בואו נדבר על מסלול החיים של גבר חרדי. הוא מתגייס, אם בכלל, למסלול נפרד - סטרילי מנשים. בהמשך הוא לומד לתואר ראשון נפרד, וכך גם לגבי תואר שני ושלישי. לאחר מכן, הוא יוצא לשוק העבודה, שבו לפתע הוא פוגש בנשים. מוזר, לא?
כשמסגלים אורח חיים מנותק באופן שיטתי מכ-50% מהאוכלוסייה, זה לא רק יוצר עיוות מוסרי, אלא גם זה מביא לידי עיוות תפקודי. איך תוכל לשתף פעולה, לנהל, לקבל סמכות מאישה, לעבוד בצוות, לייעץ ולטפל, אם מעולם לא ראית אישה כקולגה? הפרדה מגדרית אינה רק מנגנון שליטה על נשים - היא בונה גברים שלא מסוגלים להשתלב בעולם.
עכשיו נעבור לפגיעה הישירה בנשים - זו שבדרך כלל שותקים לגביה. הצעת החוק שעברה ביום שני בקריאה ראשונה, המבקשת לקבע הפרדה מגדרית גם בתארים שניים ושלישיים, היא רווח עבור הגברים החרדים שיוכלו ללמוד עד דוקטורט מבלי להיתקל באישה אחת. ומה לגבי הנשים? עד היום, נשים חרדיות שרצו ללמוד לתואר שני עד היום – יכלו. פשוט לא הייתה מסגרת נפרדת ולכן הרב לא יכול היה לאסור עליהן. עכשיו, ברגע שיש “מסלול נפרד”, הרב יוכל לדרוש שלא ילמדו במסלול מעורב – גם אם זה המקצוע היחיד שמתאים להן.
הנתונים ברורים: על אף ההשקעה הציבורית הגבוהה, המוערכת בכ-1.7 מיליארד בעשור האחרון, במודלים הקיימים כיום בתואר ראשון - ההפרדה אינה מצליחה להשיג את מטרותיה המוצהרות. לפי דוח מבקר המדינה, כ-50 אחוזים מהסטודנטים החרדים נושרים מהלימודים, ורק כ-25% מהגברים ממשיכים לתארים מתקדמים.
ככלל, להצעת החוק השלכות חברתיות וכלכליות ניכרות. חברה שבה נשים מודרות ממוקדי השפעה מאבדת את פוטנציאל הצמיחה, החדשנות והיצירתיות שלה. מקצועות הנלמדים בתארים מתקדמים, כדוגמת פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית, דורשים הכנה לעבודה בשוק עבודה מעורב. הפרדה בלימודים תביא לידי פערים בהכשרת הסטודנטים, וכן תפגע ביכולת שלהם לתפקד עם הגעתם אל שוק העבודה, הדורש שיתופי פעולה מגדריים.
בהתייחס לסגל האקדמי, הפרדה מגדרית אומרת שמרצות לא יכולות ללמד גברים. אז אם אני חוקרת בכירה, ויש כיתה מלאה בסטודנטים חרדים, אני לא אכנס אליה? כלומר, אני הופכת לאשת סגל ב-50% תוקף. ולא – אין לזה הצדקה אקדמית, מדעית, מוסרית או כלכלית.
זה לא רק פוגע בנשים. זה פוגע בכולנו. זה לא "כיבוד אורח חיים". זה פרויקט חברתי-פוליטי ליצירת גברים שלא מסוגלים לחיות בעולם עם נשים. ומי שמשלמת על זה – בכל שלב – זו האישה. המרצה, הסטודנטית, העמיתות לעבודה, או המטופלות. ועם כל הכסף, והחוקים, והפשרות – זה פשוט לא עובד.