אחד הציוצים האחרונים של הנשיא דונלד טראמפ ברשת החברתית שלו, Truth Social, לכאורה לא מותירה מקום לספק - ארצות הברית מעוניינת לשמור על מרחק מסוים מהעימות הצבאי המתפתח והמסלים בין איראן לישראל:
"לארצות הברית לא היה שום קשר למתקפה על איראן הלילה. אם נותקף בכל דרך שהיא על ידי איראן, מלוא עוצמתם של הכוחות האמריקנים ייפול עליכם ברמות שלא נראו מעולם. עם זאת, נוכל בקלות להשיג עסקה בין איראן לישראל ולסיים את הסכסוך העקוב מדם הזה!!!"
בשלב זה של המבצע הצבאי המוצלח ובעקבות האתגר הגדול במתקן הגרעיני בפורדו, שנועד למפציצי ה-B2 האמריקנים, עולה ביתר שאת השאלה הגדולה מכולן - האם ארצות הברית תהיה מוכנה להצטרף לתקיפה? או שמא בכלל תפעל לסיומה המהיר, אחרי הבטחותיו החוזרות של טראמפ, שהצהיר שהגיע לסיים מלחמות ולא לפתוח חדשות ועל רקע הציוץ שלו מאתמול (שבת) בשיחתו עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, שגם הוא ירצה לראות את המלחמה מסתיימת?
— MAGA Resource (@MAGAResource) June 15, 2025
Donald J. Trump Truth Social 06.15.25 09:41 AM EST pic.twitter.com/5D6vJRgZ31
— Commentary Donald J. Trump Posts From Truth Social (@TrumpDailyPosts) June 15, 2025
לשאלה הזו ניתן להוסיף ויכוח אדיר שמתנהל ממש עכשיו בתוך הבייס של המפלגה הרפובליקנית, בין הבדלנים לשמרנים. הבדלנים, מאלו שמקיפים את טראמפ ועד למעצבי דעת הקהל ברשתות החברתיות, אומרים שאסור שארצות הברית תתערב במלחמה עם איראן, ושהיא חייבת להשאיר את המלחמה הזו רק לישראל. זה בא לידי ביטוי במיוחד אצל טאקר קרלסון, תומך מובהק של טראמפ, בפוסט שפרסם ובו כתב "drop Israel". ישנם גם מעצבי דעת קהל אחרים כמו צ'רלי קירק, אחד הפופולריים ביותר בקרב הדור הצעיר, שאומר - אני פרו-ישראלי, אבל אין לארצות הברית עניין במלחמה הזו. "כיצד היא משרתת את הנרטיב של America first?", כתב.
חשוב להבין שאלו לא עמדות חדשות בימין האמריקני. הן טבועות בו עמוק ומהולות בלא מעט ניחוחות אנטישמיים. זה אותו ימין שהאמין שהמלחמה בעיראק ב-2003 היא פרי מוחם הקודח של שמרנים יהודים כמו ריצ'רד פרל, דאג פיית', וולפוביץ' ואחרים שהובילו את ארצות הברית למלחמה לא לה, אלא למען ישראל. זה אותו ימין שאמר בעת המשבר הכלכלי הגדול בארצות הברית ב-2008, הסאב-פריים, שהיהודים השולטים בכלכלה בארצות הברית, מגולדמן זקס ועד ברני מיידוף, הם אלו שהובילו לאותו משבר. ההבדל הגדול הוא שעתה קולם חזק ומשפיע הרבה יותר.
מולם ניצבים הניצים השמרנים במפלגה, שטוענים שישראל היא בחזית המאבק וארצות הברית חייבת להתייצב לצידה. כאן זה נע מפוליטיקאים ועד מעצבי דעת קהל, כמו מארק לוין, רופרט מרדוק ואחרים.
אז איפה טראמפ בעימות הזה? טראמפ נבחר תחת ההבטחה שהוא כאן כדי לסיים מלחמות ולא להתחיל חדשות. עד כה, דרך אגב, בהצלחה אפסית. כמו שאנחנו יודעים, נדרש לא מעט כדי לשכנע אותו לתת אור ירוק למתקפה. זה היה שילוב של נסיבות - ההבנה שהמשא ומתן עם איראן צועד לעבר כישלון, פקיעת הדד-ליין שהציב לשיחות, דוח סבא"א החמור וגם התיאום הטוב בין ישראל לארצות הברית, שהובילו אותו בסופו של דבר לשחרר את האמברגו על תקיפה צבאית ישראלית. ארצות הברית כמובן שותפה בלא מעט מישורים - החימושים, הלוגיסטיקה, המודיעין, תיאום ההגנה האזורית באמצעות גנרל קורילה ופיקוד המרכז "סנטקום", אבל להתקפה היא לא מצטרפת. ישנו גם החשש הגיאו-אסטרטגי של ארצות הברית שמעורבות שלה עלולה לגרור מאבק בין-מעצמתי עם רוסיה וסין, ולכן היא מאוד נזהרת. טראמפ כרגע מעוניין שהעימות הצבאי יזחיל את איראן חזרה לשולחן המשא ומתן, מתוך ההבנה שהיא מעדיפה את שרידותו של הממשל על פני נשק גרעיני.
טראמפ בדילמת איראן
אז האם אין סיכוי כלל שטראמפ יצטרף למערכה? ישנם כמה משתנים שעשויים לגרום לו דווקא להחליט שכן. קודם כל, צריך לזכור שלקח זמן לשכנע אותו לתת אור ירוק למתקפה ישראלית. המשתנה הראשון זה כמובן אם האיראנים יעשו מיס-קלקולציה ויחליטו לתקוף כוחות אמריקניים. סביר להניח שהאיראנים לא יעשו את הטעות הזו.
המשתנה השני הוא האפשרות שהאיראנים יסרבו לחזור לשולחן המשא ומתן, וטראמפ, שרואה את ההצלחה הישראלית, יצטרף אליה להכרעה. טראמפ אוהב ווינרים, וראינו את מתקפת הציוצים שלו מיד לאחר יום התקיפות הראשון. הוא ידע להכיר בכך ונתן את ברכתו למהלך. המשתנה השלישי הוא אם לישראל לא תיוותר הברירה ותרצה לפעול נגד שדות הנפט האיראניים, בניגוד לרצון האמריקני שמבקש לשמור על מחירי נפט נמוכים. אז, בשיקוליו, יעדיף טראמפ לתקוף בפורדו על פני הפצצה בשדות הנפט באי חארג'.
המשתנה הרביעי הוא שמישהו הקרוב לאוזנו יצליח לשכנע אותו בהיגיון שבדבר. אין ספק שחייבים לפעול מול כל הגורמים שמבינים את החשיבות בהצטרפות ארצות הברית למתקפה. הדבר דומה למה שקרה ב-1947. אחד הגורמים המכריעים שהשפיעו על טרומן, נשיא ארצות הברית דאז, להכיר בהקמתה של מדינת ישראל, בניגוד לדעת שר החוץ המאוד חזק שלו, מרשל, היה אדי ג'ייקובסון - חבר ילדות יהודי שלו ממיזורי, שדאג שטרומן ייפגש עם חיים וייצמן, "והשאר היסטוריה".
בשורה התחתונה, לנשיא טראמפ אין כרגע תיאבון גדול להצטרף למתקפה. סביר להניח שבקרוב ינסו האיראנים לסיים את המערכה, אבל צריך לזכור שישראל נכנסה למלחמה שהתכוננה אליה 20 שנה לפחות. אסור לעצור אותה לפני שמגיעים להישגים הנדרשים בעצירת תוכנית הגרעין האיראנית. גם אם האמריקנים יחליטו שלא להצטרף למתקפה, כל חזרה לשולחן המשא ומתן של איראן מול טראמפ חייבת לכלול פירוק מלא של תוכנית הגרעין, כמו גם דבר נוסף, שעליו חזרנו שוב ושוב עם מעט קשב מהצד האמריקני - שכל הסכם עתידי חייב לעצור את תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן.
טראמפ יכול להמשיך לקרוא לעצירת המלחמה כמו שהוא עושה בעזה, אבל עלינו להמשיך עד שנגיע להישגים הנדרשים, עם רגל מסיימת אמריקנית, צבאית או דיפלומטית.