ההתקפה על הגרעין האיראני היא אינטרס ביטחוני-לאומי מוצדק. בין אם התזמון היה קריטי כי מדובר ב"פצצה מתקתקת", שאיראן אכן החליטה ואצה לייצר פצצה לנוכח התערערות מצבה ונפילת מעטפות ההגנה סביבה ודחק אותה קדימה להחזיק בהגנה האמיתית בפצצה, ובין אם התחכמותה במשא ומתן עם ארצות הברית הביא לכך שהיא עלולה הייתה להמשיך לשמר יכולת סף גרעינית ותישאר כך, כאשר לא היה רושם שארצות הברית מצליחה לדחוק אותה להסדר מספק. אפשר לומר שתזמון ההתקפה הישראלית, למרות שברור שהיו משולבים בו שיקולים פוליטיים, היה על עניין ראוי.
אין ספק שהצלחת הפעולה הייתה בהפתעה בדקות הפתיחה שלה. שם למעשה נקבעה מידה רבה כבר תוצאת ההתקפה, כאשר חוסלה הצמרת הצבאית בדגש על משמרות המהפכה ובעיקר 13 מדעני הגרעין, מרכז הידע החיוני בנושא.
ההישג של הלילה השני, ביצירת חופש הפעולה המלא בשמי טהראן, לקח למעשה את השליטה העילית על ריבונות המדינה מהנהגת איראן על ארצה. זוהי מכה קריטית להנהגה, הכרוכה לא רק בהשפלה קשה אלא הפכה את חייהם של המנהיגים האיראנים לחיים על-תנאי. תפקודם וחייהם נקלעו לצל כבד התלוי בידיה של ישראל, מה שההנהגה באיראן לא תיארה לעצמה בחלומות הגרועים ביותר - קרה. בדומה לחיזבאללה ולארגוני הטרור שבנתה הפכה הנהגת האם עצמה לנרדפת בארצה.
בצד ההישגים, אזרחי ישראל משלמים כבר לילה שלישי מחיר כבד ריצה לממ"ד, הרוגים, פצועים והרס רב. הציבור הישראלי לא היה מוכן לזה, והממשלה גם לא עשתה דבר להכין אותו לכך, למעט הנאום הפומפוזי של ראש הממשלה שדיבר בעיקר על עצמו ועל ההחלטה ההיסטורית שלו. "העם" זה בעיקר עניין אינסטרומנטלי אצלו.
בצד המשך התקיפות והעמקת ההישג, לישראל אורך נשימה מוגבל, ואיראן היא מדינה גדולה ולא ארגון טרור. היא צריכה כעת להחליט מה תכלית ההצלחה, ובעיקר מה אסטרטגיית היציאה המיטבית. היא צריכה להחליט כבר כעת כי מהשיא של הפעולה רק יורדים, ואם ישראל תיקלע למלחמת התשה ארוכה מול איראן יתחלף ההישג הגדול בשחיקה ואף הפסד.
צריך להודות, בהרכב הממשלה הנוכחי לא קיים איזון בשיקול הדעת של הפה האחד כמו שנעדר מן החלטות במלחמה הנוכחית מאז פיטורי גלנט ועד היום. החולשה העיקרית של ממשלה כוחנית היא ביכולת להביא לסיום מוצלח את המהלכים הצבאיים שהאחריות להם מוטלת מראש על ראשי מערכת הביטחון, במקום שבו האחריות היא נטו של הממשלה, אפס, שום לקיחת אחריות להחלטה מדינית, למעט מקרה אחד כאשר האמריקנים כפו עלינו הסכם כזה בסיום הלחימה בלבנון, ששם זה באמת עובד טוב. בשום זירה אחרת ממשלת ישראל לא קיבלה שום החלטה למהלך מדיני מסיים, הדשדוש הצורם בעזה הוא ההוכחה לכך.
המפתח לשימור ההישגים באיראן
המפתח להמשך המערכה באיראן היא ארצות הברית. כל ההישג נגד הגרעין שהושג בתקיפה, ובהנחה שיהיו עוד תקיפות שיעמיקו את הנזק, הוא לזמן מוגבל. לא רק שהוא לזמן מוגבל, אם לא יהיה הסכם מסיים טוב, איראן תכפיל ותשלש את מאמציה ותגיע לגרעין מוקדם מכל ההערכות.
יש רק דרך אחת להבטיח את ההישג: להגיע לתיאום מושלם עם ארצות הברית. מהימים הקרובים ואילך מה שצריך לקבוע את התנהלות הפעולה זה לא דברי הרהב והאיומים של שר הביטחון ישראל כ"ץ, אלא סנכרון להובלה אמריקנית להסכם. לישראל אין שום אסטרטגיית יציאה חוץ מארצות הברית, וחוכמת האמריקנים כעת היא לנווט את ההסכם באופן שממקסם את התקיפה הישראלית ומביא אפילו להסכם יותר טוב ממה שהונח על השולחן קודם לכן. אם איראן תסרב, ארצות הברית תיתן גב לישראל ללכת רחוק יותר בפגיעה מדודה בתשתיות, ואפילו עשויה להצטרף לישראל בתקיפות, ובעיקר בהשמדת פורדו, עיקר הפרויקט וכנראה ששם מאוחסן גם החומר המעושר.
הסיכון בהצטרפות האמריקנים לתקיפות הוא שיהיה להם קשה באותה עת להיות דרך המוצא מהמלחמה אם הם עצמם שותפים פעילים לה. עם זאת, שיתוף הפעולה שלנו עם האמריקנים מהווה כוח הכרעתי מול איראן, ויביא תוצאה צבאית הרבה יותר קריטית. ישראל צריכה כעת, כיעד עליון וכתנאי להצלחה, להסתנכרן לתוכנית האמריקנית הכוללת.
החלטה מהותית נוספת שנתניהו צריך לקבל, היא לסיים את המלחמה בעזה. גם מהשיקול שכל תשומת הלב צריכה להיות כעת מושקעת במלחמה הרבה יותר חשובה ומורכבת, במקום לעסוק בדשדוש חסר התועלת שלא מביא לשום מקום בעזה, ורק יפגע בהישגי המלחמה באיראן. גם כשראש הממשלה מדבר על האחדות הנדרשת בעם לימים קשים שצפויים, החזרת החטופים היא הדבר החשוב ביותר שיעלה את מורל העם. זה, לצד להפסיק לטחון את המילואים והסדיר במלחמה מיותרת.
ישראל צריכה ללמוד ממלחמת לבנון השנייה. מלחמת טילים ממושכת על ישראל תהיה הנרטיב התודעתי המרכזי להצלחה או כישלון מול איראן, כי את ההרס כאן ואת הנפגעים אצלנו רואה ומרגיש כל אזרח. אם המדינה תמשיך להיות במצור אווירי וכלכלה משותקת, שום הסבר לא יתקבל. זאת הסיבה שישראל לא יכולה ולא נכון לה להיכנס למלחמת התשה ארוכה.
לתקוף את איראן זאת החלטה אמיצה, לסיים מלחמה נכון זאת החלטה אמיצה ושקולה הרבה יותר.