הצעד של נשיא צרפת מקרון הוא פרס לטרור. רוב ההצהרה שלו היא כזו שישראל תהיה מוכנה לחתום עליה. הנשיא הצרפתי כתב על הצורך לשחרר את החטופים, פירוק חמאס מנשקו, שיקום הרצועה, הכנסה של סיוע הומניטרי ושלום בר-קיימא. אלא מה, החלק שעליו ישראל לא תהיה מוכנה לחתום הוא הבעייתי. בעוד הנשיא מקרון יכול רק לייחל לפירוז חמאס ושחרור חטופים, הכרה במדינה פלסטינית זה צעד שאותו הוא מתכוון לעשות. כל זמן שחמאס בשלטון, עיקש וחמוש, וכל זמן שהחטופים במנהרות, הכרה במדינה פלסטינית היא איתות ברור - ככל שהטבח יותר גדול, כך ההישג המדיני בסופו יותר גדול. שונה ממקרון הוא ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר, שבמקביל לנשיא הצרפתי הוציא הודעה שונה באופן מהותי, בדיוק מפני שהיא משנה את הסדר. "הפסקת אש בעזה תסלול את הדרך להכרה במדינה פלסטינית", הוא כתב. קודם שלום, אחר כך מדינה. זה הבדל עצום.
אז הביקורת על מקרון מוצדקת, אלא שלראות את ההכרזה של מקרון רק כפרס לטרור תהיה לראות את חצי המשוואה, שהרי היא גם עונש לישראל.
אני מניח שזה לא לגמרי מקרי שההודעה של הנשיא מקרון על הכרה במדינה פלסטינית פורסמה בסופו של יום שהתחיל עם תמונה של ילד עזתי כחוש ומורעב על השער של הליברסיון. בשבועות האחרונים אפשר לסכם את העיסוק האירופי במלחמה בעזה למילה אחת - "רעב". התמונות, הסרטונים, העדויות והפרשנויות עוסקות כולן בחרפת הרעב של רבים מתושבי הרצועה.
אני יודע שבישראל יש את מי שטוען שזו תעמולת חמאס, שאין רעב בעזה, או שגם אם יש אז הוא באשמת ארגון הטרור או ארגון האומות המאוחדות - אבל הרכבת הזו יצאה מזמן מהתחנה. הרעב בעזה הוא כבר עובדה מוגמרת כי מאות מיליוני צופי טלוויזיה, קוראי עיתונים וגולשי אינטרנט ראו אותו בעיניים, ובעיניהם ישראל היא האחראית.
המכתב של הנשיא מקרון לאבו מאזן, שבו הודיע שיכיר במדינה פלסטינית בכינוס האו"ם בחודש ספטמבר, הוא תוצאה של המציאות העזתית כפי שהיא משתקפת גם בצרפת. יטענו שהוא מושפע מקולות המוסלמים בארצו, וייתכן מאוד שזו האמת, אבל מקרון הוא נשיא שיסיים בקרוב קדנציה שנייה ואחרונה. הוא לא צריך לדאוג להיבחר מחדש ולממשלה שמתחתיו יש מספיק צרות גם בלי קשר למצב בעזה. מקרון רוצה להיזכר כמדינאי דגול, מדינאי שעשה שינוי - והמצב בעזה איפשר לו לעשות את השינוי הזה. לתפיסתו, הוא הראשון ואחריו יבואו עוד. בראייתו, צרפת סוללת כאן דרך למדינות אחרות באירופה.
ייתכן שהוא לא טועה. האמת הכואבת היא שלהעניש את ישראל - אחרי השבועות האחרונים - כבר לא נתפס בעולם כמעשה מגונה, אלא כתגובה מוסרית מתבקשת.