החגים מתקרבים – ולרבים זו תקופה של התרגשות, משפחתיות, חיבורים. אבל עבור הורים גרושים, במיוחד בשנה הראשונה שאחרי הפרידה, החגים עלולים להפוך לשדה רגשי טעון. הילדים לא יהיו איתך השנה, השולחן הריק מדבר בקול, ואם בן הזוג לשעבר חוגג "רגיל" – משהו בתוכך מתכווץ.

רוב הסכמי הגירושין כוללים סעיף מסודר על "חלוקת חגים" – אבל אף הסכם לא מכין אותנו לריק הרגשי שמתלווה לשם הזה. לפסח בלי הילדים. לראש השנה לבד. לסדר עם משפחה מורחבת שכבר לא מרגישה משפחה.

החג כאירוע טעון

במהלך השנה, הפרידה היא עניין מעשי: לוגיסטיקה, זמני שהות, העברות, עבודה. אבל החג – הוא רגע של הצפה. זה היום שבו "היינו תמיד יחד". זה הערב שבו פתחנו מתנות, קראנו הגדה, לבשנו לבן. ובבת אחת, נותרה רק חצי תמונה.

זה מותר לכאוב

חשוב לומר את זה באופן חד וברור: זה בסדר שזה קשה. גם אם הפרידה הייתה בהסכמה. גם אם יזמת אותה. גם אם "הילדים שמחים אצל אבא" או "אמא עשתה אווירה נהדרת".

הקושי לא אומר שהתחרטת. הוא אומר שאת בן אדם. הוא אומר שהיית פעם משפחה – ועכשיו היא נראית אחרת.

אבל יש גם נקודת אור: זה לא חייב להישאר כך

השנה הראשונה היא לרוב הקשה ביותר. אבל היא גם הזדמנות: לעצב מחדש את החגים. להגדיר שגרה חדשה. לבחור איזה מסורת את רוצה – ואיזו לא.

 6 עקרונות שיעזרו לעבור את החגים הראשונים:

1. להיערך רגשית מראש

הכאב גדול יותר כשהוא תופס אותך לא מוכנה. אם את יודעת שהילדים לא יהיו איתך השנה – תני לזה מקום מבעוד מועד. תכיני את הלב, תבחרי למי את רוצה להיות חשופה, תסמני לעצמך מה ייתן לך כוח (ולא רק תעסוקה).

החג יגיע בכל מקרה – עדיף שתהיי איתו מאשר שהוא יכבוש אותך.

2. אל תישארי לבד – אם את לא באמת רוצה

הרבה גרושים וגרושות אומרים: "אני אשאר בבית, אראה סדרות, אולי אבשל משהו קטן. "אבל מתחת לזה – יש בדידות. יש כמיהה. יש רצון לא להיות בודדים בערב שכל העולם מדבר על יחד.

חפשי אנשים כמוך. אל תחכי להזמנה – יוזמה זה כוח. אפשר אפילו לארגן ארוחה של "חוגגים אחרת" – בלי מתח, בלי הצגות, עם הרבה הבנה.

3. ואם מתאים לך שקט – זה גם בסדר גמור

לעיתים דווקא החג הוא ההזדמנות להפסיק לרצות. לא לבשל. לא לארח. לא להסביר.

יש מי שדווקא בערב כזה מוצאים חיבור לעצמם – דרך קריאה, טיול, סדר פנימי.
אין נכון או לא נכון – יש מה שנכון לך.

4. לילדים מגיע לדעת שאתם בסדר

גם כשהם אצל ההורה השני – הם שואלים את עצמם:
"אמא עצובה?"
"אבא לבד?"
ולפעמים הם אפילו לוקחים על עצמם אחריות רגשית.

לכן חשוב לומר להם: "אני בסדר. אני מתגעגעת, אבל אני יודעת שאתה במקום שטוב לך. החג שלי יהיה שקט – אבל אני שמחה שאתה נהנה." זה לא ביטול של הרגש – זו יצירת ביטחון.

5. אפשר גם לחגוג יחד – אם זה מתאים

זה לא מתאים לכל אחד. אבל יש הורים שמצליחים לשבת יחד עם הילדים גם אחרי הגירושין. לא מתוך חזרה – אלא מתוך שותפות הורית. אם יש כבוד, תקשורת, והבנה ברורה – זו יכולה להיות מתנה ענקית לילדים. שולחן אחד. תמונה משותפת. הרגשה שהם עדיין שייכים לשניכם יחד.

ולמי שמפחד – זה לא חייב להיות לכל החיים. זו יכולה להיות בחירה נקודתית. אקט של נדיבות הורית. לא בשביל בן/בת הזוג לשעבר – בשביל הילדים.

6. צרו מסורת חדשה – גם אם קטנה

חג הוא לא רק טקס – הוא גם ריח, צליל, זמן. גם אם הילדים איתכם רק חצי מהזמן – זה לא אומר שאתם "מחלקים חג". אתם יוצרים גרסה חדשה שלו.

  • אולי תכינו איתם קינוח מסורתי יחד
  • אולי תיצרו ברכה מיוחדת שאתם שולחים זה לזה
  • אולי תצאו בערב החג לטיול משפחתי קטן

הם יזכרו את הבחירות האלו.
יותר מאשר את חלוקת הימים.

ואיך מדברים עם בני המשפחה?

בני משפחה מורחבת לא תמיד יודעים איך להתנהג. יש שמרחמים. יש שמציפים שאלות. יש ששואלים איפה הילדים – ומביטים במבוכה.

כדאי להכין את התגובה מראש:
– משפט קצר.
– ברור.
– רגוע.

למשל:
"השנה הילדים עם אבא, ואני לוקחת לי חג שקט ורגוע. זה בדיוק מה שאני צריכה כרגע."
או:
"אנחנו מחלקים את החגים בהסכמה, ובשנה הבאה הם איתי. אנחנו מסתדרים יפה."

ברגע שאת שמה גבול בטון בטוח – את גם מגינה על עצמך.

סיכום: חג שמח – בדרך שלך

  • החגים שאחרי הגירושין אינם שיבוש – הם הזדמנות

  • לא חייבים "להיות בסדר" – אבל מותר גם לבחור טוב

  • מותר להתגעגע, מותר לשמוח, מותר לעצב מסורת משלך

  • הילדים צריכים לדעת שלא איבדו את המשפחה – רק שהיא נראית קצת אחרת

וחג שבו בחרת בעצמך – הוא גם חג של התחלה.