עימותים קשים התחוללו בשבוע האחרון בין כוחות דרוזים לבין מי שמוגדר בפי המשטר החדש בסוריה כ"סוררים" או "כוחות פורעי חוק", באזור ג'רמאנה וסאחניא בפרברי דמשק. הטריגר לאירועים היה הקלטה מפוברקת של שייח' דרוזי, שפוגע לכאורה בכבודו של הנביא מוחמד.
סוריה מצויה בעיצומו של שינוי פוליטי ועתידה עדיין לוט בערפל – משטר שעברו הג'יהאדיסטי מעיב מאוד על תדמיתו, על אף ניסיונותיו לקדם מהלכי ייצוב במדינה. חוסר האמון והחשש בקרב חלקים נרחבים באוכלוסייה נותר גבוה מאוד, הסדר במדינה טרם התייצב, והנשיא אחמד א-שרע מחזיק ביכולת מוגבלת מאוד לאכוף סדר וביטחון בשל המחסור בכוח אדם ואופיו (חלק ניכר מהלוחמים שכן ברשותו הם לוחמים זרים וג'יהאדיסטים, כך שמידת השליטה בהם גם נתונה בספק). מציאות זו מהווה קרקע פורה להתפרצויות של עימותים מקומיים, בעיקר על בסיס אתני – כפי שקרה בימים האחרונים וכפי שככל הנראה, לצערנו, צפוי לקרות גם בעתיד.
למעשה, העימותים האלימים עם הדרוזים מזכירים במידה רבה את מאבק הדמים שהתחולל בין המיעוט העלאווי לבין כוחות המשטר וחמושים נוספים במערב סוריה בחודש מרץ. שני האירועים מתאפיינים במאבק נרטיבים, דיס-אינפורמציה ופייק-ניוז שמקשים מאוד על "בירור המציאות" ועל הניסיון לקבל תמונה אובייקטיבית על השתלשלות האירועים. כך, ישנן עמדות סותרות בנוגע לשאלה עד כמה המשטר מעורב היה באירועי האלימות או שמא חתר להרגעת הרוחות? האם אכן התרחש טבח המוני או מדובר במקרי אלימות מקומיים, והאם אכן קיים קונצנזוס בקרב הדרוזים אשר למעורבות הישראלית במתרחש?
על פי כמה הערכות, היקף ההרוגים הינו של כ-90 בני אדם – רובם לוחמים מקרב הדרוזים וכוחות הביטחון הסורים. מתוכם כ-15 אזרחים הרוגים. הנתונים הללו עדיין דורשים אימות בשל הדיווחים הסותרים, אבל בשלב זה נדמה שזה סדר הגודל של האירוע.
בכל הנוגע לסוגיית המעורבים, נראה כי מדובר בעימותים שפרצו בין חמושים דרוזים לבין חמושים מקומיים וכוחות הביטחון הסורים. ביניהם בלטו גורמים בדואיים עצמאיים, שכנראה אחראים על המתקפות האכזריות נגד הדרוזים בכביש א-סווידאא–דמשק. בא-סווידאא מדובר בבני שבטים מקומיים שירו לעבר בתי דרוזים. לטענת רוב הדרוזים בסוריה ובישראל כוחות המשטר הסורי היו מעורבים בהרג ובהתעללויות, בעוד שגורמים סורים רשמיים טוענים לניסיון לאכוף שליטה ולהשיב את הסדר על כנו. מאז עלייתו לשלטון, א-שרע פועל נמרצות לשדר תדמית מתונה ומכילה על מנת לזכות בלגיטימציה בין-לאומית שתוביל להסרת הסנקציות הכלכליות המוטלות על המדינה – מתקפות על מיעוטים, כפי שאירע, פוגעות במאמציו. עם זאת, גם אם המשטר לא עמד באופן ישיר מאחורי הפגיעה בדרוזים - בדומה למקרה העלאווי, גם הפעם, התברר כי יכולתו לשלוט במתרחש ולאכוף סמכות הינה מוגבלת מאוד.
העדה הדרוזית – בין צפון ישראל לדרום סוריה
האירוע הנוכחי ממחיש את עומק הפיצול בקרב העדה הדרוזית בסוריה. בכיר העדה, השייח' חכמת אל-הג'רי, משקף קו ניצי וביקורתי מאוד כלפי המשטר החדש. הוא האשים אותו בשימוש ב"כנופיות תכפיריות" נגד האוכלוסייה הדרוזית והביע תמיכה במעורבות ישראלית ובין-לאומית בנעשה בסוריה. לעומתו, שייח'ים בכירים אחרים, בהם חמוד אל-חינאווי ויוסף ג'רבוע – קראו להרגעת הרוחות, הדגישו את החשיבות לשמור על אחדותה של סוריה, ותמכו בכניסת כוחות הביטחון לאזורים הדרוזים לצורך אכיפת סדר. מבחינתם כל מעורבות חיצונית, בעיקר מצד ישראל, פוגעת במעמדם בסוריה. לעת עתה, הושגה בא-סווידאא הסכמה שמאפשרת לממשל הסורי לחדש את שליטתו הביטחונית באזור הדרוזי, תוך הימנעות מעימותים עם כוחות מקומיים. ההסכם כולל גיוס אלפי דרוזים לכוחות הביטחון, פריסתם בכפרים ונסיגת כוחות הביטחון הכללי – מהלך שמעיד על שיתוף גורמים מקומיים ועל שאיפה לשמור על אחדותה של סוריה.
העדה הדרוזית בישראל, לעומת זאת, הציגה מפגן אחדות יוצא דופן. סרטוני וידאו שצולמו בסוריה ותיעדו מעשי רצח והשפלה של הדרוזים, עוררו דאגה ותסיסה בקרב הדרוזים בישראל, שלא קונים את "הפנים המחייכות" של א-שרע, והיו מעדיפים לחזות בנפילתו. לראשונה זה שנים יצאו בכירי העדה בקמפיין השפעה נרחב מול גורמים רשמיים בישראל, במטרה להגביר את המעורבות הישראלית להגנה על אחיהם. מעבר לביקורת על כך שישראל אינה עושה די, נרשמו שלל פניות של בכירים בעדה לגורמים בדרג המדיני והביטחוני, וכן חסימות כבישים והפגנות, כולל מול בית ראש הממשלה בקיסריה.
המורכבות הישראלית
מאז נפילתו של אסד, ישראל השתלטה על אזור החיץ שבדרום סוריה ותוקפת באופן תדיר יעדים צבאיים במדינה. בתחילת האירועים האחרונים, שר הביטחון ישראל כ"ץ העביר מסר מאיים לשלטון בסוריה: "אני שב ומזהיר את ראש המשטר אל-ג'ולאני - אם הפגיעות בדרוזים לא ייפסקו נגיב בחומרה רבה". בנוסף, טען כי "הועבר מסר ברור למשטר הסורי, שבאחריותו למנוע את הפגיעות".
חשדנותה של ישראל כלפי א-שרע, ה"ג'יהאדיסט בחליפה", הלחצים שהופעלו עליה בימים האחרונים מצד בכירי העדה הדרוזית בישראל והתחייבויותיה מחודש מרץ להגן על הדרוזים לא הותירו לה יותר מדי ברירות והובילו לתגובה צבאית מדורגת - בשלב הראשון ביצעה חמש תקיפות, ובשישי לפנות בוקר הפציצה גם סמוך (מאוד) לארמון הנשיאות בדמשק כאות אזהרה לא-שרע. ישראל לא הסתפקה בזה ובלילה שבין שישי לשבת ביצעה סדרת תקיפות עצימה לעבר מטרות צבאיות ומצבורי טילים. מעבר לתגובה הצבאית, דווח גם שישראל העבירה סיוע הומניטרי לדרוזים ואף פינתה נפגעים לטיפול בישראל.
המדיניות הישראלית בסוריה בחודשים האחרונים מגלמת לא מעט סיכונים. היא מובילה להגברת העוינות והשיח הלעומתי כלפי ישראל מצד המשטר והאוכלוסייה המקומית, מעודדת התעצמות של קיצונים המבקרים את רפיסותו של המשטר החדש בשל מדיניותו המרוסנת מול ישראל, ולפיכך מעלה את הסיכון לחיכוך ישיר עם חמושים מקומיים בדרום סוריה, עם כוחות המשטר, ואף עם טורקיה, שכוונתה להרחיב השפעתה ולבסס אחיזתה גם בבסיסים צבאיים במרכז סוריה הובילה לכמה תקיפות ישראליות שנועדו לאותת לטורקים שירושלים לא תסבול איום פוטנציאלי על חופש הפעולה הישראלי בסוריה. במקביל, גוברת גם הביקורת הבין-לאומית והאזורית על כך שישראל מפרה את הריבונות הסורית.
ישראל נקלעה כעת למצב מורכב – מחויבותה להגן על הדרוזים לאור יחסיה הטובים עם העדה בישראל ותפיסתה את הדרוזים בסוריה כבני ברית וגורמים חיוביים, בשטח רווי באיומים פוטנציאליים מצד אחד, אל מול הסכנה להישאב לענייניה הפנימיים של סוריה ולהסתכן בהידרדרות לעימות ישיר עמה מן הצד השני.
המהלכים הישראליים בסוף השבוע האחרון רק מעצימים את הסיכונים לעיל ונתפסים בסוריה כניסיון חתרני להוביל לפירוקה של המדינה. אפשר גם להתווכח (כפי שאכן קורה בקרב הדרוזים) על מידת תרומתה של המדיניות הפומבית של ישראל למעמד הדרוזים בסוריה, כאשר לצד הניסיון להגן עליהם היא גם מובילה לדימויים כבני חסות, "משת"פים" ו"פרוקסיז" ישראליים כפי ששומעים לאחרונה בסוריה. המשטר הסורי בתגובה, גינה את התקיפות הישראליות והזהיר שהם מובילים להסלמה מסוכנת. האוכלוסייה המקומית אף קראה בסוף השבוע לצאת למאבק אלים נגד ישראל.
המהלכים שישראל נוקטת מאז נפילתו של אסד ונועדו לנטרל איומים פוטנציאליים על גבולותיה, עלולים להפוך לנבואה שמגשימה עצמה ולהגביר את הסבירות להתלקחות עימותים בעתיד, כלומר להוביל אותנו לאותו תרחיש שממנו ישראל ניסתה להימנע. הם גם עלולים להאיץ את התקרבותו של א-שרע לטורקיה כמוצא אחרון אל מול התוקפנות הישראלית
לאחר המענה הצבאי החריף, מוטב שישראל תוביל מעתה מדיניות מאוזנת שתסייע לשמר את האינטרסים הביטחוניים שלה בטווח הזמן הארוך, תאפשר למנף את הישגיה הצבאיים המשמעותיים מהשנה האחרונה להסדרות שיבטיחו מציאות ביטחונית משופרת ומתמשכת, מבלי להיות תלויים בשימור נוכחות צבאית בשטח סוריה. ראוי שהמענה הישראלי יתמקד כעת בהעברת מסרים תקיפים למשטר (לאו דווקא צבאיים) אשר להבטחת צרכיה הביטחוניים במרחב, בהענקת סיוע הומניטרי לדרוזים, ובגיוס הקהילה הבין-לאומית להרגעת הרוחות ולמניעת הישנות מקרים דומים בעתיד.
>>> ד"ר כרמית ולנסי היא חוקרת בכירה וראש תוכנית סוריה במכון למחקרי ביטחון לאומי