לגוף היצירה הטלוויזיונית של טינה פיי יש כללים קבועים: צבעים בוהקים, דמויות אקסצנטריות, בדיחות בקצב של שלוש בשנייה ועוד ועוד. ובהגיעה לגיל 54, כשמשבר אמצע החיים הוא כבר לא דבר שאפשר להתחמק ממנו, פיי החליטה לשבור את הפורמולה. "ארבע העונות" (The Four Seasons), הסדרה החדשה בנטפליקס של האישה הכי מצחיקה באמריקה, היא ללא ספק הדבר הכי קרוב לדרמה שיצא מהמקלדת שלה. אבל גם בה יש את הניואנסים של בדיחות הטינה פיי הטיפוסיות, וגם בה ליוצרת והכוכבת הראשית יש מקום חם בלב לחטיפי גבינה.
את "ארבע העונות" יצרה פיי לצד לאנג פישר וטרייסי וויגפילד, שתי תסריטאיות שעבדו תחתיה ב"רוק 30" (הראשונה המשיכה ליצירת "אמת או חובה" עם מינדי קיילינג, השנייה ל"חדשות מעולות" עם פיי ולסדרת ההמשך של "הצלצול הגואל") - תוך התבססות די נאמנה, בעיקר בפרקים הראשונים, על סרט די נשכח באותו השם משנות ה-80 בבימויו, כתיבתו וכיכובו של אלן אלדה. אבל הקונספט של "ארבע העונות" הוא כזה שנולד עבור סדרה בטלוויזיה, ספציפית כזו בנטפליקס שאפשר לתפור תוך יממה: שלושה זוגות של חברים ותיקים יוצאים לחופשה בכל אחת מעונות השנה, כשכל צמד פרקים מוקדש לחופשה ועונה אחרת ו"ארבע העונות" של ויואלדי מובילות את מוזיקת הרקע. ולא, למרות החופשות והדמויות האקלקטיות אין קשר לרשת המלונות הבינלאומית פור סיזנס. זה עדיין הנכס הטלוויזיוני של "הלוטוס הלבן".
תוך שמירה על אפיון דמויות זהה לזה של המקור, אך עם החלפה מתבקשת של זוג סטרייטי אחד בצמד גייז, פיי מובילה קאסט שכולל את וויל פורטה ("סאטרדיי נייט לייב"), סטיב קארל ("המשרד"), קרי קני ("רינו 911"), קולמן דומינגו ("אופוריה") והמחזאי והשחקן האיטלקי מרקו קלוואני. גם אלדה עצמו, ששיחק בסרט המקורי לצד קרול ברנט וריטה מורנו, מגיח להופעה קצרה בפרק הבכורה. וכיאה לסדרה שחולשת על פני שנה שלמה עם פרקים בני חצי שעה, כמעט כל כמה דקות מזדמן ל"ארבע העונות" איזשהו ספוילר ולכן עדיף לא לפרט יותר מדי עליה. הכל מהווה חלק מקסם רומנטי, זוגי ומשפחתי שמרכיב סדרה רחבת לב, מרוממת רוח ומאוד כנה.
למרות שיש לה קונספט מאוד ברור, כזה שמשפיע על הסדרה הן בצורה והן בתוכן, "ארבע העונות" היא סדרה נקייה מכל פוזה. ההברקות הקבועות של פיי מעולם לא הרגישו כאילו יש בהן מן השוויץ - אך אפילו היא עצמה העידה לאחרונה בראיונות איתה שבחרה ליצור הפעם סדרה בהילוך אחר, בקצב אחר, תחת מטריית פיל-גוד כללית ועם קהל יעד שיכול להיות בן 20 ומשהו אבל יכול להיות גם בפנסיה. הרפרנסים התרבותיים או חידודי הלשון נשארים הפעם בחוץ, ומפנים את מקומם למנות גדושות של אהבת אדם ובחירה בחיים אפילו כשאתה חולק אותם עם אדם שנהיה בלתי נסבל. ומה שהכי כיף ב"ארבע העונות" המשוחקת היטב הוא האופן שבו היא מתגמלת סבלנות, ומנגד מהנה לצפייה כבר מהשנייה הראשונה. בדיוק כמו הגיבורים שבמרכזה, כל מי שיצפה בה ירגיש שהוא יצא לחופשה.