מאות בתים הרוסים, אזורי פגיעה מאסיבית במרכזי אוכלוסייה ובעיקר – אלפי אזרחים שבתיהם נחרבו וזקוקים לקורת גג מיידית - זוהי תמונת המצב בעורף ישראל לאחר ימים ספורים בלבד של מלחמה. על פי הערכות ראשוניות, כ-3,000 ישראלים זקוקים לפתרונות איכלוס מיידיים בעקבות הפגיעות המאסיביות בבניינים ובשכונות, ולסיוע מקיף מרשויות המדינה, אחרי שאיבדו כמעט את הכול.

המציאות הזו מדגימה באופן ברור, שהמערכה הנוכחית מול איראן איננה רק צבאית, אלא אזרחית במלוא מובן המילה, ודווקא משום שהממדים הללו היו ידועים וניתנים לצפי מראש, היה נכון לכלול מראש היערכות אזרחית טובה יותר כחלק בלתי נפרד מהיערכות כוללת למערכה.

כשאנו צופים בתמונות ההרס מהשכונות הפגועות, קשה שלא להתפעל מהמהירות, המקצועיות והנחישות של "המגיבים הראשונים". אנשי פיקוד העורף, המשטרה, הכבאות וההצלה, שנותנים מענה מיידי מרשים, המביא להצלת חיים. אך הטרגדיה שעוברים נפגעי העורף אינה מסתכמת רק ברגע ההצלה, אלא ביכולת של המדינה להיות שם עבורם גם ביום שאחרי, וללוות אותם בתהליך השבת החיים למסלולם.

נזקי הנפילה בגוש דן (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
המענה המיידי המוצלח בשטח חייב להמשיך גם לאחר מכן, הנזק בתל אביב|צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90

לכן, כשמדינה יוצאת למלחמה כל כך מקיפה, הכוללת פגיעה נרחבת בעורף, היא לא יכולה להסתפק רק בהגנה והתגוננות מיטבית בפני הטילים או במענה מבצעי לנפילתם. היא חייבת להכין גם את הקרקע האזרחית: איפה יגורו המפונים? כיצד יפוצו אזרחים שאיבדו הכול? איך נותנים מענה לצרכים הסוציאליים, הבריאותיים והנפשיים של נפגעי העורף החדשים.

לצערנו, מענה כולל שכזה לא בא לידי ביטוי במלחמה הנוכחית. ונפגעי העורף מתנהלים דרך פניות פרטניות לרשויות השלטון השונות, לעיתים עם סיוע ותיווך של הרשות המקומית הרלוונטית.

כמו אחרי 7 באוקטובר: המדינה שוב מאחרת

עדיין לא מאוחר לשנות את התמונה. עכשיו, כשהיקף הפגיעה ברור, כשממדי הפגיעה ידועים וברורים - התגובה הנדרשת לא יכולה להישאר טקטית, מקומית או מאולתרת. זה הזמן לקבל החלטה על טיפול מקיף ברמה הלאומית. והאמת, שזה גם לא כל כך מסובך.

זה הרגע להפעיל מינהלת חירום לאומית לטיפול בנפגעי העורף. גוף מרוכז, מתואם ומתוקצב, שייתן מענה כולל: פינוי למגורים זמניים, תמיכה נפשית ורפואית, טיפול בפיצויים, ליווי משפטי, סיוע סוציאלי ופתרונות בירוקרטיים.

האם צריך להקים מינהלת כזו מאפס? ממש לא. מדינת ישראל כבר השקיעה בעבר בתשתיות ייעודיות למצבי חירום, והניסיון הנצבר מאירועי מלחמת "חרבות ברזל", מאפשר להניע מהלך לאומי באופן מהיר. כך למשל, מינהלות "תקומה" ו"תנופה" שהוקמו לאחר 7 באוקטובר, הן תשתיות קיימות ועובדות שניתן להפעיל ולהתאים למצב הנוכחי. צריך רק להחליט על הפעלתם, להרחיב את התקציבים, ולהתחיל לעבוד, עכשיו.

יירוטים ברחבי הארץ עקב שיגור טילים מאיראן (צילום: דנור אהרון)
המצב ידוע. אסור לחזור על התגובה האיטית של 7 באוקטובר (יירוטים בשמי ישראל)|צילום: דנור אהרון

הציבור בישראל כבר חווה את המחיר של תגובה איטית. אחרי 7 באוקטובר לקח שבועות להקים מינהלות סיוע. בזמן הזה, אלפי אזרחים התמודדו לבדם עם קטסטרופה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחזור על אותה טעות, לא מוסרית, לא לאומית, ולא תפקודית. זה לא רק עניין של מעשים זה עניין של אמון, הציבור בישראל צריך לראות ולדעת שבזמן שהוא משלם את המחיר הגבוה לטובת המתקפה באיראן. יש מי שנמצא שם עבורו בעת הצורך. שהמדינה שם לצידו, ברגעים שמאבדים את הכול.

דמיינו את התסריט שבו אזרח, שביתו נחרב מטיל, ביום שבו חייב מתהפכים – מקבל מענה יזום ממערכת מנוהלת, שיודעת לתפור לו את כלל הצרכים מקצה לקצה. הוא לא יצטרך לרדוף אחרי אין-ספור משרדי ממשלה ורשויות, אלא המדינה תרדוך אחריו, לספק לו את כל צרכיו.

הזמן להפעיל מינהלת חירום לאומית

האירוע הנוכחי, דורש בעיקר ניהול נכון ומסונכרן. הפעלה מיטבית של השירות הציבורי, תוך הישענות על יכולות הניהול המקומי והיעיל ברשויות המקומיות - הוכיח את עצמו ככלי הנכון ביותר למענה לאזרח בעת משבר. כבר בימי הקורונה, וביתר שאת לאחר 7 באוקטובר, למדנו שהרשויות המקומיות מכירות את הקהילות שלהן, פועלות במהירות, ויודעות לאתר ולספק מענה לצרכים אמיתיים. אבל גם הן זקוקות לכתובת ממשלתית מרכזית שתרכז את המשאבים, תסנכרן את הפעולות, ותפעל נכון לאספקת משאבי טיפול לאומיים.

ישיבת ממשלה בנהריה (צילום: מעיין טואף, לע
מי הכתובת הממשלתית לאזרח? (ארכיון)|צילום: מעיין טואף, לע"מ

אלו לא ימים פשוטים, על פי התרחישים אנו צפויים לראות נזקים משמעותיים ואלפי אנשים שלא יוכלו לשוב לביתם. הם צריכים פתרונות. אם המדינה לא תיתן מענה מערכתי, אמיתי וכולל, היא תפסיד את המבחן המרכזי של כל ממשלה: היכולת לעמוד לצד אזרחיה ברגע האמת.

יש לנו את הכלים. יש לנו את הידע. ויש לנו, או לפחות אמורה להיות לנו, האחריות. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחזור שוב על הכשל של 7 באוקטובר, שבו המדינה איחרה להגיב, והאזרחים נותרו לבד. החוסן הלאומי שלנו לא נבנה רק סביב מערכות ההגנה האווירות המצוינות שלנו, אלא גם עצם הידיעה שלא משנה מה יקרה, המדינה לא תשאיר אותך לבד מתחת להריסות.

זה הזמן לקבל החלטה ברורה: להפעיל מינהלת חירום לאומית, לרכז את הכוחות, ולתת לאנשים כתובת. החוסן הלאומי שלנו מתחיל מהחוסן של האנשים. בשביל זה יש מדינה. עכשיו הזמן להוכיח את זה.

>>> תומר לוטן הוא מנכ"ל המשרד לביטחון פנים לשעבר, מומחה למדיניות ציבורית וממשל