הקבוצה על השיחה עם רחל ועם ה"מתנגדת", מה שככל הנראה עורר את תשומת ליבו של הרב רמתי שביקש לפגוש אותה. "בוקר אחד, אחת הבנות פנתה אליי ואמרה, 'האם תסכימי לראות פני מלך חיים?'. שאלתי אותה על מה היא מדברת, והיא אמרה שהרב מעוניין לפגוש אותי בדירה שלו, שצמודה לדירה של הסמינר".
איך הגבת?
"זרחתי. זהו, מבחינתי סופית אני חלק מהקבוצה. התלהבתי נורא וחיכיתי בטירוף לפגישה. אחרי יומיים הוא ביקש שאגיע אליו לדירה. בדיוק הייתי עם חברה, התבקשתי לעזוב אותה ולהגיע לבד. הייתי מאושרת, אני זוכרת שקפצתי ברחוב מרוב התלהבות".
לא חששת ממה שאומרים עליו?
"לא האמנתי למה שאומרים עליו. יותר מזה, הרגשתי שזו הבחירה שלי ושאני רוצה לעשות דווקא. להגיד להורים ולבית הספר – אתם רציתם להוציא אותי משם, עשיתם לי סבל בנפש, אז הנה, להפך, עכשיו הרב סוף סוף רוצה לפגוש אותי".
ואיך הייתה הפגישה?
"מבחינתי, מדהימה. הוא אמר שהוא שמע שקשה לי, ואמרתי לו שאני מרגישה שכולם נגדי, שכולם רוצים שאני אצא מהסמינר. הוא אמר לי להתרחק מהחברות שלי מהבית ולהישאר חברה של הבנות מהסמינר בלבד. על ההורים שלי הוא אמר שקשה להם לראות שאני יותר צדיקה מהם, אז הם עושים לי דווקא ורוצים להוציא אותי משם. הוא אמר, 'אשריה של אמא שלך שהיא הכירה לך את הסמינר. בזכות זה היא לא תיכנס לגיהינום לנצח נצחים, אבל בגלל שהיא מתנגדת לזה שתישארי, היא תיכנס לגיהינום לתקופה'".
"אהרון אמר שהוא שמע שקשה לי, ואמרתי לו שאני מרגישה שכולם נגדי. הוא אמר לי להתרחק מהחברות שלי מהבית ולהישאר חברה של הבנות מהסמינר בלבד", נזכרת שני (שם בדוי)
באותם ימים, היא התרחקה מהוריה ואחיה. "כעסתי עליהם שהם לא תומכים בי, והרב גרם לי להאמין שהקשר איתם רק מזיק לי ולהם. כמעט ולא דיברתי איתם במשך תקופה. הייתי מדברת עליהם עם הבנות מהסמינר שהיו תומכות בזה שכולם 'מבחוץ' נגדי. כל שאלה, כל התייעצות או התלבטות שהייתה לי, הייתי מדברת עם הבנות מהסמינר, שהיו מעבירות לרב. כל פעם מחדש".
ואז הרב הזמין אותה לפגישה נוספת, ואז עוד אחת ועוד אחת. "אחרי כל מפגש יצאתי באורות. הרגשתי שהוא רואה אותי, שהוא מאמין בי", היא מעידה. בחודש ספטמבר, הוזמנה שני לחגיגת בר מצווה של קרוב משפחה, והתייעצה עם הרב ועם בנות הסמינר לגבי הגעתה לאירוע. "אמרתי לרב שאמא שלי קנתה לי שמלה יפה לחגיגה, והוא אמר, 'עם טעם טוב בבגדים, את תלכי מהר לגיהינום'. הוא הפחיד אותי. בסמינר הסבירו לי שקרובי משפחה הם כמו גברים זרים, שאני לא יכולה לדבר איתם או להסתכל עליהם. התחלתי ללכת עם הראש ברצפה כדי שלא אתקל בבנים. הרגשתי חסימה, ועד היום אני מרגישה את החסימה הזו. אם גבר פונה אליי, לוקח לי כמה שניות להתעשת על עצמי".
המחשבה שלי הייתה מעוותת, עשיתי מה שאומרים לי
האירוע המכונן התרחש בחודש אוקטובר, כששני תכננה לטוס לחופשה קצרה עם חברה "מהבית" ונדרשה לקבל אישור מהרב. "ניסיתי לתפוס את הבנות מהסמינר שיעבירו לרב את הבקשה שלי, נורא רציתי לטוס ואבא שלי כבר קנה לי כרטיס טיסה. ערב לפני הטיסה קיבלתי תשובה מהרב – הוא אמר שאם אצא מהארץ אחשב לגויה. לא הבנתי למה, אבל נלחצתי והאמנתי לו. אמרתי לו שיש לי כבר כרטיס טיסה ושאבא שלי מתכוון להסיע אותי לשדה, והוא אמר לי לברוח מהבית להר מירון".
רחל ליכטנשטיין, המרכז לנפגעי כתות: "החזרה של רמתי לפעול כאילו דבר לא קרה לאחר שהורשע וריצה עבודות שירות בגין החזקה בתנאי עבדות, היא תמרור אזהרה חמור לכלל החברה"
שני ארזה תיק קטן ובשעה שלוש לפנות בוקר יצאה מהבית. "מתתי מפחד. בהוראת הרב, סגרתי את הטלפון ונסעתי באוטובוס להר מירון. הייתי שם יום שלם, הסתובבתי שם לבד בין האנשים כדי שאף אחד לא ימצא אותי, שלא יכריחו אותי לטוס, שלא אחשב גויה".
בערב, בהוראת הרב, אחת מבנות הסמינר אישרה לה לחזור לירושלים. "היא אמרה לי להגיד להורים שלי שאני רוצה לעבור לחיות עם הנשים בתוך הסמינר", היא נזכרת. ואכן, באותו ערב חזרה שני לבית הוריה. השיחה התחילה בבקשה שלה לעזוב את הבית – ונגמרה במסע שכנועים של ההורים, שבסופו היא הסכימה לעזוב את הסמינר. "המחשבה שלי הייתה כל כך מעוותת אז. עשיתי מה שאומרים לי, ופתאום התחילו ליפול לי כל האסימונים".
באותו חודש הסכימה שני לטוס לחו"ל לתקופה, לנתק את המחשבות ואת הטלפון, ולפתוח דף חדש. "הבנתי איזה טראומה אני סוחבת מהסמינר. התחלתי לעבוד עם ילדים ופתאום חזרתי להרגיש. כמעט שנה לא הרגשתי כלום, לא בכיתי, לא צחקתי, הייתי על אוטומט. רק בעבודה עם הילדים הרגשתי אהבה, שזה מגיע לי. התחלתי לאט-לאט לחזור לעצמי".
במקביל, יצרה קשר שני עם נשים נוספות שיצאו בעבר מ"כת הזוועות". היא שמעה עדות נוספות וחשה עימן שותפות גורל. גם רבנים נוספים, מהארץ ומהעולם, שוחחו איתה וגינו את המעשים של רמתי. "שלחו לי מכתב, מסר שהמון רבנים חתומים עליו, בו כתוב שאבוי לבת ישראל שתתקרב לקבוצה של רמתי. אני סומכת על הרבנים האלה. חשוב לי להדגיש שרמתי לא מייצג את החברה החרדית, להפך".
עברה כמעט חצי שנה מאז שעזבת את הארץ. איך את עכשיו?
"אני בתהליך. עדיין קשה לי להבין עד הסוף מה עברתי. אני עושה היום דברים שמנוגדים לחוקים שלמדנו וזה מפחיד אותי, אני עדיין רועדת מפחד. אם אני מתלבשת שונה מהם או מדברת אחרת, אני עדיין מרגישה רעד פיזי, שמשהו לא בסדר".
יצא לך לדבר עם בנות הסמינר מאז שיצאת?
"לא. אין לי שיחות טלפון לארץ ולבנות אין וואטסאפ. אני חושבת עליהן הרבה, אני אוהבת אותן ומתגעגעת אליהן. אני מרגישה שהשארתי מאחורי חצי מהלב שלי, הן נשים מדהימות שנשארו תחת המרות של רמתי. זה לא מגיע להן. מגיע להן להיות חופשיות".
יש בך כעס עליהן?
"בהתחלה כעסתי מאוד, רתחתי. הרי הכרתי את רמתי דרכן, הן גרמו לי להתאהב בסמינר הזה והרגשתי שהן עבדו עליי. הן אמרו שזה מקום טוב, טהור, קדוש, וזה לא. היום אני לא כועסת, אני מבינה שהן חלק מהכת הזו ושצריך לעזור להן".
"לא ייתכן שמי שניצל את מעמדו ישוב לפעול באותה דרך בדיוק"
אל המרכז לנפגעי כתות החלו להגיע פניות על פעילותו של אהרון רמתי עוד בתחילת העשור הקודם. עם תחילת ההליכים הפליליים נגדו והגשת כתב האישום, היה נדמה שהכת נעלמה מהרדאר, אבל העדות של שני, ועדות נוספת שהגיעה אל המרכז, מציגות תמונה שונה. "בשנה האחרונה בלבד פנו אלינו שתי צעירות שהיו חלק מהקבוצה. בתהליך עומק רגיש וזהיר של ליווי מקצועי, שכלל שיחות אישיות ובניית אמון מחודש, הצלחנו לסייע לשתיהן לצאת מהכת. הסיפורים שלהן רק חיזקו את ההבנה שלנו עד כמה עמוקה השליטה, ועד כמה קשה לאדם הנמצא בפנים לראות את מצבו", אומרת רחל ליכטנשטיין, מנכ"לית המרכז לנפגעי כתות.
"החזרה של רמתי לפעול כאילו דבר לא קרה לאחר שהורשע וריצה עבודות שירות בגין החזקה בתנאי עבדות, היא תמרור אזהרה חמור לכלל החברה. העובדה שהחוק מאפשר למנהיג כת פוגענית לשוב ולפעול מול נשים צעירות, ללא כל פיקוח או הגבלה, מעידה על כשל עמוק בהבנת מאפייני הכתות מצד הרשויות. בניגוד לעבריינים רגילים, המנהיגות הכיתתית מבוססת על מניפולציה עמוקה, השפעה מתמשכת על התודעה והמשכיות של מבני שליטה גם לאחר ריצוי העונש. אצל רמתי, ההשפעה לא הסתיימה. הכת המשיכה להתקיים גם כשריצה עבודות שירות, וכעת הוא שב להוביל אותה. זו לא רק בעיה מוסרית, זו סכנה ממשית לצעירות נוספות שעלולות להישאב למעגל הפגיעה".
"לא ייתכן שמי שניצל את מעמדו הרוחני כדי לשלוט בנשים, להשפיל אותן, להרחיקן ממשפחותיהן ולהחזיקן בתנאים של תלות מוחלטת, ישוב ויפעל באותה דרך בדיוק", אומרת ליכטנשטיין. "היה ראוי שבית המשפט יגביל אותו מלשוב ולהפעיל את אותה מדרשה או לנהל כל מסגרת חינוכית-רוחנית שבה עלולה להיות לו שוב השפעה בלתי הוגנת על נשים צעירות הנתונות למרותו. אנו קוראים לרשויות החוק ולמערכת המשפט לבחון מחדש את החקיקה והנהלים הקיימים, ולהבטיח שמנהיגים שהורשעו בפגיעות מסוג זה לא ישובו לפעול באותן מסגרות כדי למנוע את הפגיעה הבאה, לא רק להעניש על הקודמת".
ואכן, המקרה של רמתי המחיש את קוצר ידו של החוק. הפרקליטות מציינת שאין בישראל איסור פלילי על עמידה בראש כת, אבל יש סעיף (משנת 2006) העוסק בהחזקה בתנאי עבדות: "המחזיק אדם בתנאי עבדות לצורכי עבודה או שירותים לרבות שירותי מין, דינו מאסר שש־עשרה שנים". עבדות לעניין זה מוגדרת כ"מצב שבו מופעלות כלפי אדם סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניינו של אדם; לעניין זה, יראו שליטה ממשית בחייו של אדם או שלילת חירותו כהפעלת סמכויות כאמור". זוהי עבירה נדירה מאוד, ועד היום הואשמו בגינה רק שלושה אנשים: דניאל אמבש, שעמד בראש כת ירושלמית, ובני זוג מבית-חנינא שהחזיקו עובדת פיליפינית בתנאי עבדות. גואל רצון, אגב, זוכה מאישום בסעיף הזה.
"בישראל אין חוק נגד כתות, ואין גם הגדרה משפטית לכת. מדובר בהגדרה פסיכולוגית שקבעו חוקרים ומומחים בעולם", מדגישה ליכטנשטיין. "קיום הכת כשלעצמו, גם אם מתקיימים בה כל המאפיינים של השפלות, קנסות, ענישה וניצול כלכלי, אין בה שום דבר פלילי מבחינת חוקי המדינה. כל עוד לא ידוע על ביצוע עבירות פליליות בתוך הכת, המדינה לא פועלת בנושא".
ועל פי אותן הגדרות, אפשר לקבוע שאהרון רמתי ניהל כת?
"במרכז הישראלי לנפגעי כתות אנחנו רואים בקבוצתו של אהרון רמתי כת פוגענית לכל דבר ועניין, כזו שמתקיימים בה כמעט כל המאפיינים הידועים של קבוצה כיתתית: תלות מוחלטת במנהיג, זלזול בכל הרבנים האחרים, ניתוק מהמשפחה, הפחדות, שליטה במידע, ענישה פיזית ונפשית, ניצול כלכלי, שלילת הבחירה החופשית ועוד. העדויות שאספנו לאורך השנים מבנות ששהו במדרשה של רמתי מציירות תמונה קוהרנטית ומצמררת של שליטה מוחלטת בנשים צעירות ונערות, תוך שימוש ציני בדימויים דתיים ואיומים על גיהינום כדי לשמר את הפחד והציות. מדובר במערכת סגורה, שבה כמעט כל צעד של הבנות, כולל הליכה לרופא או ביקור בבית ההורים, דורש אישור אישי של רמתי".
מעורכי הדין שמעון קוקוש, אריה בליאר ואילן כהן נמסר בשמו של אהרון רמתי: "האתיקה העיתונאית וההגינות הבסיסית משמעותה ליתן לנשוא 'תחקיר' זכות אלמנטרית לעיין או לצפות בו על מנת להגיב עליו, זו לא ניתנה. למדרשת באר מרים יש מנהלת, ולמעט קיום מצוות ברכות הבדלה במוצ"ש, למר רמתי אין כל חלק בה. כבר עתה נראה כי 'התחקיר' לוקה באי דיוקים, פרי עבודה עיתונאית לקויה ומגמתית המתבססת על אינטרסים פסולים וצרי עין, שכן בניגוד לנזכר בתמצית, בברור שערך מר רמתי עם מנהלת המדרשה עולה כי במדרשה 7 חדרים כאשר חלק מהבנות כלל אינן לנות במדרשה וחלק לנות ואינן משלמות פרוטה על השהות בה. נראה כי המדרשה אשר פורחת מיום ליום קולטת אליה בנות באהבה אין סופית וקנתה לה שם של בית יהודי המכיל כל בת ישראל, נפלה קורבן לצרות עין ורכילות זולה. טוב יעשה האתר המכובד אם יציג 'התחקיר' למר רמתי טרם פרסומו, על מנת לאפשר לו בהגינות ליתן תגובה ובנוסף יביא בפני הקוראים מגוון דעות של בנות מדרשה ולא יסתפק בהצגת עמדה חד צדדית של מיעוט שמניעיו נראים כפסולים".