"עם כלביא" הוא ללא ספק מבצע מוצדק. איראן, שקוראת משנת 1979 להשמדת ישראל, הייתה קרובה מאוד לנשק גרעיני. היא מימנה, חימשה ואימנה את "טבעת האש" סביב ישראל. מטרת המבצע, כפי שהופיעה באמצעי התקשורת השונים, ראויה: פגיעה מירבית בתוכנית הגרעין האיראנית, פגיעה משמעותית ביכולת הטק"ק האיראניות ופגיעה ביכולת של איראן לתמוך בשלוחים שלה באזור. במילים פשוטות יותר, מדובר במערכה שבסיומה נרצה לראות פגיעה שתחזיר לאחור את יכולתם של האיראנים לייצר פצצה גרעינית, לצד פגיעה משמעותית בטילי קרקע-קרקע (טק"ק) על כל המשתמע מכך: מאגרי טילים, מתחמי ייצור, יכולות שיגור והשגת הרתעה מול האויב החזק ביותר, המתוחכם ביותר ובעל הנשק המאיים ביותר שעמד מול ישראל מאז שנוסדה. גם אם ישראל לא תוכל להשמיד את תוכנית הגרעין לחלוטין, המהלך הצבאי שיזמה אמור ליצור תנאים שיאפשרו לארצות הברית והמעצמות להשיג הסכם הרבה יותר טוב משניתן היה להשיג לפני המבצע – בעדיפות להסכם ב"סטנדרט הזהב". מטרה חשובה, אך לא מוצהרת, שצריכה לעצב את הפעילות הישראלית במהלך המלחמה - בשונה מהמטרות לעיל שבגינן ישראל יצאה למתקפה - היא ניצול הזדמנויות לערעור המשטר והעסקתו בענייני פנים במקום בהתקפות על ארצות הברית, ישראל ושותפותיהן.
יעד אסטרטגי חשוב ומתמשך הוא שימור המחויבות האמריקנית לביטחון ישראל ולמניעת גרעין צבאי בידי איראן לאורך זמן. למרות שמטרה זו נראית ברורה מאליה לאור שנים של מחויבות אמריקנית מצד נשיאים דמוקרטים ורפובליקנים למנוע מאיראן נשק גרעיני, בפועל הם לא עיצבו ולא בנו תוכניות אסטרטגיות ואופרטיביות להשגת יעד חשוב זה. הזמנים אינם זמנים רגילים וגם המציאות בארצות הברית משתנה לנגד עינינו. הנשיא טראמפ מוקף כעת בשני מחנות מנוגדים בתפיסתם ביחס למעורבות שארצות הברית צריכה להפגין מול התפתחויות עולמיות. למרות שמדובר בתפיסה אידיאולוגית שאינה נטועה בסנטימנט פרו-ישראלי או אנטי-ישראלי, ישראל היא בת ברית שצפויה להיפגע באופן משמעותי ביותר מהשפעת קולות המחנה הבדלני. כך למשל, בעקבות המתקפה באיראן, אחד ממובילי מחנה זה השתמש בביטוי "תזרוק את ישראל" (Drop Israel) בפנייה מתוקשרת לנשיא.
לאחר פתיחת הלחימה וההפתעה של המהלך הישראלי, השגת חופש הפעולה האווירי מעל איראן והפגיעה בישראל ואזרחיה מהתגובה האיראנית – ישראל ניצבת בפני שלוש חלופות אופרטיביות:
- הסתפקות בהישג הנוכחי וחתירה לסיום המלחמה: בחלופה זו ישראל פועלת בהקדם האפשרי לסיום המלחמה לאחר שכבר הדגימה לאיראן ולעולם את נכונותה להפעיל כוח צבאי מול איראן, ולאחר שהושגה פגיעה חשובה בתוכנית הגרעין והטילים, ופגיעה קשה בצמרת הצבאית האיראנית. ההערכה היא שההישגים הנוכחיים, ראויים לשבח ככל שיהיו, אינם מספקים כדי לעמוד ביעדים שהוגדרו ללחימה ולכן חלופה זו לא תוביל לשיפור במציאות האסטרטגית של ישראל מול איראן לאורך זמן.
- הסלמה לצורך הרחבת ההישג ללא מנגנון סיום בשלב זה: הפעולות הנדרשות בחלופה זו הן הרחבת מאגר המטרות באיראן כולל התמקדות בתשתיות לאומיות, בדגש על תעשיית הנפט ונמל בנדר עבאס, לצד סמלי משטר בטהראן ובמחוזות אחרים ואף פגיעה בהנהגה האזרחית. הנחת העבודה בבסיס חלופה זו הינו שיכולות ההתקפה וההגנה הישראלית יובילו לתוצאות טובות מאוד בהמשך – עד כדי ניצחון מוחלט. מחד, מדובר בפגיעה קשה בכלכלה האיראנית. מנגד, פעולה זו מעלה את הסיכונים הקשורים במלחמה – פגיעות בעורף, נזקים מתמשכים למשק הישראלי, התרחשות תקלות מבצעיות ולחץ על ישראל לסיום המלחמה, טרם מיצוי ההישג הישראלי. הניסיון מלמד כי למלחמות יש נטייה להסתבך ולגלוש מעבר לנקודת האופטימום על ציר הזמן.
- העמקת ההישג הישראלי תוך מציאת הנקודה הנכונה לסיום המלחמה: הפעולות הנדרשות כאן הן המשך המאמצים הצבאיים להישגים שטרם הושגו לסיכול תוכנית הגרעין ופגיעה בטילים של איראן. במילים אחרות, מדובר בחלופה שתיפגע במירב יכולות הגרעין והטק"ק – אך יותר מכך – תשפיע על הכוונות האיראניות לאחר המלחמה. במקביל, נדרשת חתירה להסכמות לסיום המלחמה, אשר ישמרו את ההישג הישראלי ואף יעמיקו אותו לאורך זמן. בתגובה לפגיעה באוכלוסייה אזרחית בישראל, יש לפגוע בסמלי משטר בטהראן.
החלופה השלישית היא החלופה הנכונה כעת, למעט אם ארצות הברית תבחר להיכנס למלחמה. בעקבות העובדה שישראל נמצאת במלחמה כבר 20 חודשים, בניגוד לתפיסת הבטחון שלה, ריבוי החזיתות ובעיקר החטופים והחטופות הישראלים שעדיין נמצאים ברצועת עזה – ישראל צריכה לפעול למיצוי הפגיעה בתוכנית הגרעין ובתוכנית הטילים האיראנית בטווח של שבוע-שבועיים. במקביל, יש למנף הזדמנויות לסיום המלחמה בשיא של הישגים ובמינימום של מחירים. הסיכוי שמשטר האייתולות ייפול עלה בעקבות מבצע "עם כלביא" ונכון להגביר הפגיעה במשטר ומרכיבי הכוח שלו, כך שהעם יצא נגד המשטר ולא יתייצב מאחוריו. מול ארצות הברית – חובה עלינו לשמור על תיאום מרבי, לחזק את מחויבות הנשיא לישראל ולהדגיש את הערך של איראן מוחלשת לאמריקנים בהקשר התחרות הגלובלית בין המעצמות והיכולת לעצב באופן חיובי את המזרח התיכון שלאחר המלחמה.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND Israel. ד"ר מיכל חטואל-רדושיצקי היא יועצת בכירה ומנהלת התוכנית הבין-לאומית ב-MIND Israel, מרצה באוניברסיטת תל אביב וחברה-מייסדת בפורום דבורה: נשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי