גם השבוע בממ"ד ברגעים הכי מלחיצים, גם כשבחוץ אזעקות, טילים ויירוטים, אלי יצפאן נשאר יצפאן - עם דמויות, דאחקות וחיקויים של בכירים איראנים מבוהלים מהחיסולים. כשאתה פוגש את יצפאן אתה אף פעם לא יכול לדעת מתי הוא רציני איתך ומתי הוא צוחק איתך. במראה החליפה הנצחית, הוא איש רציני - גם באופן שבו הוא לא מפסיק להצחיק אותך.
אבל הכתבה הזו התחילה עוד קודם, בשירות משלוחי עוגות: יום הולדת 60 לאחד האנשים היקרים והמצחיקים בישראל, שחגג את התאריך העגול ב-6.6.
בוקר טוב, הבאתי לך משלוח. מזל טוב. אתה בן 60, אתה מאמין?
"האמת היא שאני קצת לא מאמין".
בהיכל התהילה של הקומדיה הישראלית ליצפאן שמור מקום של כבוד. אחד הגדולים שהיו כאן. מהלהקה הצבאית, דרך הופעות סטנד-אפ, מהתיאטרון והפסטיגל ועד כמובן פספוסים עם יגאל שילון וההופעות עם סויסה וקטורזה והחיקויים הבלתי נשכחים של מנהיגינו ובני דודינו. יצפאן אומנם המון על המסך אבל הוא כמעט לא מתראיין, בטח לא כמו בריאיון הזה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"עברנו טרגדיה בבית"
במשך 10 שנים הוביל יצפאן תוכניות בידור ואירוח יומיות, כשעל הכיסא לידו עברו מאות אורחים, כולל עיתונאי אחד צעיר בתחילת דרכו – דני קושמרו.
כאילו לא עברו 20 שנה. אתה יודע מה אני זוכר מהאירוע הזה?
"מה?".
זה לא סיכום, אבל 60 שנה זה באמת זמן קצת להסתכל אחורה.
"גדלנו 9 אחים, גדלנו בשכונת נווה שרת בתל אביב".
קצת שונה מהבית הזה.
"בית של עמידר, אתה יודע, אני תמיד אומר. זה דירה שכשאבא היה רוצה להסתובב, הוא היה צריך לצאת לחדר מדרגות וחוזר בחזרה".
מה הוא עושה לפרנסתו?
"אבא שלי היה טייס קרב בנימיץ".
התחלנו.
"אבא שלי היה חייט. גם בעיראק וגם פה, הוא היה חייט. אבל כשהוא הגיע לארץ הוא לא כל כך הסתדר, אתה יודע, עם השפה ועם הזה. אז הוא נסע בשליחות של מכון ויצמן".
אני צריך להיות בריכוז מוחלט כל הזמן.
"באמת, ובן-גוריון שלח אותו ואת פרס לגייס כסף אחרי מלחמת העצמאות", אומר יצפאן וצוחק.
איך זה משפיע עליך, הילדות ההיא, אני לא אגיד עוני אבל אתה יודע שהיה פחות, על החיים שלך היום?
"אתה לא שוכח מאיפה אתה בא. זה חשוב מאוד. אצלנו היה הכול, מרוקאים, עיראקים, טריפולטאים, רומנים. ריבים, צעקות, קללות - ובערב יושבים עושים על האש מול המרפסת. מעולם לא הרגשתי שאני מקופח במשהו".
אתה שומע אבל שמשתמשים בזה גם היום מעל בימת הכנסת, ישראל הראשונה והשנייה.
"מה הם רוצים לשנות? את מה שאין מה לשנות. לא מבין, בכוח להמציא משהו. זה שטויות, בחייאת רבאק, אני אומר לך, אני לא קופחתי בחיים. ואני בן עדות המזרח משני הצדדים של ההורים שלי, עזוב אותך, זה הכול חרטות. זה היה ישראל השנייה, ישראל השלישית".
אתה יודע, עשינו כתבה עם חברה טובה שלך ציפי שביט. והייתה לה בקשה שאני אקח אותה על אופנוע.
"במקרה הזה זה לא יקרה, יש לי חרדה מאופנוע. אנחנו עברנו טרגדיה לא פשוטה בבית - מותו של אחי בתאונת דרכים. הוא היה הבכור, הוא היה בן כמעט 18. נסעו שני חבר'ה על וספה וזה נגמר".
בן כמה היית?
"הייתי בן חמש וחצי ואני זוכר. המוות הזה השפיע מאוד על כל המשפחה. אימא שלי לקחה את כל האופניים שהיו לנו בבית וביקשה לשרוף את האופניים האלה. ומאז לאף אחד לא היו לא אופניים ולא אופנוע. גם הילדים שלי - לקחנו אותם עד י"ב לבית ספר באוטו. "אני למדתי עד כיתה ד' בבית ספר צהלה. ואז אמרו לאימא שלי 'הבן שלך לא ילד שקט. יש לו הרבה אנרגיה'. ואז שלחו אותי ללמוד בבית ספר ברושים לילדים מופרעים".
חשבו שאתה לא בסדר בראש?
"חשבו, אתה יודע".
השאלה אם גם אתה התחלת לחשוב שאולי אתה לא בסדר.
"לא, לא, אתה יודע כשאתה גדל בבית של מדען ואימא פרופסור... אתה יודע, זה החיים. יש לך כל כך הרבה אחים. אם בתקופה שלי היה ריטלין הייתי מקבל דלי, דלי וחצי ביום, אני לא צוחק, לא היה".
"אנחנו משפחה בהפרעה"
יצפן כמו שאתם רואים הוא הפרעת קשב מהלכת. למזלו הוא התחתן עם מישהי שזה המקצוע שלה. "אנחנו משפחה בהפרעה", אומרת אשתו גלית פיטובסקי יצפאן. "כולם פה עם הפרעת קשב מאובחנת, מטופלת".
איך נראות הארוחות אצלכם?
יצפאן: "4 דקות"
גלית: "אחד קם, אחד יושב, אחד מדבר, אחד מפרק את המפית. אחד צועק 'די, מספיק, שקט".
ככה כל הזמן? אני שואל את בתו נועה.
"כן", היא עונה ומתחילה להריץ צחוקים עם אבא יצפאן.
זה משפחתי אני רואה, זה ממשיך.
גלית: "היא התורשה. היא הדור הבא".
נועה, את גם חושבת על קריירה כזאת.
"לא חושבת. לא יודעת. אבל אני ירשתי את המבטאים".
"ניסתה להסתיר שהיא הבת שלי"
ליצפאן ולגלית שלושה ילדים, נועה בת 23, שמוכיחה שהכישרון עובר אצלם בגנים. עידו, 27 – טייס אזרחי שחי בברלין, ונטע בת ה-19 חיילת בצה"ל.
"הבת שלי נטע מ"כית בבה"ד 20, היא ניסתה להסתיר את זה שהיא הבת שלי", אומר יצפאן וצוחק.
"עד שבאנו לבקר אותה", אומרת אשתו. "ואני העליתי סרטון באינסטגרם. כשאני רוצה שהוא יצחיק בבית, אני פשוט פותחת את המצלמה, כי רק אז הוא נפתח. ביומיום הוא מאוד רציני. ואז הסרטתי את הסרטון והסרטון התפוצץ באינסטגרם שלי. הגיע לאיזה 200 אלף צפיות. היא התקשרה אליי בוכה, 'כל החיילים בבה"ד 20 מחקים אותי. תורידי עכשיו את הסרטון".
הבת, נועה יצפאן: "פעם זה נורא הפריע לי, כשהייתי קטנה. אני חשבתי שזה מגדיר אותי. 'הבת של'. אבל היום זה משהו שאני דווקא מתגאה בו. זה נותן לי איזשהו חלק באישיות שקיבלתי ממש ממנו. זה מין אלי יצפאן קטן שחי בתוכי. הדיווה הזאת שמנהלת אותי ומנהלת את כולם ומפיצה את האווירה הזאת. המורשת שלו זורמת אליי וזה משהו שאני מתגאה בו נורא".
"שילמו חצי לירה לחיקוי של גולדה"
ליצפאן יש את הכישרון הזה לדעת לאבחן דמויות, נדמה שאין אדם שהוא לא יכול לחקות.
יצפאן: "מהשכנה הייתי מבקש חצי לירה כשהיו אומרים לי 'תעשה את גולדה או את בגין'".
כבר שם? באיזה גיל זה?
"לדעתי תשע-עשר".
חיקית את כל הפוליטיקאים פחות או יותר?
"כן, אהבתי נורא את אריק ז"ל, את פרס ז"ל. זה הכול היה בידור, לא הייתה שם שום שנאה, ושום משהו שהוא אישי. הכול היה בידור".
ומובראק וערפאת?
"זה דמויות שליווינו תקופה ארוכה, של משברים מזרח-תיכונים קשים, מלחמות".
לא כי עכשיו רגוע. לא יודעים מה לעשות בחדשות.
"וכלום לא השתנה. אני לא אשכח שיום אחד נסעתי לפגישה וביקשו ממני מהאולפן לעשות טומי לפיד, ואמרתי טומי לפיד איך אני אעשה אותו? אני עיראקי, הוא הונגרי, וכל הדרך דיברתי במבטא הונגרי. זה כמו עמיר פרץ – פתאום תפסתי את זה".
מכל הדמויות האלו שחיקית, כמעט כולם הלכו. רק אחד נשאר.
"מה הבעיה עם זה?", אומר יצפאן ומחקה את נתניהו.
לחקות דמויות היום יותר קל או יותר קשה?
"האמת שזה יותר קשה. היום כולם צברים. אז הם כולם היו גלותיים. כולם באו מרומניה, מרוסיה, מפולין - מכל מיני כאלה. תשמע את אשכול מדבר, נשמע כמו חיקוי, צברים קשה לחקות".
לא מבין בספורט
ב-14 השנים האחרונות יצפאן מככב ב"בובה של לילה", סוג של "ארץ נהדרת" של ערוץ הספורט. הכישרון המוטרף שלו מצליח להיכנס לראש של דמויות בספורט - בלי שהוא מבין בספורט.
"אני אגלה לך סוד, לפני כל פעם שאלי עושה דמות חדשה, אנחנו עוברים על הטקסטים בחדר ההלבשה", אומר שלום מיכאלשווילי שמשתתף איתו ב"בובה של לילה". "והוא שואל שאלות, "נגיד 'מי זה ערן זהבי?', 'מי זה יוסי בניון?'"
"אבל יאמר לזכותו שהוא מתעניין", אומר המנחה ויוצר התוכנית אלי בן דוד. "מתעניין ושנייה אחרי זה שוכח".
אסי ושלום מ"מה קשור" חברים ותיקים. למעשה הם חייבים ליצפאן את הקריירה שלהם. "הסיפור עם מה קשור הוא כמו סצנה מדרמה", נזכר יצפאן. "הם עושים קטע באולפן ב-RUN, לפני תחילת שידור. והקטע לא עובד. ודני וסלי המפיק מחליט שהם לא יהיו. ולא יודע מה דחף אותי ללכת אליהם לחניה, כשהם כבר הולכים הביתה. ולהגיד להם 'תקשיבו חבר'ה, אני המנחה, דני הוא איש חשוב, הוא המפיק, אבל בסוף אני מחליט אם אתם תהיו או לא. לכו הביתה, תעבדו עד ארבע בבוקר, תכתבו מערכון מצחיק, תבואו - הוא יהיה טוב, אתם תישארו'. הם באו למוחרת עם מערכון. הקהל נקרע. והשאר - הכול היסטוריה".
הפריצה הגדולה
במשך שנים אי אפשר היה לפתוח טלוויזיה בלי להיתקל ביצפאן. הפריצה הגדולה הייתה בתוכנית "מוצ"ש" בערוץ הראשון. "תחשוב שיש ערוץ אחד. זה 99% רייטינג", נזכר יצפאן, "כלומר חוץ מהנפטרים כולם ראו".
בהמשך הגיעה "פספוסים" עם יגאל שילון ז"ל. "אין פרפקציוניסט כמו האיש הזה", נזכר יצפאן. "במאי מדהים, עורך מדהים. רעיונאי מדהים. כל המתיחות האלה זה אצלו רשום בתוך פנקס קטן".
ב-96' קיבל תוכנית אירוח ומערכונים יומית שרצה כמעט 10 שנים בערוצים שונים. שם גם נולדה הדמות הבלתי נשכחת של אבנר. "זה היה בשבילי בית ספר די טוב".
כל יום, מערכונים, ריאיונות.
"כל יום, כל ערב. כל יום שידור חי. כל יום. אבל אמרתי לך, זה היה בשבילי כמו כדור ריטלין גדול - שיש לי מקום שאני הולך אליו. אני חונה את האוטו, אני עושה את זה, חוזר הביתה".
היה את הריאיון המפורסם עם ספי ריבלין.
"אמרתי להם ספי מגיע, אני לא יודע מה יהיה. אבל תדעו משהו יישבר, משהו פה ייהרס, תהיו מוכנים לזה עם מים, עם פטישים, עם הכול".
"שכולם יחזרו היום"
יצפאן רץ עכשיו בכל הארץ עם ההופעה החדשה שלו. גם עבורו זה לא היה מובן מאליו לחזור להופיע במהלך מלחמה קשה עם נפגעים רבים. "זה לא היה קל", הוא מספר, "8-7 חודשים לקח לנו לחזור להופיע".
אז איך זה לחזור לבמות, להרגיש את הקהל?
"תמיד יש געגוע לקהל. כשהקהל מגיע לראות אותך, אין דבר יותר מרגש. ואני מוקיר כל פעם שאני מגיע לבמה והאולם מלא. ואני מסתכל על הקהל. ואני מצליח איכשהו לגרום להם טיפה לצחוק וטיפה לצאת מהימים האלה. זה כבר לא ימים, זה חודשים. זה כבר נהיה שנה ומשהו. לא פשוטה".
איפה זה תפס אותך, 7 אוקטובר?
"איפה הייתי? הייתי רופא, באמצע ניתוח מעקפים למישהו"
אז מה עשית בחודשים הראשונים?
"הייתי במילואים כמו כולם. הייתי ברמת הגולן חלק מהזמן".
עכשיו שוב, אני לא יודע אם אתה צוחק.
"ישבתי והייתי מדוכא ובוכה. בכיתי, בכיתי על הילדים האלה שנחטפו ועל החיילים. יש לי ילדים בגילים האלה. המון, המון, המון בכי. המון צער. המון כאב. המלחמה הזאת יש לה השלכות לא פשוטות על החיים של כל אחד מאיתנו כאן. אתה חי את זה יום-יום. אתה מרגיש את זה יום-יום. אתה קם עם הכאב הזה שחלק האנשים עדיין נמצאים במנהרות החמאס ואנחנו נורא-נורא רוצים... אני מדבר, לדעתי, בשם כל אחד, זה משנה אם זה ימין או שמאל. כל אחד רוצה שכולם יחזרו היום. היום הביתה. ולהגיע לסוף האירוע הזה".
נתניהו אומר עוד קצת ונגיע לניצחון הגדול המוחלט.
"יש ניצחון יותר מהניצחון הזה? אין ניצחון יותר מוחלט מהמוחלט הזה. תמיד אפשר ליצור עוד אירוע וללכת אליו, לעוד אירוע וללכת אליו. קודם כל להחזיר את האנשים שלנו. אלה שהתעסקו איתנו מבינים שהם טעו. טעו ובגדול".
אז אתה אומר שזה עניין של החלטה: אנחנו מחזירים את החטופים ולהגיד ניצחנו.
"לא ניצחנו? ניצחנו. אני חושב... אני גאה בצבא שלנו".
"אין מושלם אצל אף אחד בבית"
"הוא לא מבין רשתות חברתיות", אומרת גלית. "יום אחד כתבתי לו 'מישהו שעוקב אחריי רוצה לראות את ההופעה שלך'. אז הוא אומר לי: 'מה זאת אומרת? מי עוקב אחרייך?' אני אומרת לו 'לא, זה ביטוי. יש לי מלא עוקבים'. הוא לא הבין אפילו את הביטוי'".
"אין מושלם אצל אף אחד בבית", אומרת גלית. "ודווקא זה שאני חושפת את הבעיות ואת ההפרעות ואת הקשיים זה גם עוזר לי, אבל אני שומעת מהרבה שזה גם עוזר להם. וכשאני פותחת מצלמה, הוא יכול לעשות קרקס".
"הוא היפוכונדר אז לא הקשבתי"
יצפאן עכשיו עם 20 קילו פחות, על זריקות הרזיה, מנסה לשמור על אורח חיים בריא, בלי להתעצבן - אחרי שלפני 5 שנים עבר אירוע מוחי מאוד לא פשוט.
תגיד, עד כמה היית קרוב, כמו שאומרים, לעבור צד?
"זה היה אירוע לא קל. זה היה... אני אושפזתי בטיפול נמרץ. הכול התחיל כשנכנסתי להתקלח ואני רואה שאני לא עומד טוב. ואז יצאתי ואמרתי לגלית 'משהו לא טוב לי בעמידה'. היא אמרה, 'זה יעבור לך. אז יש לך סחרחורת'".
"הוא היפוכנדר" היא מסביר. "אז אני לא מקשיבה לכל מה שהוא אומר".
ומרוב הדחקות והצחוקים...
"כן, הוא הרגיש לא טוב ואני בדיוק תכננתי לצאת ואז הוא אמר לי להתקשר לרופא".
"מי שהצילה אותי", אומר יצפאן זה הבת שלי הקטנה שאמרה לה 'אימא את לא הולכת. אבא לא מרגיש טוב'.
אולי הוא לא צוחק, זה לא ההיפוכנדר.
"כן, עליתי", היא משחזרתי. "ואמרתי 'פעם אחת אני אזמין לך אמבולנס, פעם אחת תלמד לא לעשות לי הצגות', ואני בטוחה שלא קורה כלום.
"באה להלחיץ אותי שבכל השכונה יהיה...", הוא מחקה רעש של סירנה של אמבולנס.
גלית: "כן ויהיו פאדיחות".
אתה עם השטויות שלך ועם ההיפוכונדריות שלך.
יצפאן: "כן".
גלית: "ואז הגיע האמבולנס. והם מדדו לו לחץ דם. הפרמדיק אמר לי 'תקשיבי, גם הדיבור שלו לא משהו'. אמרתי עזבו אתכם, הוא היפוכנדר, אבל יאללה".
יצפאן: "כשמדדו לי לחץ דם בפעם הראשונה אז הפומפה התפוצצה. זה היה 240. זה בערך של שלושה אנשים לחץ הדם הזה. ואז הוא אמר 'תקשיבי, בואי אנחנו נזמין עוד אמבולנס'. ואז הזמינו טיפול נמרץ".
גלית: "רק בדרך באמבולנס, כשהוא הפעיל את הסירנות אמרתי, יכול להיות שיש משהו ש... ואז הבנתי".
יצפאן: "אני זוכר שכשהגעתי לבית החולים כבר צוות הטראומה חיכה בחוץ. עוד לא הבנתי מה קורה לי. חשבתי שאני חוזר הביתה. יש לי הופעות, באילת. בבוקר אני מתעורר והיד לא זזה. והרגל לא זזה. והשפה נופלת. והדיבור לא דיבור. ואתה מבין: 'וואו, לא יכול להיות. איך אני... הידיים שלי והרגליים לא זזות'".
גלית: "מה שהציל אותו אחר כך זה שהוא רוצה לעשות שיקום בבית. כאילו הוא התבייש".
יצפאן: "לא, זה מה שהיחידה לאבטחת אישים רצו, שקודם זה יהיה בבית", הוא צוחק ואז אומר ברצינות: "והייתי בשיקום שלושה חודשים".
גלית: "אני עד היום שומעת בדיבור שהוא לא חזר לעצמו. אבל נראה לי אני היחידה ששומעת".
יש איזה תובנות?
"חלק מהדברים הסקתי מסקנות. אני פחות מתעצבן".
"זה הלב הכי גדול שאני מכיר"
במערכת "בובה של לילה" חוגגים לו יום הולדת. "מעבר להכול, לכישרון, לשיגעון", אומר שלום מיכאלשווילי - זה הלב הכי גדול שאני מכיר. אהבת נפש".
יצפאן: "אבל למה אתם אומרים את זה לידי? אני לא מת".
תחקיר: נוי ברכה