ראש הממשלה הגיש לבית המשפט תצהיר אחד, שכולו גלוי. הוא בחר שלא להגיש בנוסף תצהיר חסוי, כפי שעשה רונן בר, אלא רק תצהיר גלוי שבמסגרתו התיר לפרסום חלקים נבחרים ממסמכים סודיים.
על פי חוק יסוד: הממשלה, הדיונים וההחלטות של הממשלה ושל ועדות שרים בענייני ביטחון המדינה (יחסי החוץ ועוד) הם סודיים ופרסומם אסור. אולם, האיסור לא יחול על דברים שראש הממשלה (או הממשלה) התיר את פרסומם. כך שראש הממשלה יכול היה בתצהירו לפרסם לציבור את מה שמצא לנכון לפרסם. רונן בר לא יכול היה לעשות דבר כזה. המשמעות היא שהציבור לא נחשף למלוא התצהירים והסטנוגרמות, אלא רק למה שראש הממשלה נתניהו בחר לצטט.
התצהיר משתלח בראש השב"כ. לכל אורכו מופיעים ביטויים כגון: "שקר מוחלט", "טענה מופרכת", "הטעיה ורמיה", טענות "חסרת שחר", "כך נראית גרסה שקרית מתפתחת". על פי גרסתו של ראש הממשלה, הרי שרונן בר, ראש השב"כ, הוא פשוט שקרן.
אבל המסמך בולט מיוחד במה שאין בו.
אין בו התייחסות לחלק מהותי מן הטענות של בר. כך למשל, רונן בר טען כי נדרש להעביר פרטים באשר לזהותם של אזרחים ישראלים, פעילי מחאה. לטענה זו אין כלל התייחסות, ומשמעות הדבר היא כי אינה מוכחשת. כך גם באשר לניסיון שנעשה – לדברי בר - לכפות עליו נוסח של חוות דעת מקצועית "תוך שנדרשתי להציגה כנייר עמדה מטעם ראש השב"כ". גם לכך אין התייחסות. אין הכחשה.
שתי טענות נספות של רונן בר גם הן אינן מוכחשות, אך נכתב לגביהן שאין להן סימוכין: על הטענה כי נאמר לבר שבמקרה של במשבר חוקתי, על ראש השב"כ לציית לראש הממשלה ולא לבג"ץ, כותב ראש הממשלה כותב כי "טענה זו שונה מהטענה בתצהירו החסוי... בסטנוגרמת הפגישה מאותו מועד אין זכר לשיח בנושא...". אין כאן הכחשה, רק אמירה לפיה אין לכך אסמכתא. כך גם ביחס לאזהרות שניתנו לראש הממשלה ערב ההצבעה על ביטולה של עילת הסבירות. נתניהו לא מכחיש זאת, אלא כותב:
"בר לא מציין באיזה פורום או מועד מדויק דברים אלה נמסרו... ולא נמצא להם זכר בסטנוגרמות של הדיונים הביטחוניים במהלך כל החודש הזה"
לשאלה ממתי אין לראש הממשלה אמון ברונן בר, אולי השאלה המרכזית ביחס לפיטורין, אין התייחסות ברורה. רונן בר כתב כי מתחילת המלחמה ועד לחודש נובמבר 2024 דווקא זכה השירות לתישבוחות רבות מפי ראש הממשלה וכי הטענה של חוסר אמון לא נשמעה עד שהודיע לו על הפסקת כהונתו. נתניהו עונה שטענה זו אינה נכונה; כי כבר בחודש מאי 2024 נזף בראש השב"כ על כך שמתקיימים דיונים ביטחוניים אצל שר הביטחון בלא שראש הממשלה עודכן ועוד בחודש יולי 2024 הביע את חוסר שביעות רצונו מדרך ניהול המשא ומתן להחזרת החטופים. אבל תשובה לשאלה מתי "נולד" חוסר האמון – אין.
כך גם באשר לצורך שעליו כתב בר בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. ראש הממשלה לא מתייחס בתצהירו לשאלה מדוע אין מקום להקים ועדת חקירה כזו, שהבדלי הגרסאות ביחס ל-7 באוקטובר דווקא מחזקים את הצורך בהקמתה.
שלוש טענות מוכחשות בתצהיר בצורה מפורשת:
הראשונה, הדרישה להפעלת אמצעים ויכולות הארגון כלפי המחאה. רונן בר כתב כי "ראש הממשלה התבטא באוזניי לא אחת באופן שיבקר לבסס את ציפייתו כי השב"כ יפעל מול אזרחים, המעורבים בפעילות מחאה והפגנות אל מול הממשלה". על כך עונה ראש הממשלה: "שקר מוחלט... כך נראית גרסה שקרית מתפתחת".
השנייה, בכל הנוגע לטענת בר לפיה הבקשות לפעול בסוגיות הנוגעות לאזרחי ישראל היו בסיומן של פגישות עבודה, לאחר שביקש מהמזכיר הצבאי ומהקלדנית לצאת מהחדר. לכך עונה ראש הממשלה כי היה זה דווקא בר שביקש בתום הפגישה להישאר עימו בארבע עיניים, כמו גם במרבית הפגישות בשנים 2024-2023, כך על פי הסטנוגרמות.
השלישית, ביחס לבקשות הנוגעות לניהול המשפט הפלילי. לטענה שלפיה ראש הממשלה לחץ על בר על מנת שלא לאפשר את ניהול המשפט, עונה ראש הממשלה כי טענה זו היא "שקר מוחלט":
"בר עצמו הצהיר במפורש שמדובר במסקנה שלו מהאירועים... ההיפך הוא הנכון - אמרתי לו מפורשות שברצוני להעיד ושאין לעכב את המשפט ביום אחד".
לסיום, כדאי לשים לב גם לאצבע המאשימה המופנית כלפי בית המשפט. נתניהו פותח את תצהירו בכך שהממשלה החליטה פה אחד "בהתאם לסמכותה הבלעדית" על הפסקת כהונתו של רונן בר. אך למרות זאת, "בחלוף למעלה מחודש נותר בר בתפקידו מכוח צו שיפוטי. ממשלת ישראל נאלצת להבטיח את ביטחון אזרחי מדינת ישראל, במהלך מלחמה עצימה במספר חזיתות, ללא ראש שב"כ המכהן מכוח אמון הממשלה". גם בסופו של התצהיר נכתב כי עניינן של העתירות איננה בעצמאותו של ראש השב"כ, אלא "בעצמאותה של ממשלת ישראל המייצגת את רצונו של הציבור שבחר בה".
המסר הזה, או ה"רמז" שאומר "אל תתערבו לנו", נשמע שוב ושוב לכל אורכו של תיק זה. החל מדבריו של עו"ד אמיר במהלך הדיון, דרך הבקשות לבית המשפט, וכאמור עד לסופו של הצהיר עצמו. בית המשפט נאלץ להבהיר, באחת הבקשות, כי "אין בסיס לטענה כי סמכויות הממשלה בתחום הביטחון הופקעו. הממשלה היא האמונה על קבלת החלטות מדיניות וביטחוניות וקיומה של ביקורת שיפוטית בעניינו של מינוי, בכיר ככל שיהיה, אינה גורעת מכך כמלוא הנימה".
אם יחליט בג"ץ לבטל את הליך הפיטורין של רונן בר, ולו בשל הפגמים ההליכים, נותר לראות האם הבהרה זו מספיקה.
>>> פרופ' סוזי נבות היא מומחית למשפט חוקתי וסגנית נשיא במכון הישראלי לדמוקרטיה