ישראל חייבת להצמיד להתקפות העזות באיראן גם דבקות בהחלטה שלא להוסיף מטרות שלא היו בתוכנית המלחמה מלכתחילה. הכרחי להתמקד בשיבוש מרבי של תוכנית הגרעין ובניתוק השרשרת שעלולה לאפשר אריזת פצצת אטום, אך אל לנו לשלוח את חיל האוויר לחפש את הבונקר של ח'אמנאי – אלא רק אם תצוץ הזדמנות – ובשום פנים לא להיראות כמי שמבקשים לשתק את יצוא הנפט של איראן.
שינוי המשטר בטהראן, רצוי ככל שיהיה, מחייב הקצאת כוחות ומאמצים שיסיטו את לוח המטרה מן העניין העיקרי. תקיפת מתקני יצוא הנפט באי חארג' או בבנדר עבאס תקפיץ את מחירי האנרגיה בעולם באופן ניכר, וכך תעורר התנגדות לפעילות צה"ל ולחצים לחדול. אפשר, כפעולת תגמול, להכות במערכת הגז או הדלק המשמשת לתצרוכת פנימית של איראן, אבל לא לקטוע, למשל, את היצוא לסין, שאיראן היא ספק עיקרי שלה.
ומעל הכול, יש לזכור שלא יהיה לצה"ל זמן בלתי מוגבל לממש את היעד העיקרי. יש גם מגבלות מובנות, שאין צורך לפרט, על היכולות לפעול לאורך שבועות במרחקים של 1,500 קילומטרים ויותר, שעל כן הזמן העומד לרשותנו הוא, להערכתי, כעשרה ימים ואולי שבועיים.
היקף שיגורי הטילים מאיראן פוחת באופן ניכר, אם כי הרחבת טווח המטרות העלתה למרבה הצער את רמת הקטלניות. ייתכן, חרף ההערות הקודמות, שנדרשת תגובה מול מטרה נבחרת וסמלית בניסיון לייצר עוד הרתעה. עם זאת, הדבקות ביעדים המקוריים – גרעין וטילים – חייבת להיות לכל אורך הדרך השיקול המרכזי.
מה בעצם בקצה הדרך? כל מי שעיניו בראשו מבין שאי אפשר "להשמיד" את תוכנית הגרעין כולה. אפשר לפגוע בכל מרכיביה בצורה אנושה ולהעמיק – למשל בנתנז – את המהלומה על אולמות הצנטריפוגות בקומות התחתונות, ובאספהאן לבצע טיפול זהיר במאגרי האורניום שהאיראנים כבר העשירו לרמה של 60 אחוזים. כמובן שעדיף שמפציצי B52 אמריקנים ימריאו מהאי דייגו גרסיה כדי למוטט את המתקן הגרעיני בפורדו, אבל גם בלעדיהם ניתן כנראה לחולל שם נזקים רציניים. אגב, לדברי האיראנים, הם כבר הוציאו מפורדו לפחות חלק מהציוד ומכלי האורניום. תמונת סיום כזו – צריך לקוות – תחזיר את האיראנים לשולחן המשא ומתן מוחלשים ופתוחים יותר לדרישות נציגיו של הנשיא טראמפ. הדבר האחרון שח'אמנאי רוצה הוא לגרות את טראמפ לתקוף, ולתת את אקורד הסיום להישגים של צה"ל, ולכן יש זהירות גדולה בטהראן, על אף המסורת הארוכה שלהם של השמעת דברי רהב נגד האמריקנים, לא למתוח את החבל יתר על המידה.
איראן שפופה וחבולה, משטר שמאבד את כבוד האוכלוסייה שלו, ומערך חדש שלם של הפיקוד הצבאי הן במשמרות המהפכה והן בצבא הסדיר, יוצרים תפאורה נוחה יותר לנושאים ונותנים האמריקנים. יתרה מזאת: שלוש המדינות האירופיות המובילות – גרמניה, בריטניה וצרפת – רק יחריפו עכשיו את האיום להפעיל את מנגנון Snapback, שמשיב עיצומים שכבר הוסרו מאיראן על כנם. כל זה כשברקע, גם רוסיה וגם סין מאוד מאופקות בתגובות שלהן, והאיראנים מוצאים עצמם מבודדים ומבוישים.