מתקפת המנע הישראלית באיראן מבשרת על נקודת מפנה במערכה בין שתי המדינות ועל ראשיתו של שלב משמעותי, מסוכן וחסר תקדים בעימות ביניהן. מתקפות הטילים והכטב"מים מצד איראן לעבר ישראל באפריל ובאוקטובר 2024 שינו את כללי המשחק בין המדינות, לאחר שבמשך שנים הן העדיפו לפעול זו נגד זו באופן עקיף. איראן פעלה נגד ישראל בעיקר באמצעות הפעלת טרור ושלוחים, בעוד שישראל העדיפה לפעול בעיקר באמצעות פעילות חשאית.
את ניצני השינוי בעימות האסטרטגי בין המדינות ניתן היה למצוא במהלך העשור האחרון בעימות הישיר שהתנהל בסוריה. המערכה הישראלית נגד תוכנית הגרעין, הגברת נוכחותה של איראן וביסוס תשתיות צבאיות בסמוך לגבולות ישראל, מעורבות איראן בטרור נגד ישראלים ויהודים בחו"ל, הרחבת הפעילות הישראלית נגד איראן לזירות ולמרחבים נוספים, ובכלל זה הזירה הימית והסייבר, ויישום תפיסת "ראש הנחש" הגורסת כי יש להכות את איראן בביתה שלה – כל אלה הפכו את העימות הישראלי-איראני, שבסיסו נעוץ בעוינות האידיאולוגית כלפי המדינה היהודית, למערכה ישירה בין ישראל לאיראן.
אף כי מן הראוי להיזהר בקביעות חד-משמעיות בשלב מוקדם זה של המערכה, ניתן להעלות כמה תובנות ראשוניות:
מכה אפקטיבית למערכת הפיקוד והשליטה ולמתקני הגרעין
ישראל הפגינה יכולת מרשימה (גם אם לא מפתיעה לנוכח ניסיון השנה האחרונה) במכת הפתיחה הראשונה, בדגש על עריפת חלק מהצמרת הביטחונית האיראנית. ניתן להעריך בזהירות כי גם תשתיות הגרעין, לרבות אתרי ההעשרה ומדעני גרעין מובילים, נפגעו קשות.
תגובה איראנית – חריפה אך מדורגת
התגובה האיראנית צפויה להיות קשה, כפי שכבר איים מנהיג איראן ח'אמנאי: הן כמותית והן איכותית. אולם, לעת עתה טהראן תמקד כנראה את תגובתה לעבר ישראל חרף הפניית האשמה גם כלפי ארצות הברית. ניתן להניח בזהירות שלפחות בשלב זה המשטר האיראני אינו מעוניין לגרור את ארצות הברית למערכה. עם זאת, לא ברור אם וושינגטון תצליח להישאר לאורך זמן מחוץ למערכה ובמקרה כזה תתחדד הדילמה בהנהגה האיראנית כיצד לנהוג מול אינטרסים אמריקניים (ואולי גם מפרציים) באזור.
איראן אינה חיזבאללה
הפגיעה ביכולות הפיקוד והשליטה עשויה להקשות במידה מסוימת על יכולת התגובה האיראנית. עם זאת, יש לזכור שאיראן אינה חיזבאללה ובוודאי שלא חמאס. הרפובליקה האיסלאמית, הרחוקה מאוד מישראל וששטחה גדול פי יותר מ-150 משטחה של לבנון, מתאפיינת במידה רבה של כפילות מוסדית (צבא מול משמרות המהפכה, משרד המודיעין מול ארגון המודיעין של משמרות המהפכה, מיליציית הבסיג' מול כוחות ביטחון הפנים וכיו"ב) וביתירות רבה המאפשרת גיבוי וממלאי מקום ללא מגבלה משמעותית. זו כבר באה לידי ביטוי במינוי יורשים הן לראש המטה הכללי באקרי והן למפקד משמרות המהפכה סלאמי.
יציבות המשטר
השאיפה למוטט את המשטר האיראני באמצעות פגיעה - קשה ככל שתהיה - בחלק מהצמרת הביטחונית והצבאית, אינה מציאותית. האליטה הפוליטית והביטחונית האיראנית רחבה, מלוכדת ומחויבת לשימור שרידות המשטר. תגובתו של הציבור האיראני, שרובו אינו תומך במשטר, פחות צפויה, אך על מנת להביא לקריסת המשטר באמצעות לחץ ציבורי, נדרש שינוי דרמטי במאזן הכוחות בין המשטר ותומכיו לבין מתנגדיו, שעד כה רק מיעוט מהם הפגין נכונות לנקוט בצעדים אקטיביים להפלתו. הדיווחים על פגיעה במרכזי מגורים, הרוגים אזרחים ופגיעה בתשתיות עשויים להוביל, לפחות בטווח הקצר, ל"התגייסות סביב הדגל". שינוי אפשרי רק בתרחיש שבו הציבור האיראני יחוש שיש הזדמנות של ממש להביא לשינוי פוליטי ו/או אם יהיו סימנים לבקיעים בצמרת השלטונית/הביטחונית.
שיקום תוכנית הגרעין
מוקדם לדבר על יכולת השיקום של תוכנית הגרעין התלויה בעיקר בהיקף הפגיעה באתרי הגרעין וביכולת השיורית שנותרה. איראן לא תוותר מרצונה על יכולותיה הגרעיניות (שנותרו) ועל המאמץ לשקם את תוכנית הגרעין, ואולי אף לפרוץ קדימה בהינתן יכולת כזו, והפעם גם יש לכך לגיטימציה מבחינתה. עם זאת, יכולתה לממש זאת תלויה בהיקף הפגיעה שהושגה ובנחישות מצד ישראל (וייתכן שגם ארצות הברית) לבלום את מאמצי השיקום.
"אסטרטגיית יציאה" – אין פתרונות קסם
השמדה מוחלטת של תוכנית הגרעין אינה מציאותית. לפיכך, בתום המערכה יהיה צורך לוודא חסימת דרכה של איראן לנשק גרעיני אם באמצעות מערכה מתמשכת לשימור ההישג על ידי אמצעים צבאיים קינטיים, חשאיים או מדיניים ובין אם במהלך מדיני משלים בהובלת ארצות הברית.
בסיכומו של דבר, אנחנו נמצאים בשלב מסוכן ביותר ובלתי צפוי במערכה שעלולה להיות ממושכת וקשה, והשלכותיה יהיו נרחבות ומשמעותיות לא רק על עתידה של איראן כי אם על עתיד האזור. כעת עומדת למבחן נחישותה של ישראל למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, אך תוך שאיפה למנוע עד כמה שניתן ותוך תיאום מלא עם ארצות הברית את הימשכות המערכה ואת היגררותה למערכה כלל-אזורית.
>>> ד"ר רז צימט הוא ראש תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ומומחה לאיראן באוניברסיטת תל אביב