כיצד אמור בג"ץ לנהוג בעתירות נגד הדחתו של ראש השב"כ, עתה, לאחר שראש השירות הודיע כי יפרוש מתפקידו בעוד כחודש וחצי והממשלה נחפזה לבטל את החלטתה להדיח את ראש השירות?
יש הסוברים ששני המהלכים הללו מסכלים את העתירות ומזמינים את בית המשפט לנער חוצנו מהן. אני סבור כי דעה זו בטעות יסודה וכי בית המשפט חייב לדון בעתירות ולהידרש לסוגיות החשובות שהן מעלות. מלכתחילה, הובהר, בין היתר על ידי הימנעותו של רונן בר מלעתור, שעיקר העתירה הוא כללי ועקרוני ולא פרסונלי. החלטת הממשלה אינה חזרה בתשובה, אלא צעד טקטי של ניסיון למנוע החלטה שיפוטית. זאת משום שהיא יודעת היטב שלא הייתה עילה חוקית להדחה וכי לא עלה בידיה להציג טעון עקבי ומשכנע בבית המשפט לשם הגנה על החלטתה. דווקא משום כך, חייב בית המשפט להעמיד דברים על מכונם. ביטול ההחלטה להדיח את רונן בר על ידי הממשלה אינו מוחק את הפגיעה ברונן בר כראש השירות, במוסד של ראש השירות ובשירות הביטחון כולו. לשם כך, נדרשת החלטה שיפוטית.
בראש ובראשונה, מתחייבת דחייה על הסף של התזה, עליה הסתמכה הממשלה, לפיה מקום שיש לממשלה סמכות לפי חוק היא רשאית לעשות בה שימוש, כטוב בעיניה. התזה הזו, המעלה את הכורת על המשפט המנהלי, מזהה את מושג הסמכות עם שרירות. אין סיבה להניח שהמחוקק במדינה דמוקרטית, בבואו להעניק סמכות, התכוון ליצור כוח שרירותי ולשלול פיקוח שיפוטי עליו. זו תזה המעוגנת עמוק במשטרים של עריצות. חיוני לדחות אותה מכל וכל. שאם לא כן, יתקיים עימות מתמיד בין הממשלה לבין בית המשפט. סופו של דבר מעיד על תחילתו - החזרה מן ההדחה מלמדת על האופי השרירותי שלה.
שנית, נדרשת הבהרה בדבר טיב היחסים בין ראש הממשלה לבין ראש השירות. מתבקש להסביר כי עמידתו של ראש השירות על דעתו (לה שותפים רוב האזרחיות והאזרחים) שחובה למנות ועדת חקירה ממלכתית – אינה יכולה להיות עילה להדחה. יתר על כן, ראש הממשלה מתיירא מפני הקמתה ביודעו את תוצאתה הצפויה מבחינתו. כלומר, עמדתו של ראש הממשלה בהקשר זה נגועה עד צוואר בניגוד עניינים.
הוא הדין בסירובו של ראש השירות למלא אחר הוראות בלתי חוקיות של ראש הממשלה. התוויית דרך על ידי בית המשפט נדרשת הן מבחינת מי שימונה לתפקיד במקום רונן בר, ולא פחות משום השפעות הרוחב שלה על כלל שומרי הסף ומשרתי הציבור. המדינה ואזרחיה זקוקים לשירות ציבורי הפועל כנאמן הציבור, בממלכתיות, ענייניות ומקצועיות. לא ניתן יהיה להבטיח ולקדם את טובת הציבור, בכל תחומי החיים, ובראש ובראשונה בביטחון, ללא שירות כזה. במאמציה השיטתיים לכונן משטר חדש בישראל, שבו ירוכז בידי הממשלה כוח בלתי מוגבל, פועלת הממשלה להחריב את השירות הציבורי הממלכתי ולהחליפו בחדלי אישים, בלתי כשירים, שיש להם תכונה אחת - נאמנות ללא סייג למי שמינה אותם. זו הזדמנות לבית המשפט להעמיד משנה סדורה בסוגיה קריטית זו. חשוב להבהיר שיחסי אמון בין דרג נבחר לדרג ממונה אינם יכולים להיות מושתתים על נכונות עיוורת לבצע כל הוראה או הנחייה, גם כזו שהיא בלתי חוקית. כאשר האמון מתערער דווקא משום שהדרג הממונה עומד על משמר כיבוד הדין, יש בכך כדי להצדיק הערכה חיובית מיוחדת כלפי מי שנוהג כך; ואין בכך בסיס או הצדקה לנקיטת צעדים נגדו, לרבות הדחתו. אין זה קל לעמוד מול דרישה של דרג נבחר; ולכן ראוי מי שעומד במבחן זה לכבוד ולא לקלון.
באוזניה של הממשלה הנוכחית נדרשת גם הבהרה לגבי מה שלכאורה צריך להיות מובן לכל ילד בגן: שכאשר אדם בישראל, יהא אשר יהא, גם אם הוא ראש ממשלה נבחר, מעמיד את דברו מעל לדברו של החוק ובית המשפט שהוא פרשנו של החוק – הוא מציב עצמו נגד המשטר ונגד החוק, ואין לייחס לדבריו משקל כלשהו. לא זו אף זו, כאשר מדובר בראש הממשלה, הוא מפר גם את שבועת האמונים שלו לחוקי המדינה. נזכיר- זהו נושא שהופיע בתצהירו של בר שאינו מוכחש בתצהיר של נתניהו.
אין מנוס גם מהיגד נוסף: חקירות בסוגיות שיש בהן חשד לפגיעה בביטחון המדינה (וקשה לתאר חשד חמור יותר מזה העולה בפרשת "קטארגייט") אינן יכולות להיות עילה להדחת ראש השירות. מה גם, שבכל הנוגע לעוזריו המקורבים ביותר - ראש הממשלה מצוי בניגוד עניינים וחל עליו איסור להתערב, איסור אותו הפר ברגל גסה.
הנושא האקוטי ביותר שעל הפרק הוא מינויו של ראש שב"כ חדש. בג"ץ אינו יכול להתעלם מהאמון הציבורי שנפגע בצדק מהדחת רונן בר שהייתה אקט מובהק של שרירות. גם הזיגזג ביחס להחלטה להדיח את בר שמבוטלת אחר כך, כאילו מדובר בעניין של מה בכך, מעמיד סימן שאלה גדול על כשירות הממשלה לעניין זה.
לאחרונה השמיעה הממשלה זעקות שבר על כך שבית המשפט כופה עליה לעבוד עם ראש שירות שהוא פסול מכל פסול, וכיום הוא כבר נעשה כשר למהדרין. אתמול הוצג ראש השירות כשקרן סדרתי ומעליל עלילות, וכיום הוא כשיר לעמוד בראש שירות הביטחון. לא ניתן להתעלם גם מפרשת "מינויו והדחתו בנשימה אחת" של אלוף אלי שרביט, שנועד להחליף בתפקיד את רונן בר.
זאת ועוד אחרת, התייחסותו של ראש הממשלה לחשדות לפיהם יועציו הקרובים משמשים בה בעת, בתקופת מלחמה, סוכני השפעה של מדינה התומכת בחמאס ובטרור כאל חשדות שאין בהם מאום (פרט למזימה נגדו) ויש להימנע מבירורם – מדאיגה מאוד. היא מעמידה בסימן שאלה את אחריותו לביטחון המדינה. אין צורך להכביר מילים על חשיבות התפקיד של ראש השירות, על שתי פניו: הן בהגנה על הביטחון והמשטר והן בהימנעות משימוש לרעה בסמכויות של שב"כ לצרכים אישיים או פוליטיים. באמצעות מינוי של אדם התופש את התפקיד כנאמנות אישית לראש הממשלה, ניתן לקעקע את יסודות המשטר הדמוקרטי ולרמוס את זכויות האזרחים.
העוצמה שניתן לעשות בה שימוש לרעה – אין לה אח ודוגמה מבחינת היכולת לפגוע קשות ללא הצדקה בבני אדם, להשתיק אופוזיציה ולרדוף את אנשיה. זאת, בשל רוחב ועומק הסמכויות שהוענקו לשב"כ, היותו ארגון חשאי והפיקוח החלש עליו. כדי שניתן יהיה לשקם את האמון שנפגע, מתחייבת התאמה של אופן המינוי למציאות שלא נצפתה מראש. למשל, על ידי שילוב בהליך המינוי של ועדת הכנסת לענייני השירות ומתן משקל מיוחד לעמדות חברי האופוזיציה שבוועדה. לא ניתן לנהוג במינוי ראש שירות כאילו כלום לא קרה. בלי בגץ שמתפקד כמבצר, לא נוכל להיות "עם חופשי בארצנו".
>>> מרדכי קרמניצר הוא פרופ' למשפטים, מומחה למשפט פלילי ומשפט ציבורי (חוקתי ומינהלי), פרופ' אמריטוס בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, לשעבר דיקן הפקולטה ונשיא מועצת העיתונות