המתקפה על יעדי הגרעין באיראן התבצעה במסגרת דוקטרינת בגין, שהתגבשה בישראל מאז תקיפת הכור העיראקי ב-1981: "לא נאפשר למדינה עוינת, הקוראת להשמדתנו, להחזיק בנשק גרעיני". פעילות ישראלית לאור דוקטרינה זו הומחשה שנית כאשר ישראל תקפה את הכור הסורי בדיר א-זור ב-2007. במהלך הלילה, היעדים שהותקפו על ידי ישראל בשטח איראן כללו בעיקר תשתיות גרעין ומדענים, אך גם מטרות צבאיות שנועדו להקטין את היכולת של איראן לתקוף את ישראל.
ישנם שני הבדלים חשובים בין התקיפות בעיראק ובסוריה לבין התקיפה הישראלית הנוכחית. ראשית, בניגוד למתקפות הישראליות לעיל שנותרו ללא מענה מעיראק וסוריה, איראן צפויה להגיב בעוצמה ולאורך זמן, במירב החימוש ובסיוע הפרוקסי שטיפחו שנים ארוכות. שנית, התקיפה הנוכחית באיראן אינה מיועדת להשמיד כור גרעיני בודד כפי שישראל עשתה בעיראק או בסוריה. כעת, נדרש לנטרל מערך רחב ומורכב של אתרי צנטריפוגות תת-קרקעיים, ממוגנים ומבוזרים, אתרי המרת אורניום, מחסנים של אורניום מעושר ומתקנים נוספים. השגת מטרה זו מצריכה מערכה התקפית מתמשכת, מתוחכמת ויקרה.
שעות בודדות אחרי התקיפה הישראלית, ולאחר עצירתו של מטח התגובה הראשון מאיראן, חשוב לבחון מה יהיו התגובות האסטרטגיות של שתי שחקניות מפתח: איראן וארצות הברית.
התגובה האיראנית חשובה בשני מישורים. במישור הצבאי, התגובה יכולה להיות מוגבלת לישראל בלבד או לכלול פגיעה באינטרסים אמריקניים ומפרציים. מיקוד התגובה בישראל תלמד על ניסיון איראני להימנע מהסלמה עם ארצות הברית. תגובה רחבה יותר יכולה להתפרש כניסיון לתקוע טריז בין ירושלים לוושינגטון, כאשר בכירי תנועת MAGA בממשל עלולים להאשים את ישראל בפרובוקציה שגרמה לפגיעה בכוחות אמריקניים. במישור המדיני, חשוב לשים לב לתגובת איראן בהקשרי תוכנית הגרעין שלה. צעדים כמו גירוש פקחי סבא"א, פיזור והסתרת חומר מועשר, ואף פרישה מאמנת ה-NPT יעידו על צעדי הסלמה בחזית הגרעינית.
בבחינת התגובה האמריקנית, נכון לשעות אלה, וושינגטון עדיין מנסה לבדל את עצמה מהמתקפה. היא אינה צפויה להשתתף בה, אך צפויה לתמוך בישראל – לכל הפחות בהגנה ובמישור הדיפלומטי בדיון שוודאי יכונס במועצת הביטחון. ארצות הברית מפולגת – גם בציבור וגם בממשל, וכבר עכשיו נראות קריאות של נבחרי ציבור נגד גרירתה של ארצות הברית למלחמה במזרח התיכון. ייתכן שנהיה עדים לניסיון אמריקני לסגור את האירוע במהירות ולהפוך את הפעולה הצבאית לבסיס למהלך מדיני אמריקני שתכליתו הסכם גרעין משופר.
עם המבט קדימה, ארבעה תרחישים אפשריים:
- מערכה דו-צדדית שבה איראן מגיבה במתקפות טילים נרחבות בהתאם למתווה התקיפה הישראלית, ארצות הברית מסייעת לישראל בהגנה, והעימות נותר תחום לשתי המדינות.
- התערבות דיפלומטית לבלימת הסלמה, שבה מועצת הביטחון של האו"ם, בגיבוי ארצות הברית, קוראת להפסקת אש, וארצות הברית ואיראן שבות לשולחן המשא ומתן לדיונים על הסכם גרעין חדש.
- תרחיש שלישי הינו עימות אזורי רב-צדדי שיתרחש אם איראן תתקוף בסיסים אמריקניים ברחבי המזרח התיכון, וארצות הברית תיכנס למלחמה פעילה לצד ישראל. חשוב להדגיש, רק ארצות הברית עשויה להצליח לתרגם הישג צבאי חד-פעמי להישג אסטרטגי מתמשך – כזה שיבלום את תוכנית הגרעין האיראנית לצמיתות, או לפחות ידחה אותה לשנים רבות.
- תרחיש רביעי הינו הסלמה בין-לאומית עם כניסתן של רוסיה וסין למערכה לצד איראן. הסבירות לחלופה זו נמוכה מאוד, אך היא תושפע מהמענה האמריקני – שכאמור תלוי גם במטרות שהאיראנים יסמנו.
התרחישים מדגישים כי מעבר להישגים הפיזיים של התקיפה הישראלית, המשתנה הקריטי הוא היקף ויעד התגובה האיראנית, ואחריה עמדת הממשל האמריקני. לכן, חשוב להבהיר: מטרתה של מדינת ישראל היא לא תקיפה באיראן – אלא שלילת היכולת שלה לפתח ולהשלים את תוכנית הגרעין הצבאית שלה למשך שנים רבות מאוד. לפיכך, התקיפה הישראלית היא אמצעי ולא יעד, כאשר מניעת התגרענות איראן תובטח לאורך זמן, בצעד משלים למתקפה הצבאית: הסכם מדיני המגובה באיום מעצמתי מצד ארצות הברית. התיאום בין ישראל לבין ארצות הברית הוא קריטי מתמיד.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL