הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה עליו הוחלט אמש (ראשון) בישיבת הקבינט מחייב ניתוח של ההשלכות והמשמעויות על המשך המלחמה.
ראשית, כדאי לעשות סדר. הפסקת הכנסת הסיוע ההומניטרי, ב-2 במרץ, התאפשרה בזכות העובדה שמחסני הסוחרים ברצועת עזה היו מלאים. כלומר, לפי הערכות צה"ל היה די מזון לחודשיים - והזמן הזה חלף. אם במהלך הזמן שחלף היו מקרים של רעב עזה, הרי שזה קרה רק בגלל חמדנות של סוחרים עזתיים שהתעקשו לא להוריד מחירים. זה לא היה באשמת ישראל.
כעת המצב השתנה. בעזה עלול להיווצר רעב שהוא תולדה ישירה של מדיניות ממשלת ישראל. ישראל עלולה להיות מואשמת בפשע מלחמה בגין הפעולות הללו. ולמען ההבהרה, לא נדרשת הכרעת דין בנושא כדי לברר את זה. המשמעות היא הרסנית ליחסי החוץ והסחר של ישראל. אפילו טראמפ לא יכול להרשות לעצמו את זה. זה יפגע ביחסי הסחר שלו עם מדינות המפרץ, וכנראה שכך הובהר לו בשבוע שעבר.
מבצע "מרכבות גדעון" היא תוכנית שיכולה להביא את חמאס להסכמה על מתווה שחרור חטופים שהוא למעשה כתב כניעה. לכן החשיבות הגדולה שאם המבצע ייעצר - זה יהיה רק בתמורה לשחרור חטופים, ובוודאי שלא כתוצאה מלחץ בין-לאומי שאינו קשור לחטופים. דרישה כזו תשבש את כל הרעיון המבצעי שמאחורי "מרכבות גדעון". זה לא רק כדי לרצות את טראמפ, זה הרבה יותר חשוב מזה.
אז בואו נעשה סדר עם שלוש שיטות החלוקה של הסיוע ההומניטרי. כרגע, על הפרק שלוש שיטות:
- הכנסת שיירות סיוע. זו השיטה הישנה, שעליה הוסכם אתמול בקבינט. בשיטה זו משאיות מגיעות למחסני חלוקה בסמוך למרחבים המוגנים, שם מתבצעת החלוקה באמצעות חמאס, שמשתלט על המשאיות ומוכר את המזון. בתמורה לכסף הוא מגייס עוד אנשים לשורותיו ומשלם משכורות.
- מרחבי חלוקה בשליטה של חברת קבלן אמריקנית. בשיטה זו המזון נארז במעין קופסאות משפחתיות (כמו מנות קרב). מוקמים בין 6-4 מרכזי חלוקה המאובטחים מרחוק על ידי צה"ל ובסמוך על ידי "שכירי החרב" של החברה עצמה. כל משפחה אמורה לשלוח נציג אחד אל מרכז החלוקה, ולקבל הקצבה לשבוע - קופסה אחת. לא ברור כיצד ניתן לוודא שרק נציג משפחת אחת מגיע, ולא תהיה שליטה של חמאס מאחורי הקלעים (גנבה בכוח של הקופסאות, או שליחה של סוכניו במסווה של בני משפחה רעבים).
האחריות תעבור לקבלני משנה אמריקנים, ארכיון|צילום: רויטרס - מרחב רפיח: הרעיון הזה הוא השאפתני ביותר. במרחב העיר רפיח לשעבר (כרגע של עיי חורבות) יוקם מרחב מוגן מכל עבריו על ידי צה"ל, ובו יסופקו כל הצרכים לאוכלוסייה. מי שיבחר לעבור לגור שם יקבל הכול (מחסה, מזון, שירותי רפואה ועוד). לא יהיה מעבר בכפייה לאזור זה. ולא תהיה גם מגבלת תנועה חזרה ממנו (זה לא מחנה ריכוז). עם זאת, שיטה זו תהיה מוכנה רק בעוד מספר חודשים רב.
כל הפתרונות שמונעים מחמאס לקבל שליטה על הסיוע ההומניטרי מסובכים ביותר. ישראל עומדת לשלם לחברות קבלן, אך בשיטה הנוכחית היא לא משלמת על המזון עצמו. לא ברור אם האו"ם, שמהווה ספק המזון המרכזי לרצועה, יסכים לשתף פעולה עם המנגנונים החדשים. אם הם יעמדו בסירובם, הנטל הכלכלי של הזנת הרצועה עלול ליפול על ישראל.
כדאי לדעת כבר עכשיו: חמאס ינסה להשתלט על הסיוע ההומניטרי (מעבר ל-30 אלף משפחות חמאס שיקבלו את הסיוע). זה הולך להיות מסובך. המשפט המוכר שמה שלא פשוט, פשוט לא הולך - נכון שבעתיים ברצועת עזה.
>>> תמיר הימן הוא אלוף במילואים, ראש אמ"ן לשעבר ומפקד הגיס הצפוני לשעבר. כיום הוא עומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)