עמית סגל
אריה דרעי החליט שלא הולכים לבחירות - והחרדים הלכו אחריו. על אף האיומים, החרדים נאלצו להסכים לדברים שעד אתמול (רביעי) הצהירו עליהם "ייהרג ובל יעבור".
מה מרוויחים החרדים? הסנקציות בשנה הראשונה על רישיון נהיגה וטיסה לחו"ל זה מה שכל רב רוצה לתלמידיו. מה מפסידים החרדים? לראשונה סנקציות מוסדיות ואישיות אחרי שנה. לא יהיה להם קל בכלל לבטל אותן, בניגוד למה שחושבים החרדים. מבחינה כלכלית מדובר בהליכה אחורה - החוק מתעדף את השירות הצבאי על השתלבות בשוק העבודה.
הכי מעניינת היא האופוזיציה, שהתעקשה להעלות את החוק למרות שידעה שייפול - האם בסתר ליבם הם ממש לא רוצים בחירות עכשיו, שבהן לפי הסקרים דווקא בנט יתחזק? משמעות ההחלטה התמוהה מבחינה פוליטית להעלות בכל זאת את החוק להצבעה היא שאומנם ניתן יהיה להעלות מחדש את החוק לפיזור הכנסת אם תהיה תמיכה של 61 חברי כנסת, אך זה כבר לא אוטומטי וכרוך במעבר דרך יושב ראש הכנסת.
יאיר שרקי
שלוש הערות על פרטי המתווה שהוצג:
- יום אחרי שהחוק עובר, הסנקציות שכבר חלות ומייצרות לחץ אמיתי עכשיו מתבטלות - מעונות וקצבת אברך. זה מה שהחרדים צריכים.
- יעד גיוס של 50 אחוז תוך 5 שנים זה בלוף, כי ה-50 אחוזים הוא ממחזור אחד (כלומר 50% מתוך 14 אלף), אבל הוא נספר מכל חייבי הגיוס בין גיל 18 ל-26. זה יוצא פחות מ-10 אחוז מהחרדים. 10 אחוז ולא 50 אחוז.
- לא פלא שהחרדים שמו ראשונות את הסנקציות על אקדמיה, תעסוקה ורישיון נהיגה (שממילא אסור ברוב הישיבות). זה הכי קל להם והם מרוויחים פעמיים - מי שלא רוצה להתגייס נרשם בישיבה, והוא גם יישאר שם כי אסור לו ללכת ללמוד משהו אחר או לעבוד.
דפנה ליאל
ההישג המשמעותי של החרדים במתווה הזה - תקציבי הישיבות יחזרו מיידית. אם אחרי שנה לא תהיה עמידה ב-75% מהיעדים אז ישללו התקציבים. אם מעבר לזה, התקציב ישלל באופן יחסי לעמידה ביעדים. ההנחה של החרדים היא שבעוד שנה כבר הם יוכלו לשאת ולתת שוב על החוק.
אלי הירשמן
גם אם חוק הגיוס יגרום לעוד כמה צעירים חרדים שלא לומדים להתגייס, הוא בעיקר יגרום לבחורים שלא לומדים - לא לצאת לעולם הגדול.
השר אדלשטיין הגיע לאירוע הגיוס במטרה לגייס חרדים לצה"ל, ולא לישיבות. אולם, נראה כי הפוליטיקאים החרדים המיומנים ניצלו את חוסר הבנתו באורח החיים של הצעירים בישיבות הסגורות והביאו את הסכמתו לחוק "שמירת מעמדם של בני הישיבות", כלשון ההודעה של ש"ס ודגל התורה, ואפילו יקל על משגיחי הישיבות.
אלמוג בוקר
"זו בשורה היסטורית, אנחנו בדרך לתיקון אמיתי בחברה", כתב לפנות בוקר יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין. דבר אחד הוא שכח לציין - הדרך לשם עוד ארוכה. המתווה החדש שמגובש בהסכמה הוא חשוב, אפילו חשוב מאוד, אם היה מתבצע כפי שהשר דרש - מהיום הראשון. סנקציות מיידיות. והוא לא.
השורה התחתונה - אדלשטיין התקפל, החרדים ניצחו וצה"ל ישלם את המחיר. ונתניהו? מה זה משנה, ראש הממשלה הרוויח עוד חצי שנה של שקט.
הסנקציות המיידיות, הן למעשה סוג של מתנה לחרדים: בלי רישיון נהיגה (התליית רישיון הנהיגה/אי אפשרות להוציא), בלי טיסות לחו"ל (עיכוב יציאה מהארץ) ובלי ללמוד באקדמיה (ביטול הסבסוד). זה בדיוק מה שהרבנים רוצים, שלומדי התורה ישבו וילמדו.
מה יהיה בעוד שנה? אז כבר יהיו סנקציות משמעותיות, כאלה שבאמת יכאיבו ויכולות לעשות כאן שינוי, אבל עד אז - אלוהים גדול. והסיפור כאן הוא לא התקטננות על כמה חודשים - אלא צורך אמיתי. קריטי. "מתוך 450 התייצבו רק 270", אמר לי אתמול (רביעי) חבר שאחראי על גיוס המילואים באחת היחידות בצפון. "לא בגלל שלא רוצים - פשוט אין".
מילואמניקים יקרים, אין! ובשנה הקרובה גם לא יהיה. אז תצטרכו לבוא שוב ושוב ושוב למילואים. אפשר היה אחרת, אבל זה לא הזמן להילחם על השיוויון בנטל. עכשיו אנחנו במלחמה, מול אתגרים גדולים והשרידות של הממשלה חשובה יותר - כך נראה. אז תאלצו להמתין שנה. על מדים.