בצל שרפת הענק בהרי ירושלים ושפלת יהודה ופינוי היישובים באזור, טקס הדלקת המשואות המוקלט בהר הרצל שודר הערב (רביעי) לציון יום העצמאות ה-77 למדינת ישראל. מדובר בהקלטה של החזרה הגנרלית שנערכה לפני יומיים, לאחר שהשרה מירי רגב הודיעה על ביטול הטקס החי בעקבות תנאי מזג האוויר הקשים והרוחות העזות.
הטקס המסורתי, בהובלת משמר הכנסת והפעם בהנחיית נטעלי שם טוב וליטל שמש, התקיים בזמן ש-59 חטופים וחטופות מוחזקים ברצועת עזה כבר 572 ימים. במהלך הטקס, השתתפה שורדת השבי אגם ברגר, שניגנה על כינור בן 130 שנה ששרד את השואה וזכתה למחיאות כפיים רמות מצד הקהל. במהלך הטקס שולבו דמויות דיגיטליות שנוצרו בעזרת AI של ענקי זמר עברי שהלכו לעולמם - עפרה חזה, עוזי חיטמן, ג'ו עמר ושושנה דמארי. עוד הופיעו הזמרים בניה ברבי, שמעון בוסקילה, עינת שרוף, נסרין קדרי, הראל סקעת, דודו אהרון, והזמר-ראפר החרדי אלייצור.
ואלו מדליקי המשואות
משואת החטופים
שורדי השבי אמילי דמארי ואלי שרעבי נבחרו שניהם להדליק את משואת החטופים - אלא ששרעבי לא נכח בחזרה הגנרלית ועל כן לא הופיע בשידור, שכאמור הוקלט מראש.
דמארי בת ה-28, ששרדה את שבי חמאס במשך 471 ימים והפכה בתוך שעות משחרורה לסמל לאומי, נחטפה באירועי 7 באוקטובר מביתה שבכפר עזה. היא נורתה מטווח קצר, איבדה שתיים מאצבעות ידיה וסבלה מפגיעות ברגלה. שרעבי בן ה-52 שכל את אשתו ליאן ושתי בנותיו ב-7 באוקטובר, ושרד בשבי במשך 491 יום. אחיו יוסי נהרג בשבי ועדיין מוחזק בו.
דמארי אמרה: "אני, אמילי תהילה דמארי, בתם של אמנדה ואביחי דמארי שיבדלו לחיים ארוכים, משיאה משואה זו לכבודם של 59 החטופות והחטופים שעדיין מוחזקים בשבי חמאס וצריך לעשות הכל כדי להחזיר אותם הביתה! ולכבודם של זיו וגלי ברמן, הנשמות שלי, שחיו איתי בכפר עזה דלת ליד דלת, ובעזה קומה מעל קומה. גלי וזיוי - אני מבטיחה לכם: עוד נראה שקיעות ורודות ביחד! לזכרם של שישים וארבעה נרצחי כפר עזה ביניהם גם שניים מחבריי הקרובים דניאל פלד ויובל סלומון זכרם לברכה, הלב שלנו אף פעם לא יהיה שלם בלעדיכם. לכבוד הקדוש ברוך הוא שנתן לי את הכוחות לשרוד את השבי ולשוב על רגליי למדינה ולעם הזה שאני כל כך אוהבת! לכבוד היכולת לכאוב את שאבד אבל בעיקר - להתגאות על כל מה שיש. ולשמוח על כל הטוב שעוד יבוא. ולתפארת מדינת ישראל!".
משואת צה"ל
את המשואה השיאו ענבר בן סימון, סא"ל פאיז פארס וסא"ל (מיל') חגית אלון אלחרר.
בן סימון היא רעייתו של לוחם המילואים רז בן סימון שנפצע בחודש יוני האחרון בזמן לחימה במסדרון נצרים. ענבר מייצגת את נשות המילואימניקים, שנשארו לשמור על הקן המשפחתי ולטפח אותו - בשעה שבן זוגם גויסו למאמץ המלחמתי. סא"ל פארס, בן העדה הדרוזית המתגורר בחורפיש, ביצע שורה של תפקידי פיקוד בחטיבת כפיר. בבוקר 7 באוקטובר הוא התייצב עם פקודיו בקיבוץ רעים, הצטרף לכוח סיירת מטכ"ל שניהל לחימה עיקשת בקיבוץ, וחתר למגע בגבורה וחילץ אזרחים תחת אש. לאורך המלחמה פאיז ממשיך לתרום למאמצי הלחימה של צה"ל ולהישגיו המרשימים של הצבא בשדה הקרב, ולאחרונה החליט הרמטכ"ל אייל זמיר על קידומו לתפקיד מפקד החטיבה המרחבית "אפרים" שביהודה ושומרון.
סא"ל (מיל') חגית אלון אלחרר, בת למשפחה ברוכת ילדים מקריית שמונה, פרצה את הדרך לנשים בתפקידים לוגיסטיים ביחידות השדה. בין היתר, היא שירתה כראש מדור ציוד פיקודית, קצינת הספקה ולוגיסטיקה חטיבתית ואוגדתית ועוזרת ראש קצין הלוגיסטיקה הפיקודי לארגון. ב-7 באוקטובר היא התייצבה כמו רבים לשירות מילואים, ושנה לאחר תחילת המלחמה שכלה את בנה אמיתי ז"ל, אחד מארבעת החיילים שנהרגו בפגיעת כטב"ם בבסיס האימונים החטיבתי של גולני. למרות האובדן האישי ופינוי משפחתה מביתה שבצפון, היא המשיכה בשירות מילואים רצוף עד היום.
משואת "ערבות הדדית"
את המשואה השיאו שי גראוכר, חיים טייב ואורלי רובינזון.
עם פרוץ המלחמה, ייסדה המעצבת אורלי רובינזון עם ילדיה, עדיה ועידו, את המיזם החברתי-התנדבותי "חזית הבית". הפרויקט, שבמקור נועד לאבזר ולרהט בתים זמניים של מפונים, התרחב עם הזמן גם לעיצוב בתי משפחות חטופים, משפחות שכולות וחיילים שנפצעו במלחמה. רובינזון נעזרה בישראלים מכל רחבי הארץ שביקשו לסייע, גייסה האנגר עצום ויותר ממאה מתנדבים, יצרה קשר עם חברות מסחריות שעוסקות בעיצוב, והשיגה רהיטים מכל הבא ליד במטרה לתרום אותם למפונים וכן למשפחות חטופים, לפצועים ולבני משפחותיהם.
איש העסקים החרדי שי גראוכר הקים את ארגון "ביחד ננצח" התומך בנדיבות בהמוני אנשים שצלקות המלחמה חרוטות בגופם ובנפשם. בין היתר, הוא יזם וארגן נופשים למשפחות שכולות, סידר תרומות לשורדי שבי (בהן BMW לאמילי דמארי), וכן הפיק בריתות ואת הפרויקט "מהפכת ימי הולדת" שנועד לשמח ילדים ששכלו את הוריהם. לאורך המלחמה ממשיך המערך בהובלת גראוכר לסייע לפצועים ולתמוך במשפחות הנופלים.
איש העסקים והפילנתרופ חיים טייב ייסד את קרן "מנומדין", המפתחת ומטמיעה מפות דרכים לאומיות ושינוי מדיניות בתחומי רווחה וחינוך בישראל. בנוסף, הקים טייב את הקונגרס הישראלי לקידום אחדות רחבה, חיזוק המשפט היהודי-דמוקרטי ואת תוכנית "עאלאם" לצעירות וצעירים דרוזים בהענקת מלגות לסטודנטים אשר משרתים במילואים. פרט לכך, טייב מוביל מיזמים בעוטף עזה ובנגב המערבי וכן מקדם פעילות חינוכית מערכתית בנתיבות, בטבריה ובמועצת שדות נגב.
משואת "גשר לעולם"
את המשואה השיאו עומרי כספי, נטשה האוסדורף ובן שפירו.
כספי, מגדולי הכדורסלנים הישראלים בכל הזמנים, ניצל את מעמדו מעבר לים כדי לעסוק בהסברה מוצלחת של מדינת ישראל. כספי עשה היסטוריה עם הפיכתו לשחקן הישראלי הראשון שהגיע ל-NBA. הוא שיחק בליגה הבכירה בעולם במשך יותר מעשור, ומאז מהווה מודל להשראה. מאז 7 באוקטובר התגייס עומרי למאמץ ההסברתי, תוך שהוא משקיע משאבים רבים ומשתמש בקשריו הענפים בזירה הבין-לאומית.
עו"ד נטשה האוסדורף, בת לקהילת יהודי בריטניה ומומחית למשפט בינלאומי, ניצבת בשנים האחרונות בחזית ההסברה המשפטית בעולם. היא מייצגת את ישראל אל מול הגורמים המנסים לקרוא תיגר על דרכה וזכותה להגן על עצמה.
בן שפירו הוא פובליציסט יהודי-אמריקני שידוע בדעותיו הימניות ומככב בתקשורת השמרנית בארצות הברית. על רקע המלחמה בעזה, איש התקשורת המשפיע התעמת באופן מושחז עם פרו-פלסטינים ותומכי חמאס. לשפירו, שגדל בהוליווד לשני הורים בתעשיית הסרטים, מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות והפודקאסט בהגשתו "המופע של בן שפירו" הוא בין הפופולריים בעולם. יחד עם זאת, בחירתה של רגב בשפירו עוררה ביקורת נוקבת מצד ארגוני נשים וקהילת הלהט"ב משום שכינה בין היתר הומואים "חולי נפש", ונשים שביצעו הפלות "רוצחות תינוקות" - אפילו במקרים של אונס וגילוי עריות. הוא גם טען שטרנסג'נדרים סובלים מ"הפרעה פסיכולוגית".
משואת "עוצמת הרוח"
את המשואה השיאו רחל אדרי, רפאל ארווס ומכלוף אוחנה.
אדרי בת ה-66 מאופקים הפכה לסמל מוכר בכל בית בזכות תושייה וקור רוח יוצאי דופן שהפגינה מול המחבלים שהחזיקו בה ובבעלה כבני ערובה בביתם ב-7 באוקטובר. "אני משיאה משואה זו לזכרו של בעלי האהוב דוד שצעד איתי לאורך כל הדרך ונפטר זמן קצר לאחר אותה שבת - ואתם לא יודעים עד כמה הוא חסר לי", אמרה אדרי בדמעות. "לכבוד השוטרים הנפלאים, כוחות הביטחון וההצלה, לכבוד תושבי העיר אופקים הגיבורים! שהצילו חיים רבים. לכבוד עם ישראל כולו שנתן לי חיבוק ענק ואהבה אינסופית. ואני אעשה הכל כדי להמשיך ולתת אור ותקווה ולחבק את כולכם בחזרה". במשך קרוב ליממה, הצליחה רחל לדבר אל ליבם של המחבלים ולרכוש את אמונם בעזרת מעמולים, ובכך תרמה למבצע החילוץ שהציל את חייה ואת חיי בעלה דוד, שהלך לעולמו מספר חודשים לאחר מכן.
רפאל, אביו של סמ"ר שי ארווס ז"ל, חובש קרבי בחטיבת גבעתי, אשר נפל באסון הנמ"ר בג'באליה ב-31 באוקטובר, אמר בקול שבור בעת השאת המשואה: "אני משיא משואה זו לכבוד הגיבורים הטמונים בחלקה מספר 10 בבית העלמין חולון, שבו טמון בני האהוב שי ז"ל. מי שחושב שיש לו צרות בחיים שיגיע לחלקה הזו - ויכיר את האנשים המדהימים שאיבדנו. לכבודם של כל אחת ואחד מהנופלים ובני המשפחות השכולות. כולכם נכנסתם ללב שלי. אקדיש את כל חיי כדי להקל על כאבכם". לאחר שפקד אותו האסון, החליט רפאל להקדיש את חייו למען הנצחת בנו. מאז הוא פוקד באופן תדיר את בית העלמין בחולון שם הוא מנקה ומטפח את לוחות האבן, מחווה אישית ומרגשת שמאחוריה כאב עצום והוקרה עצומה לא פחות לנופלים ויקיריהם.
מכלוף אוחנה בן ה-68, מנהל בית העלמין בקריית שמונה, מביא במשך שנים למנוחות עולמים את תושבי אצבע הגליל. בימי הלחימה הרבים בצפון, עשייתו הפכה למורכבת במיוחד כשעשה כל שביכולתו כדי להשלים את הלוויות ואף סיכן את חייו.
משואת "מדור לדור"
את המשואה השיאו לבנה זמיר, אלי דוד ובן קרסו.
לבנה זמיר (וידאל), שנולדה בקהיר ב-1938, היא היסטוריונית, חוקרת ומרצה בנושא יהדות ארצות ערב והאיסלאם. היא ייסדה והובילה את האגודה לידידות ישראל-מצרים, תרמה לחיזוק הקשר עם יהדות ארצות ערב וזכתה לאורך השנים בפרסים רבים, בהם פרס ראש הממשלה לעידוד והעצמת קהילות ישראל בארצות ערב ואיראן.
ד"ר אלי דוד, בן 42, הוא אחד החוקרים המובילים בתחומי ה-AI והבינה החישובית ומשפיען עולמי. הוא עסק במחקר וביישום של בינה מלאכותית במשך שני העשורים האחרונים, והיה שותף להקמת מספר חברות הייטק. דוד, באמצעות חשבון ה-X שלו (לשעבר טוויטר), הפך במהלך המלחמה לפעיל מרכזי מתחום ההייטק והבינה המלאכותית בהסברה הישראלית ולאחד מיזמי ההייטק הישראלים המשפיעים ברשתות החברתיות.
בן קרסו בן ה-10 הוא הצעיר ביותר שנבחר להשיא משואה עד היום. במהלך המלחמה הוא התגייס יחד עם אימו לטובת ההסברה הישראלית, העביר הרצאות ברחבי העולם ושיתף באנגלית על חוויותיו כילד ישראלי במלחמה. בנוסף, יצר שורה של סרטוני הסברה באנגלית והגיע לקהלים רבים בכל רחבי תבל, מקנדה ועד אוסטרליה, מברזיל ועד איראן.
"אני משיא משואה זו לכבוד ילדי ישראל", אמר קרסו בטקס. "אנחנו, שגדלים במציאות מורכבת, שאף ילד או ילדה בעולם לא צריכים להתמודד איתה, ולמרות הכל, אנחנו חזקים, גיבורים ואוהבים את המדינה שלנו. לזכרם של אריאל וכפיר ביבס וכל הילדים שנרצחו מאז 7 באוקטובר. ילדים שלא זכו לגדול, אך לאורם, אנחנו הדור הבא, נפעל כדי להשפיע ולהוביל לעתיד טוב יותר".
משואת "בזכות הנחישות"
את המשואה השיאו אורן סמדג'ה, דני אבדיה וגל חמרני.
סמדג'ה, ג'ודוקא העבר והמדליסט האולימפי, שכל את בנו עומר ביוני 2024, לאחר שנהרג מירי פצמ"רים במרכז רצועת עזה. האובדן הכה כחודש וחצי לפני שהוא בחר לצאת בכל זאת למשחקים האולימפיים בפריז ולייצג את ישראל כמאמן נבחרת הגברים בג'ודו. בטקס אמר: "אני משיא משואה זו לכבוד העם המופלא הזה, שעמד מאחוריי בכל זירה שבה התחרתי, בכל פודיום שעליתי עליו - וגם בשעה הכואבת מכל, כשמשפחתי ואני חווינו אובדן כבד. לכבוד הספורט הישראלי - גשר של תקווה, ערכים והשראה, שעלינו לטפח ולשמור. ולכבודך, עומר חייל גיבור שלי - אנחנו כל כך, כל כך מתגעגעים אליך".
הכדורסלן הישראלי דני אבדיה השיא את המשואה "לכבוד כל מי שחולם ופועל בגדול, ולא מפחד ליפול ולקום - כי ישראל היא ארץ של חלומות שמתגשמים בכוח הלב והנשמה. לכבוד לוחמות ולוחמי צה"ל - חומת המגן שלנו, שמזכירים לעולם כולו מה זו גבורה אמיתית ואהבת הארץ, לכבוד משפחות החטופים שנאבקות להשיב את היקר להם מכל הביתה. לכבוד עם ישראל החזק, האוהב והמאחד, שמחבק אותי בכל מגרש ומדינה, ומזכיר לי תמיד: גם כשאני רחוק - אני בבית". אבדיה, המשחק בקבוצת פורטלנד מה-NBA, עשה היסטוריה ב-2020 כשנבחר במקום התשיעי בדראפט ליגת הכדורסל הבכירה - הדירוג הגבוה ביותר אליו הגיע שחקן ישראלי אי פעם. בשנה האחרונה הגיע להישגים יוצאי דופן במדי קבוצתו פורטלנד טרייל בלייזרס, והפך לשחקן מוביל בליגה הטובה בעולם.
המדליסטית הפראלימפית גל חמרני, קפטן נבחרת ישראל בכדורשער נשים, נולדה עם לקות ראייה קשה שהחמירה עם השנים ובגיל 25 איבדה את ראייתה. אך גם אובדן הראייה לא מנע ממנה להגיע לפסגות הספורטיביות הרמות ביותר. בגיל 13 החלה להתאמן בכדורשער בבית הלוחם בפרויקט אימוץ מיוחד שאותו יזם ארגון נכי צה"ל. שנתיים לאחר מכן, ייצגה לראשונה את ישראל באליפות אירופה. מאז הייתה גל שותפה להישגים בינלאומיים רבים כולל מדליות באליפויות עולם והשתתפות בשלושה משחקים פראלימפיים. באולימפידה האחרונה בפריז זכתה במדליית הכסף.
משואת הריפוי והשיקום
את המשואה השיאו ירין אילוביץ', ג'ני סבידיה ואלישע מדן.
הדי-ג'יי ירין אילוביץ (ארטיפקס) שרד את הטבח בפסטיבל הנובה ב-7 באוקטובר. הוא תקלט את קטע המוזיקה האחרון שנוגן בשעה 6:29, כשהכל התחיל. מאז, הוא מנחיל את המוזיקה של שבט הנובה, שאיבד רבים מחבריו ומחברותיו, וממשיך לעסוק בתחום מתוך אמונה בכוחה של המוזיקה לרפא את הנפש.
מדן, לוחם מילואים וממקימי ההתנחלות אביגיל במועצה האזורית הר חברון, נפצע קשה בפיצוץ בבית הצמוד למסגד בצפון רצועת עזה, באירוע קשה שבו נהרגו ארבעה מחבריו למילואים. בעקבות הפציעה, מדן איבד את שתי רגליו. למרות הפציעה הקשה, מדן התעקש לדבר ולחזק את עם ישראל תוך שהוא קורא מעל כל במה לאחדות.
את המשואה הקדיש מדן "לכבוד פצועי המלחמה, פצועי הגוף והנפש, שעוברים מסע ארוך וכואב של שיקום, ונחושים לחזור לחיים, לשוב ולהיות חלק שווה ותורם במדינה שעבורה נלחמנו. לכבוד בני ובנות הזוג שלנו, המשפחות והחברים, שמעניקים לנו כוח להתגבר ולהמשיך. לכבוד הצוותים המסורים בבתי החולים ובמרפאות, ארגון נכי צה"ל ובתי הלוחם, וכל מי שמסייע לנו לצלוח את הדרך הארוכה הזאת. לכבוד קיבוץ כרמים, מקום שהוא גשר בין דתיים וחילוניים, אנשי שמאל וימין. לכבוד המסע המשותף של החברה הישראלית, שגם היא, כמונו, זקוקה לריפוי ושיקום, וגם היא, כמונו - תקום, תתמודד ותנצח. לכבוד ההבנה שאנחנו במסע הזה ביחד - ואסור, אסור שיפרידו בינינו".
סבידיה, פסיכולוגית ארגונית המתגוררת בעמק חפר, היא שורדת נובה שסייעה לחלץ פצועים תחת אש במהלך מתקפת חמאס על המסיבה ברעים. באסון זה שילמה ג'ני מחיר משפחתי כבד, שבו נרצחו אחיה שלומי ובת זוגו ד"ר ליליה (לילי) גורביץ' שבילו עימה במסיבה. זמן קצר לאחר שקמה מהשבעה, יצרה ג'ני מיזם שמעניק תמיכה וטיפול למשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר. במקביל, היא המשיכה להיאבק בחזית ההסברה והכינה שורה של סרטונים שהציגו לעולם את האמת על הזוועות, ופעלה להנצחת חללי הטבח ובהם גם אחיה.
משואת "גשר לקהילות"
את המשואה השיאו רחל טדסה מלכאי, ריקי סיטון ושמואל סלוטקי.
רחל טדסה מלכאי היא המנהלת והמייסדת של קהילת נשים אתיופיות מעצימות, המונה כ-16 אלף חברות. רחלי העניקה להן להם את הכוח להעז, ללמוד ולהפוך את חלומותיהן למציאות.
סיטון בת ה-46, אם לעשרה המתגוררת בבני ברק, מנהלת את פרויקט "חברותא" של ארגון "איילת השחר" ומתנדבת על בסיס יום-יומי בכיכר החטופים בתל אביב. בהתנדבותה היא מקרבת לבבות באמצעות מעגלי שיח, תפילה, טקסים ומפגשים, והביאה חרדים רבים לשיעורי תורה בכיכר וערכה שורה של אירועים לתמיכה במשפחות.
בשבת השחורה פיקד הרב סלוטקי על פלוגה של יחידת סריקת החללים המטכ"לית שחיפשה נעדרים בדרום. באותה העת יצאו דרומה גם שני בניו, ישי ונועם, כדי להגן על יישובי הנגב המערבי ולהילחם במחבלים שפשטו על היישובים. במהלך היום נותק הקשר עימם וכעבור מספר ימים התברר כי נפלו בקרבות. גם לאחר שגילה על האסון, המשיך הרב לעסוק ללא לאות באיתור הנעדרים ובזיהוי הנרצחים. בימים אלה הוא פועל ללא לאות לחיזוק האחדות בחברה הישראלית בשורה של מיזמים.
משואת הפסקול הישראלי
את המשואה השיאו דנה אינטרנשיונל, זהבה בן ומיכה שטרית.
דנה אינטרנשיונל אמרה בעת השאת המשואה: "אני, דנה כהן אינטרנשיונל, בתם של בת גלים ואליהו כהן שאהבו את הארץ הזו אהבה תמימה וישרה, משיאה משואה זו, לכבודם של כל הילדים, דור המחר, ולכבוד העולם שתבראו - עולם בלי פחד. עולם שבו האור תמיד ינצח את החושך. לכבוד העם בישראל, העם היפהפה שלי שבליבו נטועות סובלנות, פתיחות ואהבת אדם, העם שהגשים לי את חלום הילדות - להיות זמרת. לכבוד המחויבות שלנו כחברה למגר את הפחד מהשונה. כי חביב אדם שנברא בצלם".
אינטרנשיונל, זמרת בינלאומית ואייקון תרבותי, פרצה דרך והביאה לישראל את הניצחון באירוויזיון 1998 עם הלהיט "דיווה". מעבר להישגיה המוזיקליים, דנה הפכה לסמל של קבלה, שוויון וגאווה, והובילה לשינוי תפיסות חברתיות בנוגע לקהילת הלהט"ב ולמגדר בישראל ובעולם.
הזמרת זהבה בן, שזוכה לעדנה מחודשת בשנים האחרונות, אמרה: "אני, זהבה בן, בתם של שמעון ועזיזה בניסטי ז"ל שעלו ממרוקו לארץ החלומות, משיאה משואה זו בשם הילדה הקטנה משכונה ד' בבאר שבע - הרגע הזה הוא שלך ילדה יקרה, והוא יישאר בליבך לעד. לכבוד המורשת והמוזיקה הים-תיכונית - פס הקול של ילדותי, שזכיתי לשאת בכל בית בישראל. לכבוד הקהל, שבזכותו אני מגשימה את עצמי ומופיעה, ולכבוד המדינה הנפלאה הזאת, שאמשיך לשיר לכבודה. לכבוד כלל מרכיבי החברה היפה והחזקה ביותר בעולם - לכבודכם. לא יכולתי לבקש לי עם חם יותר, אמיתי יותר ואוהב יותר". בן סימנה כבר בתחילת דרכה בראשית שנות ה-90 כיוון חדש במוזיקה המזרחית, המשלב עומק רגשי עם עיבודים עשירים, מזרח ומערב, מסורת וחידוש. שיריה של בן, שגם תופיע בטקס פרס ישראל הקרוב, הביאו את הפיוטים, הכאב והאהבה של התרבות המזרחית למרכז הבמה הישראלית.
הרוקר מיכה שטרית, אחד היוצרים המובילים והמשפיעים במוזיקה הישראלית, נולד במעברה בנהריה, גדל ביקנעם ולמד בפנימייה בבית הספר החקלאי בנהלל. בסוף שנות ה-80 הכיר במגדל העמק את ארקדי דוכין, שהפך לשותפו המלא להקמת "החברים של נטאשה", אחת מלהקות הרוק האהובות והמצליחות בישראל. מעבר לשירים הפשוטים והמרגשים שכתב על החיים עצמם, כמו "טבריה", "באביב" או "אינתי עומרי", מיכה גם יזם ויצר את פרויקט "עבודה עברית", במסגרתו ביצעו עשרות אומנים ישראלים גרסאות כיסוי לשירי עבר. לאורך השנים, הוא גם שיתף פעולה עם שורה ארוכה של זמרים ובהם אריק איינשטיין, שלמה ארצי, עמיר בניון, ברי סחרוף ועוד.
משואת הנתינה
את המשואה נבחרו להשיא בלנקה גוט, איציק אקריש וציקי אלגניאן, אלא שהאחרונה נעדרה מהחזרה הגנרלית ולכן לא הופיעה בטקס.
בעקבות 7 באוקטובר ופרוץ המלחמה, גוט בת ה-90 יזמה יחד עם ילדיה רכישה פרטית של כל צמר בצבע ירוק זית שהיה ניתן להשיג והחלה לתפור ביגוד חם לחיילים. מאז, היא סורגת עבורם מסביב לשעון.
רנ"ג (במיל') אקריש פיקד על מחנה זרוע היבשה במשך 17 שנה. הוא הטמיע את התוכנית "שווים במדים", פעל למען שילובם של חיילים עם צרכים מיוחדים במסגרת "גדולים במדים" וקיבל פרס מפעל חיים מראש אכ"א. גם לאחר פרישתו מצה"ל, המשיך לפעול למען המשרתים.
ציקי בת ה-84, עולה חדשה שנולדה בטהרן בשם שקופה ("פרח האביב"), התגוררה רוב חייה בארצות הברית ועלתה בשנים האחרונות לארץ, הפכה את דירתה במרינה שבהרצליה לחמ"ל בישול לחיילים לאחר פרוץ המלחמה. היא רכשה ביוזמתה ועל חשבונה כמויות עצומות של מזון ושקדה על הכנת אוכל חם עבורם. כשהמיזם שלה התפרסם, החלו מתנדבים רבים להצטרף אליה, ולאורך חודשים ארוכים היא מנהלת חמ"ל של מתנדבות ומתנדבים והפכה לסמל של נתינה והתגייסות אזרחית.
משואת הצללים
אנשי המוסד ר', ד' ונ', שהובילו את מבצע הפיצוץ המסתורי של אלפי מכשירי ביפר בלבנון, נבחרו להשיא במשותף את המשואה ה-12 והאחרונה בהר הרצל - "משואת הצללים".
ר', בת 49 ממרכז הארץ, פיקדה על מבצע הביפרים באגף המבצעי במוסד. במסגרת תפקידה היא הובילה את כלל הפעילות המבצעית, לרבות הפעלת סוכנים, הקמת תשתיות וחברות כיסוי, זאת לצד תיאום וסנכרון הפעילות המבצעית עם צירי הטכנולוגיה, המודיעין והתשתיות. בעת השאת המשואה אמרה: "אני, ר', מובילה מבצעית במוסד, אמא גאה לשלושה בהם חיילת בשירות פעיל בעזה ולבנון, משיאה משואה זו בתחושת שליחות בשם נשות ואנשי המבצעים של המוסד בארץ ובעולם. בזכות היוזמה, התחכום והנחישות המייחדים אותם, ממומשים מבצעים נועזים אשר בכוחם לשבור את רוח אויבינו ולברוא עתיד יציב ואיתן למען מדינת ישראל".
ד' הוא מוביל טכנולוגי באגף טכנולוגיה למבצעים במוסד. הוא הוביל צוות שנשא באתגרים הטכנולוגיים הרבים שדרש מבצע הביפרים והפגין יכולות פורצות דרך במטרה להבטיח את חשאיותו של המבצע לאורך זמן ואת הפעלתו בסנכרון, בעוצמה ובדיוק ברגע האמת. "אני, ד', מוביל טכנולוגי במוסד, בן לעולים מאירופה שנטעו שורשים בארץ ישראל, משיא משואה זו בגאווה לכבוד נשות ואנשי הטכנולוגיה פורצי הדרך, ההופכים דמיון למציאות יום-יום. בעשייתם במטה ובשטח, הם מהווים דוגמא ומופת לחדשנות ולעוצמה הטכנולוגית של התעשיות וכוחות הביטחון, אשר בזכותם נבטיח את קיומה וביטחונה של ישראל".
נ' הוא קמ"ן במנהלת המודיעין אשר יזם וקידם עשרות פעילויות ומבצעים מודיעיניים לפגיעה בארגון הטרור חיזבאללה. הוא הוביל את המענה המודיעיני בשותפות רבים מאנשי ונשות המודיעין והאיסוף, החל משלב הגיית הרעיון של מבצע הביפרים, דרך פיתוחו ותכנונו ועד מימושו יוצא הדופן. "אני, נ', איש מודיעין במוסד, חונכתי ואני מחנך את בנותיי לערכי אהבת הארץ והאדם. משיא משואה זו בענווה לכבוד שותפיי לדרך - נשות ואנשי המודיעין בקהיליית המודיעין העוסקים במחקר, באיסוף ובמודיעין למבצעים. בזכות חוכמתם ומסירותם אנו חושפים את סודות אויבינו, שומרים על יתרוננו, ומובילים את המאבק המתמשך באויבינו למען ביטחון והגנת מדינת ישראל".