בשבועות האחרונים מתגלה מציאות חדשה במזרח התיכון. ישראל מפעילה מול איראן את אותן שיטות לחימה שפיתחה במשך שנים בעזה ובלבנון, אלא שהפעם הזירה משתרעת על פני אלפי קילומטרים. מה שנראה כבלתי אפשרי עד לא מזמן, הפך למציאות - תוצאה של עשורים שלמים של בניית יכולות במקביל: מודיעין, תכנון ופיתוח מערכות הגנה.
העקרון הישראלי בפריסה גלובלית
הגישה הישראלית פשוטה: לא לחכות שיירו עלינו ואז להגיב, אלא לפגוע במשגרים לפני שהם יורים. מה שעבד בעזה ובלבנון, עובד עכשיו גם באיראן - רק במרחקים הרבה יותר גדולים. התהליך מחייב תשתית מודיעינית מתוחכמת, יכולת לוגיסטית מתקדמת וקבלת החלטות מהירה. כל אלמנט במארג הזה התפתח במשך עשורים, והתוצאה היא מכונת לחימה שמסוגלת לפעול בדיוק דומה הן בטווח קצר והן בטווח ארוך.
בניית בנק המטרות – עבודה של עשרות שנים
ליבת היכולת הישראלית טמונה בתשתית מודיעינית שנבנתה בסבלנות רבה לאורך עשורים. מדובר בבנק מטרות מפורט ביותר שכולל לא רק מיקומים גיאוגרפיים, אלא גם דפוסי פעילות, מבנה ארגוני, ושרשראות פיקוד. כל מתקן במערך האיראני עבר מיפוי יסודי - הנדסי, לוגיסטי ומבצעי.
העבודה המודיעינית לא הסתפקה בתיעוד סטטי. במשך שנים נאספו נתונים על מחזורי פעילות, שעות הפסקה, נתיבי אספקה ואפילו הרגלי הפעלה של מתקנים בודדים. התוצאה היא יכולת לתקוף בדיוק מירבי ובזמן המתאים ביותר - כאשר הנזק יהיה הרב ביותר והסיכון הנמוך ביותר.
מערכת הגנה שנבנתה בסבלנות אסטרטגית
במקביל, התפתחה מערכת ההגנה הרב-שכבתית על פי היגיון מתוחכם של צפייה לעתיד. למרות שהמערכת שהציבור הכיר קודם היא "כיפת ברזל", המהווה את השכבה הנמוכה, הפיתוח החל בפועל בשכבות העליונות על ידי "מערכת חץ" - שנועדה להתמודד עם טילים בליסטיים בטווחים גדולים יותר. כל שכבה פותחה כתגובה לאיום ספציפי שנצפה בדרך לקראתנו, אך גם כחלק מתפיסה כוללת של הגנה מתקדמת.
הפיתוח כלל לא רק את המערכות עצמן, אלא גם את תפיסת ההפעלה. נדרשו שנים של לימוד, ניסוי וטעייה ליצירת פרוטוקולים מבצעיים שמאפשרים לשכבות השונות לפעול בתיאום מושלם. משרד הביטחון והתעשיות הביטחוניות יחד עם מערך ההגנה האווירית של חיל האוויר צפו איומים שעדיין לא הופיעו בפועל, ובנו נגדם מערכות שהציבור לא ידע על קיומן. רק כאשר האיום הגיע לפתח, הופעלה השכבה המתאימה. המערכת למדה מכל יירוט, מכל כשל, ומכל מתקפה חדשה - והתפתחה בהתאם, וביתר שאת במהלך התקופה האחרונה בה יורטו מגוון רחב במיוחד של איומים.
המציאות המתמשכת
השאלה המרכזית היא לא אם ניתן לבטל לחלוטין את היכולת האיראנית, אלא עד כמה אפשר לפגוע בה ולהקטין את יעילותה. הניסיון מזירות אחרות מלמד שתמיד נותרים משגרים בודדים או יכולות שנסתרו מהעין, אך ישנה דרך להפחית באופן ניכר את ההיקף והעוצמה של מתקפות עתידיות. בהחלט ניתן להניח כי את היכולת לשגר מטחים גדולים ומסונכרנים שמאתגרים את מערכות ההגנה אפשר יהיה לצמצם באופן משמעותי. בזהירות אפשר לציין שכבר עתה אנו רואים, על אף הפגיעות שקרו, יכולת מצומצמת ביחס לתכנון האיראני לתקיפה ישראלית של מתקני הגרעין.
האתגר האזרחי בימים הקרובים
החזית האזרחית עומדת בפני תקופה אינטנסיבית בימים הקרובים. ככל שהפעילות באיראן תתגבר, ניתן לצפות לימים מאתגרים מבחינת העורף. מדובר בתקופה שתכלול ירי רב ויירוטים תכופים, אך שאמורה לצמצם את הבעיה באופן ניכר בטווח הארוך. מדובר בפרק זמן מוגדר ומוגבל שבסופו מצבנו האסטרטגי יהיה טוב בהרבה.
עמידה בהנחיות הביטחון ושמירה על אחריות אישית הן לא רק דרישות בטיחותיות, אלא רכיבים מהותיים בהצלחת המהלך כולו. כל החלטה לפעול בהתאם להנחיות מחזקת את היכולת הכוללת להתמודד עם האיום ותורמת לקיצור התקופה הקשה.
>>> הילה חדד חמלניק היא ממפתחות מערכת "כיפת ברזל", לשעבר מנכ"לית משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה. כיום שותפה מייסדת ב-Moonshot וחוקרת בכירה ב-Mind Israel