חיל האוויר נכנס לשלב מתקדם של המתקפה מול איראן, אחרי פתיחה מוצלחת ביותר ושלב של יצירת שליטה אווירית והעמקת הפגיעות. ישראל נדרשת לחשב מחדש את ההישג הנדרש, כיצד לייצב אותו, ואיך לצאת כשידה על העליונה מבלי להיגרר למלחמת התשה ארוכה.
אין עוררין שההישגים עד כה הינם יוצאי דופן. אף אחד לא יכל לדמיין מצב כזה של לקיחת שליטה אווירית על איראן והתנהלות מבצעית בדומה לחופש הפעולה הקיים בעזה. עלינו להסיר את הכובע בפני חיל האוויר שהמלחמה הזאת היא שלו, על מלא-מלא, והוא מנהל את המערכה למופת בסיוע אמ"ן והמוסד. הערכה גם לפיקוד העורף וגורמי ההצלה.
האיזון בהתקפות המשלבות פגיעה בפו"ש וביכולות הטק"ק נעשות במקצועיות רבה, אבל זה רחוק משליטה מוחלטת במרחבים שם באופן שימנע ירי על ישראל.
המצב הנוכחי עדיין לא מרחיק את איראן מפצצה
חשוב להפנים, איראן זאת מדינה גדולה עם כושר ספיגה, אורך רוח ויכולות התאוששות שונים לגמרי מארגוני טרור שאנו רגילים להכות סביבנו. אמר זאת יפה הרמטכ"ל ביום הראשון בדברו על "צניעות" ולא שכרון כוח. במקרה האיראני עדיף להקפיד על כך. הפוך מהאופוריה והזחיחות שמפגינה הממשלה וראש הממשלה בראשם. זה לא אמור להיות קמפיין בחירות, בשעה שרחובות שלמים נהרסים, יש כל יום הרוגים ופצועים בצידנו וטרם ברורה תוצאת המלחמה.
איראן נמצאת כבר כעשור תחת סנקציות ועדיין שמרה על כוחה. היא ממשיכה לייצא את המהפכה, הפכה למקור תמיכה צבאי לרוסיה, והיא עצמה מקבלת תמיכה מאוד משמעותית כעת מסין. עם כל הנזק שנגרם, היא עדיין יכולה להתאושש הרבה יותר מהר ממה שסבורים.
ההשפלה שעברה, והבנתה עד כמה הפכה לחשופה ופגיעה, מחייבת אותה לשנות את סדר העדיפות הביטחוני. יעד ההתגרענות שלה הופך למטרת-על חיונית לשרידות המשטר, שלא כפי שהיה עד עתה, עת שנזקקה לגרעין כאיום ולא לגרעין עצמו. בעבר זה היה כלי השפעה לייצוא המהפכה, וכעת סלע קיומה. המכה הישראלית הפכה את הצורך החיוני שלה בגרעין לעובדה, שכעת אין לה בכלל ברירה אלא לחתור להשגתה בכל כוחה.
היכולת של ישראל לפגוע ישירות בגרעין מגיעה פחות או יותר למרב ההישג בהיעדר ההשתתפות האמריקנית, וגם ברור שלא יהיה ניתן לחסל באמת את הגרעין, אלא בדרכים אחרות. קשה לאמוד את ההישג עד כה בממד של הנזק והזמן שהורווח עד להתאוששות ובנייה מחדש. גם אם נאמר שההישג הגיע לשיעור של 60%, על רקע כך שהמוטיבציה האיראנית להתגרען כעת גבוהה לאין-שיעור, צריך להניח שאם המצב הנוכחי יישאר, תצליח איראן לייצר פצצה בתוך פחות משנה.
למעשה, ניתן לומר, שהפעולה הישראלית המוצלחת דחקה את איראן קדימה ליצור פצצה בכל מחיר. לפיכך, כל הפעולה הנדרשת כעת היא ללכת על פגיעה רוחבית מקסימלית במטרה לערער לחלוטין את כושר תפקוד המשטר שאסור שתהיה באפשרותו להתאושש, דבר שיכול להתהפך עלינו עם פצצה בזמן קצר. לכן, מה שנראה כמיקסום הנזק הופך לפגיעה חיונית בכל דבר שמתפקד תחת הממשל, פגיעה בכל "שריר בגוף האיראני", שעלולה למנוע ו/או להרחיק כל התאוששות. ניתן להגדיר כי מטרת המתקפה כעת היא מיטוט כלל היכולות התפקודיות, המנהליות, הפיננסיות, השליטה כדי למנוע התאוששות, כולל את כל המעגלים התפקודיים של הממשל.
קיימות שתי אופציות
הראשונה, התערבות אמריקנית והגעה להסדר של הסכם גרעין הרבה יותר תובעני, שלא מסתפק רק בהסכם מניעת גרעין אלא מורחב הרבה יותר עם הסכמה לפירוק חיזבאללה והחות'ים ואי הפצת טרור. זו אופציה לא פשוטה מבחינת המשטר.
אסור להתבלבל מהאיתותים האיראנים להפסקת אש. צריך להניח שמדובר ברצון לזמן התארגנות ולא בהסכמה לוויתור על הגרעין, לכן חשוב מאוד שהאיראנים יהיו אלה שירצו יותר, כי אז מנוף הכוח למשא ומתן יהיה בידי האמריקנים ולא בידי האיראנים.
יש לזכור כי ההשפלה שעוברים האיראנים לא באמת תעביר להם את החשק לגרעין, להפך. הפסקת האש היא רצון ל"הודנה", הפסקת אש זמנית, אך ורק לצורך התאוששות והתארגנות. בסוף, מדובר במשטר אידיאולוגי ולא פוליטי, שהחשיבה הראשונה שלו הינה דתית ותדמיתית לפני החשיבה הפרקטית.
אם לבסוף יצליח הלחץ הישראלי להכניס את האמריקנים למתקפה על פורדו, התוצאה תספק יתרון קריטי לאפשרות להסכם, כאשר יהיה הרבה יותר קשה לאיראנים לבנות מחדש את היכולת הגרעינית בלי פורדו. זהו דבר שבהחלט יעשה את ההבדל לתוצאת המלחמה. איראן גרעינית תוך פחות משנה תהיה תוצאה רעה ביותר לביטחון ישראל.
איראן ירצו שקט, ישראל צריכה לסגור את הסיפור
לישראל מגבלה נוספת. היא נדרשת להסתכל אל הזמן האפקטיבי המוגדר כעת כשבועיים נוספים ולא להגיע לנקודה שממנה האפקטיביות מתחילה לרדת, רמת המטרות יורדת, ומשם היא עלולה להיקלע למחסור בכלכלת החימושים, לשחיקה גוברת של הכוח, ואף למשמעויות כבדות לכלכלה הישראלית. ההסתכלות היא על מקסום ההישג ושמירתו מבלי להגיע לתחילת השחיקה. צריך לזכור, אין לישראל נתיב יציאה למעט האמריקנים, ולהם שום דבר לא בוער. הם יכולים לקחת את הזמן מעבר לחלון "האפקטיביות הישראלית", וזה פחות טוב לישראל.
במצב של "סוף פתוח", כשאין סגירה אמריקנית ואין עם מי לדבר באיראן, כדאי שתהיה במחסנית אפשרות של מהלך חד-צדדי יזום, בדומה למה שעשה טראמפ מול החות'ים, להודיע שניצחנו, סיימנו את הפגיעה ביכולות של איראן, ולהכריז על הפסקת אש חד-צדדית. מהלך כזה גם יאפשר אולי לארצות הברית להחזיר את איראן לשולחן את המשא ומתן, ומאידך מותיר לישראל לחזור לתקוף היות וזה מהלך חד-צדדי. במצב הזה הרצון האיראני לשמור על השקט בלי מחויבות יכול להתאים להם, וגם לנו, אם כי זה הופך את המערכה למערכה בהמשכים.
בכל מקרה, רע לישראל להחליק לתוך פינג-פונג צמוד של התשה שכרוכה במחירים כבדים עבורנו לאורך זמן. התשה, במקרה הזה, היא לא כמו ההטרדה של החות'ים. זה פי כמה חמור יותר. אנחנו רואים שהאיראנים הרבה יותר מדויקים וקטלניים. שיתוק של המשק הישראלי לאורך זמן הוא נזק עצום ועלול להחליש מאוד את ישראל, ולכן חייבים "קלוזר", סגירה.
בעת שהעיניים נשואות מזרחה, עדיין מתנהלת מלחמה רעה בעזה שגובה מחירים קשים מאוד של נפגעים כל שבוע ונזקים מדיניים שקשה לתאר. אין כמעט אף גורם אחד בעולם, כולל בארצות הברית, שלא מטיח בנו שישראל מבצעת שם פשעי מלחמה, ושום הילה של התקפה באיראן לא מכסה את הנזק שהמשך המלחמה הזאת גורם לנו. ההשתבחות של ראש הממשלה במלחמת איראן וההתעלמות מעזה לא פותרת את הבעיה שם, אלא רק מחמירה אותה, והיא תכה בפרצופו כמו שהיא מכה את כולנו. ברור שלצה"ל גם אין קשב אמיתי לנהל אותה. החטופים נמקים וראש הממשלה, חוץ מהבטחות סרק, לא באמת מנסה להביאם. זה דבר נורא ואיום וגובל בחוסר אנושיות. אי סגירת המלחמה בעזה מעידה על ניתוק ובריחה של הממשלה מהמציאות.