ישראל פתחה באופן מוצלח מאוד את המערכה ההיסטורית, אליה התכוננה שנים רבות, שנועדה להסיר מעליה את האיום האסטרטגי מאיראן, קודם שיהפוך לאיום קיומי. השגת חופש פעולה אווירי במערב ומרכז איראן ומיצוי יתרון ההפתעה לפגיעה במדעני הגרעין ובבכירי המערכת הצבאית של איראן יוצרים תנאים נוחים מאוד למאמץ צבאי מתמשך לפגיעה בתשתיות תוכנית הגרעין הצבאית של איראן, ובמערך הייצור וההפעלה של הטילים הבליסטיים ארוכי הטווח שלה. זאת, כמובן, במחיר הבלתי נמנע של פגיעה בעורף הישראלי, שהיה עלול להיות גבוה בהרבה אלמלא פגעה ישראל קשות בחיזבאללה.
היכולת להשיג חופש פעולה לאורך הזמן הדרוש להשלמת המשימה נובעת גם מכך שישראל המתינה עם הפעולה לעיתוי אופטימלי, המבטיח גיבוי אמריקני לפעולה הישראלית והשלמה בשתיקה מצד שאר מדינות המערב הבולטות – גרמניה, בריטניה וצרפת. טענת ישראל, כי איראן החלה להתקדם לקראת ייצור נשק גרעיני, לא רק באמצעות האצת קצב הייצור של אורניום מועשר לרמה גבוהה מאוד (60%), כפי שעלה מדיווחי הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), באופן המאפשר העשרה לרמה הדרושה לייצור מתקן נפץ גרעיני בתוך ימים, אלא גם על ידי התנעת תהליך ההנשקה, התקבלה כאמינה וכזו המצדיקה את הפעולה הצבאית הישראלית. תרמו לכך גם הסירוב האיראני לקבל את ההצעה האמריקנית במשא ומתן שהתנהל בין הצדדים והדוח של סבא"א, שקבע כי איראן הפרה את התחייבויותיה במסגרת האמנה לאי הפצת נשק גרעיני וניהלה תוכנית מובנית לייצור נשק גרעיני. דוח זה הוביל את מועצת המנהלים של סבא"א לקבל החלטה המוקיעה את איראן ומעבירה את הטיפול בנושא למועצת הביטחון. בתנאים אלה, ובהתחשב בקריאות החוזרות ונשנות של המשטר האיסלאמי בטהראן לחיסולה של ישראל, הושגה הלגיטימציה הבין-לאומית לפעולה ישראלית.
חופש הפעולה המבצעי והזמן העומד לרשות ישראל חיוניים לטיפול בכלל מרכיבי תוכנית הגרעין והטילים, הכוללת מספר רב של מתקנים הפרוסים לאורכה של איראן, רבים מהם גדולים ומורכבים, וחלקם תת-קרקעיים. ישראל תקפה עד כה רק חלק מהם והסבה נזק לא מבוטל, אך עדיין מלאכה רבה לפניה. כדי למנוע מאיראן לשוב ולעשות בהם שימוש יש צורך לתקוף כמה מהם, ובכלל זה מתקן ההעשרה בנתנז ומפעל המרת האורניום באיספהאן, שכבר הותקפו, כמה פעמים, וכמובן לטפל במאגרי האורניום, במתקני ייצור הצנטריפוגות, במכרות האורניום ובמפעל ייצור "העוגה הצהובה", ובסופו של דבר במפעל ההעשרה התת-קרקעי בפורדו ובמתקנים המשמשים את תוכנית ההנשקה ואת תוכנית הטילים. אם ישראל תנצל את הזמן ותטפל שיטתית בכל אלה, יש סיכוי שהמטרות של המערכה תושגנה ואיום הגרעין והטילים האיראני יוסר למשך שנים רבות. סיכוי זה יגבר אם ארצות הברית תחליט להשתתף בתקיפות, ובפרט לפעול נגד מתקן ההעשרה בפורדו. ארצות הברית עשויה להימנע מכך, כל עוד איראן לא תפעל נגד יעדים אמריקניים במסגרת תגובתה לתקיפות הישראליות.
הלחץ גובר: החלפת המשטר באיראן תהיה יעד קשה להשגה
כדי להבטיח את השגת המטרות לזמן רב, רצוי שהמערכה תוביל לערעור מעמדו של המשטר האיסלאמיסטי עד כדי נפילתו. המהלומות הנוחתות עליו כתוצאה מפעולת צה"ל כואבות ומביכות, והן מצטרפות למצוקה הכלכלית, לבעיות התשתית וללחץ הבין-לאומי הגובר מצד ארצות הברית, אליה עשויות להצטרף מדינות נוספות אם אחת ממדינות המערב תחליט לחדש – באמצעות מנגנון הסנפ-בק – את הסנקציות הכלכליות. סיכויי ההתממשות של תרחיש זה נמוכים בשלב זה, אך הוא איננו בלתי אפשרי בנסיבות שנוצרו כעת. הרבה תלוי בציבור האיראני, שחלק ממנו חש כי ייתכן ומדובר בהזדמנות שלא תשוב עוד שנים רבות.
בהנחה שחלום החלפת המשטר לא יתממש, עדיין יהיה ניתן להבטיח את השגת המטרות לאורך זמן באמצעות הסכם בין איראן המוחלשת לבין ארצות הברית, שיבטיח פיקוח אמריקני הדוק על פעילות הגרעין של איראן ללא הגבלת זמן, ימנע ממנה לשקם את המתקנים, להחזיק באורניום מועשר ולהעשיר אורניום בתחומה, בתמורה להקלה מדורגת בסנקציות. גם הסיכוי להסכם כזה איננו גבוה ולכן ייתכן ששימור ההישג לאורך זמן יצטרך להתבסס על שימור חופש הפעולה המבצעי, כמו בהקשר הלבנוני. זו משימה מורכבת, אך אם יישמר חופש הפעולה האווירי היא איננה בלתי אפשרית.
מכל מקום, ככל שיעלה בידי ישראל להשיג את יעדי המערכה, הרי שהחלטת ישראל לתקוף את היכולות האסטרטגיות של איראן בכוחות עצמה, לאחר שכבר פגעה קשות בחיזבאללה ובחמאס, ויצרה את התנאים לנפילת משטר אסד בסוריה, תסלול את הדרך להשלמת השינויים בתמונה האסטרטגית האזורית. ישראל תשלים את מיטוט הציר האיראני, תסיר מעליה איומים ותתייצב כגורם כוח מרכזי, הפועל בתיאום עם המעצמה העולמית ארצות הברית לקידום ארכיטקטורה אזורית המבוססת על שיתוף פעולה כלכלי התורם ליציבות. התפתחות זו עשויה להחליש את חיזבאללה בלבנון, לשפר את הסיכויים להשגת יעדי המלחמה בעזה ולדרבן את המשטר החדש בסוריה לנקוט מדיניות המקובלת על ישראל. גם הסיכויים לקדם את הסכמי אברהם ולהרחיב אותם יגברו. לאור זאת, יש לראות את חשיבות השגת יעדי מערכת "עם כלביא" גם מעבר להקשר האיום האיראני.
לאור תמונה זו, ברור שהמשטר האיראני רואה במתקפה הישראלית איום קיומי ויעשה ככל שביכולתו כדי להכשילה על ידי גביית מחיר גבוה מישראל בדרכים מגוונות, תוך מאמץ להרתיע גם את ארצות הברית, מבלי להיגרר לעימות עימה. על ישראל לנסות לטרפד ככל יכולתה ניסיונות אלה.
>>> יוסי קופרווסר הוא ראש חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר, כיום ראש מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון